גם שנות הניסיון המרובות של פרופ' אופיר ארצי בטיפול בצלקות לא הכינו אותו לכמות הפצועים הבלתי נגמרת שהוא פוגש מאז שבעה באוקטובר והצלקות הקשות שאיתן הם מתמודדים. "אני חושב שלא הבנתי, אולי עד היום אני לא מבין את סדר הגודל של מה שעברנו בחודשים האחרונים. כשהתחילו להגיע פצועים זה היה כמעט בקורלציה ל'הותר לפרסום' על הנופלים. עם כל הודעה כזו בתקשורת, הגיעו בדרך כלל פצועים רבים. שמתי לב למסוקים שחגים מעל בתי החולים, והבנתי שאני הולך לפגוש המון פצועים בדרגות פציעה שונות".
ארצי, שמכהן כמנהל המרכז המשולב לאסתטיקה (מחלקת עור) באיכילוב, מסביר כי הטיפול בצלקות מתאפשר רק לאחר שמצבם של הפצועים מתייצב, כשתהליך השיקום מתחיל. "שלב השיקום הוא שלב שלא נגמר, ולדעתי גם לא ייגמר בחיים עבור כל אחד מהחיילים האלה. לשיקום יש כל כך הרבה היבטים. יש לוחמים שאיבדו את רגליהם וצריכים להתרגל לפרוטזה ולעבור פיזותרפיה, ויש לוחמים שמשתקמים מפציעות ראש וצריכים ללמוד הכול מחדש. השיקום רחב מאוד פיזית ונפשית, וטיפול בצלקות הפך חלק משמעותי ממנו. אם בעבר הגישה לצלקות הייתה, 'אוקי שרדת, עכשיו תהיה בשקט', היום זה לגמרי אחרת, היום מבינים שחלק ניכר מהשיקום זה טיפול בצלקות, ושצלקת היא סימן לאירוע קשה שאתה לא רוצה להיזכר בו".
כשמדברים על צלקות, המחשבה הראשונה שעולה היא הנזק האסתטי שהן מסבות, בייחוד היום עם המודעות הגבוהה למראה החיצוני. "היום כולנו סביב הרשתות החברתיות, או מנהלים שיחות בזום, זה לא כמו לפני 20 שנה - למראה החיצוני יש היום משקל רב, במיוחד בישראל. אני מכהן כיום כנשיא הכנס הגדול בעולם לצלקות ואני נחשף לדרך שבה מתייחסים לאנשים מצולקים בכל העולם. מצד אחד, בארץ יש יחס טוב ומכבד, ומן העבר השני אנשים תמיד ישאלו שאלות. זה חלק מהישראליות כשהמוכרת בסופר למשל, תשאל את החייל המצולק מי שפך עליו מים רותחים. השאלות האלה תמיד יזכירו למי שנפצע מה הוא עבר, ויציפו את הטראומה. במדינות אחרות, לעומת זאת, בדרך כלל לא ישאלו אותך שאלות גם אם הצלקות בולטות לעין".
אלא שחשוב להדגיש שצלקות אינן משפיעות רק מבחינת הנראות החיצונית, וכי ישנם סוגים שונים של צלקות, כאלה הנוצרות לאחר טראומה, פיגוע, תאונת דרכים או ניתוח. "ישנן צלקות סימפטומטיות, שמלוות בקושי תפקודי - קושי לפתוח את העין או את הפה, או אם הצלקת באזור המפרק אז קושי ליישר אותו עד הסוף. בחלק מהמקרים הן ממש כואבות. היה חייל שהגיע אלי והצלקת נראתה מינורית לחלוטין, אבל הוא סיפר שהוא לא ישן בלילה מרוב כאבים".
לדברי הפרופסור, במחקרים שנעשו בעולם באשר להשפעת המצב הרפואי על איכות חיי המטופלים נמצא כי צלקות מדורגות כמעט בראש הרשימה. "הן הורסות לאנשים את החיים, ועלולות להוביל להפרעות חרדה, דיכאון, בעיות תפקודיות, חברתיות, זוגיות ותעסוקתיות. תחשבי שמישהו מגיע לריאיון עבודה לתפקיד שירותי. מי את חושבת שיתקבל? מי שיש לו צלקת על הפנים או מי שלא?" 
"אני יכול להיות אבא של החיילים האלה, וליבי יצא אליהם"
מאז שבעה באוקטובר נקלטו באגף השיקום במשרד הביטחון כ-7,000 פצועים חדשים, כך לפי נתונים שהתפרסמו לאחרונה. "בהתחלה הם מגיעים כשהם עדיין מלאים באדרנלין מהפציעה. פגשתי חיילים שהגיעו בהיי מטורף, וכל מה שהם רצו היה לחזור להילחם, אבל פגשתי גם חיילים שאמרו דברים כמו 'הייתי צריך למות, כל החברים שלי מתו, למה אני נשארתי בחיים'. להרבה מהפצועים לוקח זמן להבין מה קרה, ואילו התמודדויות עוד מצפות להם בעתיד".
עוד אומר ארצי כי טיפול בצלקות לא מסתכם אף פעם רק בטיפול הפיזי. "כל צלקת מגיעה עם סיפור אישי ומשפחתי, ובמלחמה זה גם סיפור לאומי. לטפל בצלקות זה בסוף לטפל באנשים, במשפחה, להרגיע את האמא שנמצאת בהיסטריה מוחלטת, שמסתכלת על הילד היפה שלה שעכשיו פניו מרוטשות".
ההתמודדות הזו, הוא מעיד, השפיעה גם עליו באופן אישי. "אנחנו, אנשי הרפואה, עדיין לא לגמרי מבינים את ההשפעה של המלחמה על הנפש שלנו. בימים הראשונים הייתי גמור. לא רציתי להראות את זה למטופלים. כשהייתי מרגיש את המחנק בגרון, הייתי הולך הצידה. הייתי צריך לרדת פעמיים ביום לאוטו או ללכת למשרד, לשבת שם רגע, לבכות, רק כדי להצליח להכיל את הסיפורים, את מה שהם עברו ואת מה שהם ראו, היה לי קשה. אני יכול להיות אבא של החיילים האלה, וליבי יצא אליהם. הם היו אומרים משפטים כל כך חזקים. יש יתרונות ויש חסרונות בידיעה לאן הטיפול הולך. הייתי מסתכל עליהם וחושב על הדרך שהם צריכים לעבור, שהם עדיין לא מודעים אליה. אם נגמרת המערכה ואם לא, החיילים האלה נשארים להתמודד עם הצלקות והשיקום".
הוא נזכר באחת הפעמים שבהן נקרא לטפל בלוחם צעיר שאיבד במלחמה את שתי רגליו. "הגעתי כדי להסביר לו על התהליך ומה אנחנו הולכים לעשות. היו לו צלקות בכל הפנים, בעיניים ובלחיים. הוא ביקש את מספר הטלפון שלי, וכששומרים מספר טלפון אז גם מופיעה תמונה, וראיתי את התמונה שלו, והוא עמד בה על רגליו, כנראה בטיול אחרי צבא. את יודעת, בחור חתיך, כשברקע הר נורא יפה. הלב שלי נחמץ. הוא אמר לי 'תראה פרופסור, אני ללכת לא אוכל, אז לפחות תעשה שאני אהיה יפה', והיה לי מאוד קשה לשמוע את זה".
במקרה אחר הוא מספר כיצד התרגש לשמוע את אחד הלוחמים אומר כי בזכות הטיפולים הוא חזר להסתכל על עצמו במראה. "הגוף שלו היה מלא בצלקות מאבק השריפה. הוא סיפר שבימים הראשונים, בכל פעם שהסתכל במראה פרץ בבכי. הוא אמר שהעובדה שיש אפשרות לטשטש את הכתמים ולטפל בהם פתחה לו דלת לריפוי והחלמה בצורה טובה יותר".
"בימים הראשונים הייתי גמור. לא רציתי להראות את זה למטופלים. כשהייתי מרגיש את המחנק בגרון, הייתי הולך הצידה. הייתי צריך לרדת פעמיים ביום לאוטו או ללכת למשרד, לשבת שם רגע, לבכות, רק כדי להצליח להכיל את הסיפורים, את מה שהם עברו ואת מה שהם ראו"
לייזר, תרופות וסיליקון
התפתחות הטכנולוגיה והחידושים בתחום בעשור האחרון, הביאו לכך שכיום במרבית המקרים ניתן לשפר משמעותית את המראה ואת מאפייני הצלקות, ולעיתים השיפור דרמטי. "עד לפני 15-10 שנים הטיפולים בצלקות היו די שמרניים", הוא מסביר, "בזמנו אמרו לאנשים להמתין ושהצלקת תשתפר אט אט, ובמקרים של צלקות קשות היו מציעים ניתוח שבו היו מוציאים את הצלקת ויוצרים למעשה צלקת חדשה, צלקת ניתוחית, בעיקר כדי לשפר את היכולת התנועתית שנפגעה. כיום המצב שונה לגמרי, ולמעשה ניתן להציע טיפולים רבים לשיפור הצלקת, וקו הטיפול הראשון והיעיל ביותר הוא טיפול בלייזרים".
לפני כארבע שנים הוביל פרופ' ארצי מחקר בנושא, ביוזמת מערך העור במרכז הרפואי ת"א (סוראסקי), עם קבוצה של 26 רופאים מומחים מ-13 מדינות. במסגרתו גובש הקונצנזוס המקיף ביותר שנכתב באשר לטיפול בצלקות לאחר פציעות, שאף פורסם בכתב העת המדעיLasers in Surgery and Medicine" "Journal. "לא ידעתי שמה שנכתוב אז ישמש אותנו כל כך בשנת 2024. ראינו אז שהיו כל כך הרבה שינויים והתפתחויות ורצינו לסכם את הידע".
ולא רק לייזר. המסמך איגד דרכי טיפול נוספות בצלקות, בין השאר שילוב תרופות, שחלקן מוחדר בטכניקות שונות לרקמה עצמה, ושימוש במוצרים מבוססי סיליקון. מוצרים אלה נחשבים טיפול מקדים, לעיתים גם מקביל לטיפולי הלייזר. "מוצרים כמו ספריי סיליקון או יריעות סיליקון על צלקת או על פצע ניתוחי עוזרים להעלאת כמות המים ברקמה המצולקת, ומאפשרים לרקמה איזון וריפוי תקין יותר. כתוצאה מכך הצלקת הופכת בולטת פחות, ותהליך ההחלמה מתקדם מהר יותר".
צלקות המלחמה
"כשחייל מגיע אלי, אני מסתכל על כל צלקת כאילו זו תמונה, וכך אני מטפל בה", מסביר הפרופ'. "אם נגיד יש חלק אדום בצלקת, אז יש היום לייזרים שמוחקים את הצבע הזה, שזה ממש התפקיד שלהם. ואם יש חלק המכיל פיגמנט חום, אחפש לייזר ש'מוחק' את הצבע הכהה. התמונה היא תלת ממדית ואני מסתכל על הטופוגרפיה. הגיע אלי חייל שכתוצאה מהפציעה חסר לו עור ונוצר לו שקע באזור. כיום קיימים לייזרים או מכשירים הפולטים גלי רדיו שמייצרים חורים בבסיס הצלקת וגורמים ליצירה של רקמה חדשה. יתרה מכך, יש היום אפשרות להזריק חומרים שמגבירים את יצירת הרקמה, שממלאים את החסר בפנים".
עוד הוא מציין כי נתקל בסוג נוסף של צלקות במלחמה שהן כתמי צבע או "קעקועים" שנגרמו בעקבות אבק השריפה. "אבק השריפה הוא כמו צבע והוא נכנס לעור. ראיתי במלחמה כל כך הרבה חיילים עם כתמים ונקודות בצבעי שחור וכחול שהופיעו על האזורים החשופים, בעיקר על הפנים. באמצעות לייזר שנקרא 'פיקו לייזר' אנחנו פוגעים בפיגמנט והוא מתפזר. מיד לאחר ביצוע טיפול הלייזר, אנחנו משתמשים במיקרונידלינג - מחטים זעירות יוצאות ונכנסות לעומק של עד 3.5 מ"מ לעור, שמסייעות ליציאה מהירה של אבק השריפה מהעור לאחר פירוקו על ידי הלייזר".
ארצי מוסיף כי הטיפול בצלקות מורכב ולא נעים, וכי זהו תהליך המתפרש על פני חודשים רבים שמטרתו להביא לתוצאה האסתטית הטובה ביותר. "ההחלטה אם להתחיל טיפול במקרה שזו צלקת מזערית מתקבלת עם המטופל. פגשתי לפני כשבוע חייל שרוב הפציעות שלו היו פנימיות, והצלקת החיצונית הייתה די מינורית. שאלתי אותו אם היא מפריעה לו, ואם הוא בכלל רוצה לטפל בצלקת כל כך קטנה, אבל הוא היה נחוש ואמר 'אני לא רוצה כל יום את התזכורת שאיבדתי את כל החברים שלי'".
ומה צפוי בעתיד?
לטענת פרופ' ארצי, בזכות הטכנולוגיה המתפתחת בצעדי ענק, העולם מתקרב לעידן חדש - עידן ללא צלקות כלל. "אנחנו יודעים שעובר, גם בשבוע מתקדם, לא יצטלק גם אם ניצור פצע גדול. אך בשלב מאוחר יותר, התינוק שנולד כבר מאבד את היכולת לרפא את הפצעים ללא צלקת. באופן דומה, בשנים האחרונות התקדמנו מאוד בתחום הנקרא רפואה רגרנטיבית - רפואה שיוצרת איברים או רקמות חדשות באמצעות תרופות או תרפיה תאית. אנחנו עוד לא שם, וזה נשמע מדע בדיוני, אבל אני מאוד מקווה שיגיע היום הזה, שנוכל לרפא את הפצעים מבלי שיישארו צלקות, אם כי אני מאחל שלא נצטרך להתמודד עם מלחמות, ושלא נידרש להשתמש בידע הזה כלל".