אסף שטרית הגיע ל"חתונה ממבט ראשון" והשקיע מאמצים רבים כדי לגרום לקשר שלו עם מינדי ארליך לעבוד (פרק חדש בשבת, אחרי החדשות, קשת 12). באותו אופן הוא גם נותן מאה אחוזים מעצמו באימונים ובשמירה על תזונה בריאה, כמו שראינו לא פעם לאורך העונה. בשיחה על אורח חייו הספורטיבי שיתף החתן על היתרונות של עמידות ידיים, על העצה שמלווה אותו עד היום - ועל האופן שבו הוא מתמודד עם מצבי לחץ.
עצה טובה שהיית נותן לעצמך בגיל ההתבגרות.
"תתפרע על העולם, תנסה הכל, אל תחזיק את עצמך ואל תעצור את עצמך. תסתכל על העולם כאילו אין לו גבולות, כי באמת אין. אל תיצמד למה שאומרים, למה ש'צריך' או למה שמקובל. הדרך תיסלל רק מהתעוזה ומהיציאה מאזור הנוחות ומהדפוסים המוכרים. אולי גם היום אני צריך להזכיר את זה לעצמי, זאת עצה שצריך להמשיך להגיד לעצמנו כל החיים - לא להפסיק לנסות ולא להפסיק להעז".
קרייב מושחת במיוחד שאתה לא מצליח להתגבר עליו.
"החולשה שלי - גלידה".
הארוחה שאתה הכי משקיע בה ביום.
"ביום-יום אני משתדל לאכול נכון, אין ארוחה מושקעת. לדאוג שיהיה מספיק סיבים, חלבון, שומנים טובים וארוחות מאוזנות. כמו כולם אני נופל לפעמים לחטיפים או למשהו מטוגן, אבל כל עוד זה לא קורה על בסיס קבוע אני בסדר עם זה. הכל בחיים זה איזון".
התזונה שלך מאוד מדויקת. מתי עשית את השינוי?
"אין יום מדויק שבו התחיל השינוי. זה התחיל עוד לפני שהתחלתי להתאמן, היו לי בעיות במערכת העיכול ואחרי אין סוף בדיקות קיבלתי תשובה מאוד כללית ולא מספקת שיש לי פשוט מעי רגיז. כשהתחלתי לחקור ולהתעמק יותר הבנתי שזה הכל בתזונה, אם נזין את הגוף נכון אז הוא יזין אותנו במה שאנחנו צריכים ומשם זה התחיל. אין לי תפריט או טבלה שאני אוכל לפיה, כן יש מאכלים שאני נמנע מהם אבל זה בעיקר מסתכם באיך אוכלים את מה שאוכלים ומתי".
מתי התחלת לעשות עמידות ידיים והאם אתה מרגיש את היתרונות הבריאותיים של זה?
"רגע לפני תקופת הסגרים של הקורונה, הייתי בזוגיות ארוכה. גרנו ביחד וגידלנו כלב שליווה אותי 13 שנים קודם לכן. תקופה ממש קצרה לפני שנכנסנו לסגר הזוגיות הסתיימה, היינו צריכים לעבור לגור בנפרד ובצער רב זמן ממש קצר אחרי זה גם הכלב שלי ג'יגה נפרד ממני והלך לעולמו. מצאתי את עצמי בזמן מאוד קצר בסגר, מסיים יום עבודה לבד בין ארבעה קירות והרגשתי שאני חייב למצוא עיסוק לזמנים של הלבד בשעות הערב בתקופה שלא הייתה לי פשוטה. זה התחיל בתרגולי יוגה בזום, והמשיך לאימונים בתוך הבית. מתוך סרטוני יוטיוב ואינסטגרם התחלתי לצאת להתאמן לבד בפארקים, זה אתגר אותי והציב לי מטרות ויעדים שרציתי להגיע אליהם. לאט לאט נחשפתי לתחום אימונים שלא הצריך ממני לקנות ציוד מיוחד ולמדתי עם הזמן איך כיסא, ספסל או משטח חלק הם חדר כושר לכל דבר. הרגשתי את השינוי בגוף ואיך שאני מתחזק והתאהבתי בתחום. מה שמייחד עבורי את תחום אימון משקלי הגוף הוא שמציבים תרגילים כיעד, בונים את השלבים ומתחילים את התהליך. זה לימד אותי הרבה מעבר לאימונים, אלא שהתהליך הוא משמעותי בכל דבר בחיים ופחות היעד. בצעדים קטנים מגיעים בסוף להישגים, כל הישג נתן לי עוד מוטיבציה להמשיך ליעד הבא. מה שחשוב זה התהליך ובתחום הזה של משקלי גוף תמיד יש עוד יעד לשאוף אליו. עמידות ידיים זה אחד האתגרים שמשכו אותי, ללמד את הגוף להחזיק את עצמו הפוך, איזון במצב הפוך משנה את כל התפיסה של מערכת העצבים על יציבות. זה מחזק את פלג הגוף העליון ועובד המון על הליבה וכל הגוף בעצם".
הרגל טיפוח סודי שמשאיר אותך צעיר.
"אין כזה, לא כל כך מתעסק בזה או נותן לזה יותר מידי תשומת לב. אני שומר על שגרת כושר, אוכל פחות מעובד".
אמונה תפלה שאין מצב שאתה מוותר עליה.
"לא מאמין באמונות תפלות. לא חושב שאם שברתי כוס אז יקרה משהו רע או שאם שכחתי ללבוש משהו מסוים אז היום שלי ילך הפוך, אף פעם לא התחברתי לזה. אבל אם יש משהו שאני כן מאמין בו זה איך שאתה מתנהג בעולם. אם אתה נותן טוב, מתייחס לאנשים בכבוד ועוזר כשאתה יכול - זה חוזר. לא באיזו דרך קסומה או מיסטית, פשוט כי זה בונה סביבה עם אנרגיות טובות. מאמין שאם אתה בא בגישה חיובית, גם הדברים שקורים לך פתאום נראים אחרת. זה לא תמיד מידי ולא תמיד מאותו מקום שציפית, אבל בסוף זה חוזר. מבחינתי זה הרבה יותר חזק מכל אמונה תפלה".
הייתה פעם שלקחת את עצמך מעבר לקצה במהלך אימון או תחרות?
"לקחתי את עצמי מעבר לקצה ובדיוק שם נפצעתי. זה היה שיעור כואב, כי הבנתי שקיצורי דרך בעצם מאריכים את הדרך. יש משפט שאני מאוד מתחבר אליו: prehab or rehab - או שתכין את עצמך לקראת מה שאתה מכוון או שתישא אחר כך בשיקום ממנו. מאז אני מבין כמה חשוב לעבוד לפי שלבים, לתת זמן לכל דבר ולא לדחוף בכוח. זה נכון באימונים וזה נכון גם בחיים".
תרופת הסבתא הכי שווה שלך.
"תרופות סבתא אני לא ממש מכיר, למדתי על הגוף שלי שמה שעוזר לי הכי הרבה זה תנועה. כל פעם שנפצעתי, אם זה קרע במניסקוס, כאבי גב או דלקות שצצות בשרירים, לא היה טיפול קסם או משהו חיצוני שעזר לי. פשוט להתחיל לזוז, לאט, עד איפה שהכאב מאפשר ולעבוד מסביב. עם הזמן זה פשוט משתפר, הגוף יודע לתקן את עצמו אם רק נותנים לו את הזמן ואת תשומת הלב. זה לא קורה ביום אבל כשעובדים בעקביות והתמדה יום אחד אתה קולט שכבר לא כואב כמו פעם. מבחינתי, זאת התרופה הכי שווה שיש. מהתובנה הזאת גם הבנתי שכל הזדמנות ביום שלי היא הזדמנות לזוז. אני מעדיף ללכת ברגל לעבודה, לעלות מדרגות במקום לקחת מעלית ולרכב על אופניים בשגרה גם אם זה רחוק וגם אם זה בעליות. בהתחלה זה קשה אבל הגוף מתרגל ובשלב מסוים זה נהיה חלק מהשגרה ואפילו כיף. כמו שמתרגלים לנסוע באוטובוס, מתרגלים גם לרכב על אופניים וזה כבר לא מרגיש כמו מאמץ אלא פשוט חלק מהדרך".
העצה הכי טובה שאימצת מהמאמן לחיים שלך.
"אם הצלחת את התרגיל והשלמת את כל החזרות - זה הזמן שצריך לשנות. להעלות קושי, להוסיף חזרות או לשנות מנח. לא להישאר במקום, תמיד לחשוב איך לשנות. העצה הזאת מלווה אותי לא רק באימונים, היא תקפה גם לחיים. אם משהו נהיה קל מדי אז סימן שהתרגלת ואם התרגלת, הגיע הזמן לאתגר את עצמך שוב. לצאת מאזור הנוחות, לעשות משהו שאתה לא רגיל אליו או להכיר משהו שונה. 'חתונמי' למשל".
מה הטריק שלך להתמודדות במצבי לחץ?
"אין לי טריק, למדתי עם הזמן שלפעמים מה שהכי עוזר זה פשוט לעצור. נשימה עמוקה, צעד אחורה ולנסות לראות את הדברים קצת מבחוץ. תנועה תמיד עוזרת לי, במיוחד בזמנים שאני מוטרד. לצאת להליכה ולהזיז את הגוף, זה משחרר את המתח ונותן לי לחשוב יותר ברור. זה לא תמיד קל, זה תלוי מאוד בסיטואציה ויש ימים שהכל מרגיש יותר כבד אבל אני מאמין שזו עבודה עצמית ומודעות, להבין מה עובר עליך, מה מפעיל אותך ואיפה אפשר לשחרר. לא פחות חשוב, לפעמים גם מאתגר לדעת לקבל ביקורת. לא להיבהל ממנה, לקחת אותה למקום שבונה ולא שובר. כמו בכל דבר אני מסתכל על זה כתהליך שאפשר להתפתח ממנו".