בשבוע שעבר, לאחר 491 יום בשבי, חזרו לישראל החטופים אלי שרעבי, אור לוי ואוהד בן עמי, תמונותיהם – חיוורים, רזים, נתמכים על ידי המחבלים ומשמשים ככלי משחק במופע הציני של חמאס – שודרו שוב ושוב, והותירו רושם עמוק על הציבור הישראלי. משרד הבריאות פרסם בעקבות זאת אזהרה רשמית לציבור, ובה המלצה "לנקוט אחריות אישית בניהול החשיפה לתכנים אלה".
ד"ר גלעד בודנהיימר, מנהל האגף לבריאות הנפש במשרד הבריאות, הדגיש כי במהלך שחרור החטופים מתבצעת מלחמה פסיכולוגית שמסבה לנו ולילדינו נזקים, ולכן יש להימנע ככל האפשר מחשיפה לתמונות וסרטונים קשים. ד"ר בודנהיימר המליץ למנן את ההתעדכנות בחדשות ולהעדיף את הבחירה בצפייה של תיעודים מרגשים ומשמחים על פני תיעודי השפלות.
>> בלי פושים או עדכונים שוטפים: הישראלים שהחליטו להתנתק מהחדשות
פרופ' שרה פרדימן, מומחית לפוסט-טראומה וראש ביה"ס לעבודה סוציאלית באוניברסיטת בר אילן, מסבירה כי האזהרות של משרד הבריאות מבוססות על מחקרים מדעיים. "ההמלצה ניתנה כבר בתחילת המלחמה, והיא נשענת על כ-40 מחקרים שבהם השתתפו יותר מ-30 אלף נבדקים", היא אומרת, "המחקרים מצביעים על קשר בין צפייה בסרטונים כאלה לבין תסמיני פוסט-טראומה, דיכאון ותגובות חרדה – גם בקרב אנשים שלא חוו את האירוע באופן ישיר".
מחקר שפורסם ב-2019 ב Journal of Traumatic Stress בחן את השפעת החשיפה לשידורי חדשות (אירועי טרור ואסונות) על תסמיני פוסט-טראומה בקרב מבוגרים וילדים. המטא-אנליזה, שכללה נתונים מ-43 מחקרים קודמים (בהם יותר מ-31,000 משתתפים), מצאה קשר מובהק בין צפייה חוזרת באירועים קשים לבין הופעת סימפטומים של פוסט-טראומה וחרדה.
הצפייה החוזרת משפיעה עלינו באופן משמעותי
לדברי פרופ' פרידמן, אחד ההיבטים הבעייתיים ביותר בצפייה בתיעודים מסוג זה הוא השידור החוזר שלהם. "קשה להימנע לחלוטין מהשידורים, אבל אפשר להפעיל שיקול דעת ולשלוט ברמת החשיפה", היא מדגישה, "אנחנו כבר למודי ניסיון - מתחילת המלחמה הוצפנו במראות קשים, ואם מישהו יודע שהצפייה משפיעה עליו לרעה, עדיף שיישמר מכך. זה לא שונה מההגנה שלנו על ילדים מתכנים מזיקים".
>> כך תגנו על עצמכם מפני פגיעה נפשית
>> שמרו על הנפש שלכם: הניחו לטלפון
מחקר נוסף שנערך במרכז לבריאות הנפש לב השרון בשנת 2024 ופורסם ב Stress and Health-בדק את השפעתה של חשיפה ממושכת למדיה בתקופת מלחמת "חרבות ברזל" על אנשי מקצוע בתחום בריאות הנפש. המחקר גילה כי עובדים עם היסטוריה של טראומה חוו רמות גבוהות יותר של חרדה וסטרס, וכי חשיפה ממושכת למדיה הייתה קשורה לטראומה משנית ולעלייה בסימפטומים של חרדה.
פרופ' פרידמן מציינת שהצפייה בסרטונים אלה עלולה להוביל לתסמינים של דיכאון, פוסט-טראומה ועלייה בחרדה. עם זאת, היא מדגישה כי "רוב האנשים לא יפתחו פוסט-טראומה, גם בתקופות של מלחמה וגם לאחר חשיפה לתכנים קשים, אך כיוון שבמקרה זה יש לנו שליטה על רמת החשיפה, עדיף להשתמש בה בתבונה. ניתן להישאר מעודכנים באמצעות קריאת חדשות, שמשפיעה בעוצמות פחותות בהשוואה לצפייה חוזרת ונשנית בתיעודים קשים".
"ככל שהילד צעיר יותר, כך עולה הסבירות שהוא לא מבין לחלוטין את מה שהוא רואה, מה שעלול להשפיע עליו באופן עמוק יותר. ככל שהחשיפה גבוהה יותר – כך עולה הסיכון להשפעות רגשיות שליליות"
פרופ' שרה פרדימן, מומחית לפוסט-טראומה אונ' בר אילן
ומה באשר לילדים? "ככל שהילד צעיר יותר, כך עולה הסבירות שהוא לא מבין לחלוטין את מה שהוא רואה, מה שעלול להשפיע עליו באופן עמוק יותר. ככל שהחשיפה גבוהה יותר – כך עולה הסיכון להשפעות רגשיות שליליות", מסבירה פרופ' פרידמן. "לכן, חשוב שהורים יפעילו שיקול דעת, יבדקו עד כמה ילדיהם חשופים לתכנים הללו, יבינו כיצד הם מפרשים את מה שראו, ויוודאו שהם מסוגלים להתמודד עם המידע בצורה מאוזנת".
לדבריה, עדיף לרובנו לצפות ברגעי החזרה של החטופים לידי משפחותיהם, במקום להתמקד בתיעודים הראשוניים של יציאתם מעזה. עם זאת, אין אלמנטים ספציפיים שעל כל אחד להימנע מהם, משום שכל אדם מגיב אחרת. "ההשפעה אינדיבידואלית לחלוטין – יש מי שיחוו טריגרים בעקבות מה שהם רואים, בעוד שאחרים יגיבו אחרת", היא מסבירה, "ועדיין, אם יש לנו אפשרות לצמצם את החשיפה, כדאי שנעשה זאת".