שלשום (ראשון) זכה סרט ישראלי זכה בפרס האוסקר הנחשק. אלא שברגע השיא, שאמור היה להיות הרגע המרגש ביותר בהיסטוריה של הקולנוע הישראלי, חטפנו אגרוף ישר לבטן הרכה, הפצועה, אשר מדממת כבר מאז 7 באוקטובר.

מהרגע שבו שודר נאום הזכייה, תיבת ההודעות שלי מוצפת בתגובות נזעמות. המכנה המשותף לכולן הוא תחושת כעס עמוק וקשה ובעיקר העיסוק בשאלה - כיצד ייתכן שהבמאי הזוכה, יובל אברהם, אזרח ישראלי, מדבר בצורה כה פוגענית על מדינת ישראל בלי להבין את ההשלכות ואת הנזק שהוא גורם, בייחוד בתקופה כה כואבת, שבה אנו נאבקים ללא הפסקה על עצם קיומה של מדינת ישראל?

אז החלטתי להרים את הכפפה ולבחון: האם אברהם באמת האמין בדברים שאמר?, האם מדובר במהלך מחושב שנועד לצבור פופולריות, או שמא הוא פועל ממניעים כלכליים טהורים, כדי לקדם את הצלחת הסרט בבימויו?

"תנועותיו מבטאות מאבק פנימי - כאילו נפשו מאותתת לו 'עצור, אל תמשיך'"

מעיין בשן

אחד הכלים המרכזיים העומדים לרשות מומחי שפת גוף הוא זיהוי ה"בייסליין" - אותו בסיס התנהגותי אופייני בשפת הגוף המאפיין כל אדם. בסיס זה נובע ישירות ממאפייני האישיות הייחודיים של האדם ומשמש כנקודת ייחוס מהימנה בעת ניתוח התנהגותו במצבים שונים. לאחר צפייה מעמיקה במספר ראיונות קודמים עם יובל אברהם, זיהיתי פער משמעותי בין שפת הגוף האופיינית לו לבין התנהגותו במהלך נאום האוסקר אמש.

הפער בין המילים לגוף

בקטעי וידאו קודמים שבהם צולם, ניתן לראות כי אברהם אינו נוטה לעצום עיניים או לכווץ את גופו. שפת הגוף שלו פתוחה, זורמת ובטוחה. אלא שניתוח הנאום אמש חושף תמונה שונה לחלוטין: עצימת עיניים חוזרת ונשנית שבה הוא מתועד, מעידה לרוב על הסתרה או על קושי להתמודד עם המסר המועבר במילים. כמו כן, אפשר להבחין בכיווץ הגוף שלו - תנועה המשקפת אי-נוחות וניסיון ליצור מגננה פיזית. עוד רואים במהלך הנאום הנוצץ - הרמת גבות ופעירת עיניים - ניואנסים פיזיולוגיים המעידים על הפתעה מהמילים היוצאות מפיו ופחד מהשלכותיהן. גם הוצאת הלשון והידוק שפתיים הם תנועות שחזרו על עצמן לאורך הנאום, והן משקפות בלימה עצמית. בשפת גוף, תנועות אלו מבטאות מאבק פנימי - כאילו נפשו מאותתת לו "עצור, אל תמשיך" - אך למרות האיתותים הברורים הללו, אברהם בחר להמשיך בנאומו.

יוצרי "אין ארץ אחרת". למילים יש משמעות, אבל גם לשפת הגוף|צילום: Monica Schipper, getty images

מחוות אלו חזרו על עצמן באופן תדיר ועקבי לאורך כל הנאום, ללא הפסקה או הפוגה. הן יצרו פער בולט בין המסר המילולי שהעביר אברהם לבין המסר הבלתי מילולי ששידר גופו - תופעה המכונה בתחום "כשל תקשורתי" המעידה על חוסר אותנטיות.

בשורה תחתונה - מה אומרת שפת הגוף של אברהם?

ניתוח הפערים הללו מאפשר לי לקבוע כמעט בוודאות שיובל אברהם אמר את הדברים בחשש גדול. בהתחשב בעובדה שבראיונות קודמים שבהם הוא ביטא דעות דומות, גופו לא שידר ולו במעט את אותם סימני מצוקה שנצפו בנאום האוסקר, המסקנה המתבקשת היא שאברהם מבין היטב את משמעות המילים שיצאו מפיו ואת השלכותיהן הרחבות.

השאלה המתבקשת היא, מדוע, אם כן, הוא בחר לומר הדברים בפורום כה יוקרתי וגלובלי, בהנחה שהם אכן עוררו בו תגובה פיזיולוגית כה חריפה של חרדה וחשש? ובכן, התשובה לכך אינה ברורה, אך ניתוח שפת הגוף מוביל להשערה שקיימים אינטרסים חזקים המניעים את התנהגותו – כאלה שככל הנראה גוברים על תחושות הנאמנות והשייכות שלו למדינה. מה שברור מהניתוח הוא שהדברים לא נאמרו מתוך אמונה שלמה או נוחות, אלא מתוך תחושת מחויבות או לחץ שמקורו אינו מזוהה.

רבים מהישראלים שצפו בנאום חשים כי דבריו של אברהם לא היו רק בגידה באמון שניתן בו כיוצר ישראלי, אלא גם החמצה טרגית של הזדמנות. במקום לגשר על תהומות של אי -הבנה, הוא העמיק אותן. במקום להאיר פנים ישראליות, הוא חיזק סטריאוטיפים שליליים. האם גם הוא מרגיש כך בסתר לבו? נותר רק לקוות.

הכותבת: מעיין בשן, מומחית לשפת גוף