דני אבדיה משחק ב-NBA בקבוצת הווישנגטון ויזארדס כבר משנת 2020. הוא מגיע לישראל לכמה חודשים בכל שנה, שאותם הוא מנצל גם כדי לנוח, לנקות את הראש ולבלות עם המשפחה והחברים, אבל גם כדי להתאמן ולשפר יכולות. את אימוני הכושר כאן בארץ, מוביל רגב פנאן, מאמן הכושר של מכבי תל אביב ב-11 השנים האחרונות ומי שליווה את דני מתחילת דרכו. בראיון למדור, הוא מספר על העבודה עם אבדיה, ששבר שיא שאף ישראלי לא שבר לפניו.
דיברתם אחרי המשחק?
"אנחנו תמיד בקשר, מתכתבים בשוטף. אחרי המשחק לא דיברנו על הכותרות שהוא עשה או על השיא. אמרתי לו שאני גאה בו, שכולם כאן בהיי מההישג. אני לא מתכתב איתו רק אחרי שהוא משחק טוב, אני יכול לדבר איתו גם אחרי משחק רע וסתם לשאול אותו דברים שלא קשורים למשחק".
אתה בקשר גם עם הצוות המקצועי שלו ב-NBA?
"כן, במהלך השנים גם יצא לי לפגוש המון אנשים מהמערכת שלו שם - עוזרי מאמן או מאמנים לפיתוח יכולות אישיות, אנחנו יושבים ומדברים ומעבירים תכנים מקצועיים בינינו. יש סביבו קבוצת אנשים מאוד טובה. הם ממש משקיעים תשומת לב מיוחדת בדני, הוא גם שחקן שצריך את זה באופי שלו, הוא מאוד אוהב שיש סביבו צוות. כשהוא מגיע לארץ אנחנו עובדים יחד והקבוצה שלו שולחת לכאן אנשי מקצוע שיהיו איתו בזמן הזה ויפקחו".
הרבה מדברים על תחילת עונה פחות טובה לדני בוושינגטון ויזארדס ועל קפיצה מטורפת במשחקים האחרונים. למה אפשר לייחס אותה להערכתך?
"המאמן שלהם התחלף וזה לפעמים משנה את הדינמיקה בתוך הקבוצה. אבל אני קצת חולק על מי שאומר שהקפיצה קרתה רק עכשיו. גם כשאין לו משחקים שהוא קולע 43 נקודות, אלא קולע 12 נקודות ועושה 10 ריבאונדים, זה הישג לא פחות טוב. דני תורם למשחק גם בהגנה, בפיזיות שהוא מביא למגרש, בביטחון שלו, בזה שהוא שחקן קבוצתי וזה לא תמיד מתבטא בנקודות. אני חושב שהוא קופץ ומתקדם משנה לשנה. הוא מספיק חכם על המגרש כדי להסתגל לכל מה שצריך. הקבוצה שלו אולי פחות מצליחה עכשיו אבל אין לי ספק שמתישהו בקריירה שלו הוא יהיה חלק מקבוצה שמתמודד על אליפות, הוא עושה דברים שמנצחים משחקים".
"תהליך טוב הוא לא רק הצלחה"
רגב פנאן
המהפך שלו להיות שחקן כזה אתלטי רשום גם על שמך.
"זה קודם כל השחקן. דני נמצא בגיל שהוא בפיק הגופני שלו. הוא תמיד היה ילד מאוד חזק גם כשהוא היה שחקן צעיר. סוד ההצלחה בתהליך שהיה לנו עם דני והפך אותו להיות כזה עילוי פיזי הוא שהיה לנו זמן. הוא הגיע אלינו בגיל מאוד צעיר. היו בתהליך חלקים טובים יותר, טובים פחות. היו תקופות שהוא לא הרגיש בנוח עם הגוף, היו תקופות שחשבנו מה אנחנו עושים לא בסדר כי התהליך לא הלך למקומות שרצינו, אבל זה חלק מהדבר. תהליך טוב הוא לא רק הצלחה. הוא קיבל את כל המעטפת, יחד עם התזונאית והצוות הרפואי".
כמה אימוני כושר עושה שחקן כדורסל כמו דני?
"שחקן ברמה של דני נכנס כמעט בכל יום לחדר הכושר. מדובר על 4-3 פעמים בשבוע של עבודת כוח וביתר הימים עבודה משתנה כמו מתיחות, עבודת אגן, עבודה על שרירי ליבה, מניעת פציעות ועוד. לדני לא צריך להגיד, הוא יודע לבד כמה זה חשוב. היום יש לשחקנים מודעות על החשיבות שבעבודת הכושר, כי המשחק הפך כל כך אגרסיבי ואתלטי והם מבינים שבלי האלמנט של האתלטיות והכוח, הכישרון לא תמיד יחזיק אותם. אם היום אני זורק את דני במחנה אימונים באי בודד, אני יודע שהוא יעשה את העבודה לבד עם עצמו, אני יודע שהוא יקבל ממני תוכנית וילך איתה".
איזו הכנה עושה שחקן לפני משחק?
"לכל שחקן יש את הרוטינה שלו, לכל אחד יש את היתרונות והחסרונות של הגוף שלו ותרגילים שהוא צריך לבצע לפני המשחק. אני מאוד מאמין בטקסים ורוטינות. אני חושב שזה סוג של מדיטציה לשחקנים. יש שחקנים שלקחו את זה לרמה מעל והם עושים יוגה, נשימות, מדיטציה לפני משחקים. יש שחקנים שההכנה הפיזית היא זו שמפקסת אותם".
"דני בתחילת דרכו היה קלולס בכל הקשור לעבודה הגופנית"
אבדיה, החל לשחק כדורסל כבר בכיתה ד'. למכבי תל אביב הגיע כשהיה בן 14 ובגיל 16 החל לשחק בקבוצת הבוגרים "דני הגיע כל כך צעיר והיה ממש קלולס בכל העבודה הגופנית", מספר פנאן ומוסיף - "זה מדהים לראות איך הוא פתח את הראש ונתן לנו להתקרב ולכוון אותו. האמון ששחקן רוחש למאמן הוא לא מובן מאליו. יש המון שחקנים חשדנים ודני הוא בן אדם רגיש עם לב מאוד רחב והוא בטח באנשים. היה לו מאמן כדורסל שממש חי איתו והם היו כמו תאומים סיאמיים".
מה חשוב לשחקן צעיר לדעת על הדרך שצפויה לו?
"אני אומר תמיד לשחקנים לא לפחד מהכישלונות הקטנים בעבודה, אין אף פעם דרך שאין בה רגעים קשים. אני חושב שיש גם חשיבות גדולה לפתיחות בין המאמן לשחקן. חשוב שהמאמן ייתן לשחקן את ההרגשה שיש מי שחושב עלייו ורוצה לשפר אותו. שחקן צעיר צריך שיהיו לו שאיפות גבוהות, חשוב לי שנגדיר מטרות ביחד. שידע להיות קשוב ומסודר ומרוכז בתהליך. הרבה שחקנים שאני עובד איתם מנהלים יומן אישי שהם כותבים ומגדירים לעצמם מטרות".
מהם הרגעים הקשים שלך בתור מאמן?
"כשאני רואה שחקן שלא מצליח, או שחקן שנפצע. אני לוקח ללב. אני לא מאמין שצריך להפריד בין האישי למקצועי. גם שחקנים לדעתי צריכים להביא למגרש את האופי שלהם. אני לא מחליט מי ישחק וכמה דקות, אני יכול להרשות לעצמי להיות מעורב רגשית. יחסים בין שחקן למאמן כושר חייבים שיהיה את המעבר. לפעמים אני לוקח דברים קשה מדי, או שאני רגיש מדי. השחקנים שלי יודעים שגם אם אני מגיב בצורה קשה יותר, זה כי אכפת לי מהם".