בניסוי הזה נבדוק את היקפו של הזיכרון קצר-הטווח שלנו, נראה כמה הוא קטן ונלמד שיטות להגדיל אותו.
ציוד
- רשימת מספרים אקראיים כתובים מראש, בני 3 עד 12 ספרות.
- מישהו או מישהי להשתתפות בניסוי.
מהלך הניסוי
את מהלך הניסוי אפשר לראות בסרטון:
זיכרון לטווח ארוך
נסו לחשוב כמה דברים אתם זוכרים או יודעים? מספר המילים בשפת אמכם ובשפות שפות אחרות, אנשים שאתם מכירים ויודעים לזהות, איך נראים חפצים שונים מכל זוויות המבט האפשריות, תמונות שונות, סיפורים, מאורעות, ריחות, טעמים, מנגינות, פעולות שאתם יודעים לבצע ועוד – קשה מאוד לכמת את זה אבל סביר שמדובר בעשרות אלפי או מאות אלפי פריטי זיכרון. נראה שהזיכרון האנושי הוא עצום בהיקפו, אבל כל הדברים הללו קשורים למה שנקרא 'זיכרון לטווח ארוך'. הזיכרון הזה בעצמו מחולק לתת-סוגים, על פי סוג המידע שהוא אוצר. הזיכרון לטווח ארוך אכן גדול מאוד, ואולם אנו לא באמת מודעים לכל הזיכרונות הללו בכל רגע נתון, אלא רק כאשר אנו שולפים אותם מהזיכרון ומעלים אותם לתודעה. זה קצת דומה למחשב שיש לו התקן לזיכרון, כמו כונן קשיח או דיסק און קי, שעליו שמורים כל הסרטונים, התוכנות, התמונות והקבצים האחרים שלנו. זיכרון עצום בהיקפו. ואולם, כל הקבצים האלה לא באמת זמינים במחשב בכל רגע נתון. כשאנו רוצים להפעיל תוכנה, לקרוא מסמך או לצפות בסרטון, המחשב מעלה אותם מהתקן הזיכרון ארוך הטווח אל זיכרון זמין שהוא יכול לעבוד איתו, ונקרא 'זיכרון גישה אקראית' או RAM.
הכתבה פורסמה במקור באתר מכון דוידסון לחינוך מדעי
בניסוי הזה בדקנו זיכרון מסוג שונה – זיכרון לטווח קצר, שנקראו גם "זיכרון עבודה" ומשמש אותנו בתפקוד היומיומי, כשצריך לזכור משהו לזמן קצר מאוד. למשל כשאנו מגיעים למרפאה, ואומרים לנו שהתור שלנו הוא בחדר 43 – זה פריט מידע קטן, שמשמש אותנו כמה שניות עד שנגיע לחדר הזה, וברור שאין מה לשמור אותו לטווח ארוך.
מספר הקסם 7 פלוס מינוס 2
כפי שהודגם בניסוי, וגם בניסויים רבים בעולם – הזיכרון לטווח קצר הוא מוגבל בהיקפו. הכלל המקובל בפסיכולוגיה ובחקר המוח הוא שגודל הזיכרון האנושי לטווח קצר הוא שבעה פריטים, פלוס מינוס שניים. כלומר - אנו יכולים לזכור בין חמישה לתשעה פרטים, כשהמספר המדויק תלוי באדם, בנסיבות, ובפריט שצריך לזכור. את הכלל הזה טבע הפסיכולוג האמריקאי ג'ורג' מילר (Miller) במאמר שכתב בשנת 1956 – ושעד היום הוא אחד מהמאמרים המצוטטים ביותר בפסיכולוגיה. אם אתם לא מאמינים לטענה, פשוט בקשו מאחרים לבחון אתכם במבחן שבניסוי, אם אתם מצליחים לזכור יותר מ-9 מספרים בלי לשנן אותם, ויש אנשים כאלה, דעו שהזיכרון קצר הטווח שלכם גדול מהממוצע באוכלוסייה. שוב – לא להתבלבל, זיכרון לטווח ארוך הוא עצום ואין מגבלה לשנן עשר ספרות של מספר טלפון, או לזכור אפילו מאה ספרות בעל פה, אבל כאשר עושים זאת אנו משתמשים בזיכרון ארוך הטווח שלנו.
מחקרים עדכניים יותר חולקים על טענתו של מילר – שבע איננו "מספר קסם". מספר הפריטים שנצליח לזכור לטווח קצר תלוי בסוג הפריט. למשל, אנשים יזכרו מספר גדול יותר של מילים בעלות משמעות בהשוואה למילים מומצאות וגם מספר ההברות במילה משפיע על קיבולת הזיכרון.
טריקים ושיטות הגדלה
מה שמעניין בקשר לזיכרון לטווח קצר, הוא שהיקפו הוא כשבעה פריטים בלבד, הוא מה בדיוק המוח מגדיר כ'פריט'. זה לא חייב להיות מספר או שם או חפץ, אלא יכול להיות גם כלל כלשהו. מציאת חוקיות בפריטים שרוצים לזכור מאפשרת להגדיל את הזיכרון לטווח קצר משום שהיא מצמצמת את מספר הפריטים שצריך לזכור.
למשל, אפשר לזכור בקלות את המספר בן 17 הספרות: 12345678910111213 ברגע שרואים שהוא פשוט רצף המספרים מ-1 עד 13. כך למעשה אנו צריכים לזכור רק שלושה פריטים: המספר הראשון, הכלל, והמספר האחרון. כך גם אפשר להרכיב מספר בן 12 ספרות שמורכב משנות הלידה שלכם ושל הוריכם – אלה שלושה פריטים שאפשר לשלוף מהזיכרון ארוך הטווח. לעיתים מציאת חרוזים בין מילים יכולה לסייע לצמצם את מספר הפריטים ולהגדיל את נפח הזיכרון לטווח קצר. גם קיבוץ פריטים לקבוצות מאפשר לזכור אותם בקלות, למשל במקום לזכור את הרשימה "גרביים", "מכנסיים", "גופייה" אפשר לזכור שכולם בגדים וכך לפנות מקום בזיכרון לפריטים נוספים.