מחקר חדש שתוצאותיו פורסמו בימים האחרונים העלה נתונים חדשים ומדאיגים. החוקרים הפינלנדים בדקו 1,080 ילדים בגילאי 3–4 וגילו שכ-24% מהילדים באזורים כפריים סובלים מעודף משקל או השמנה, לעומת 16% בלבד מהילדים שמתגוררים באזורים עירוניים. כמו כן, כ-19% מהילדים בכפר מתמודדים עם השמנה בטנית (עודף שומן סביב אזור המותניים), בהשוואה ל-13% בלבד מהילדים בעיר.
החוקרים מצאו כי ילדים הגדלים באזורים מרוחקים, מחוץ לערים הגדולות, מבלים זמן רב יותר מול מסכים — שעה ו-26 דקות ביום בממוצע, לעומת שעה ו-14 דקות בקרב ילדים המתגוררים בעיר. ממצא מעניין נוסף הוא שדווקא באזורים הכפריים, זמן המסך הממושך נמצא בקשר ישיר ומשמעותי עם סיכון מוגבר לעודף משקל ולהשמנה בטנית. "הקשר החזק יותר בין זמן מסך למדדי השמנה באזורים כפריים עשוי להיות מוסבר, לפחות בחלקו, על ידי זמן המסך הגבוה יותר שנצפה בקרב הילדים באזורים אלו", הסבירה ד"ר אלינה אנגברג, חוקרת ממרכז המחקר פולקהלסן ואוניברסיטת הלסינקי.
באופן מפתיע, נמצא כי ילדי הכפר ישנים יותר מילדי העיר — בממוצע 11 שעות ו-19 דקות ביממה, לעומת 11 שעות ו-11 דקות בלבד בקרב ילדי העיר. עם זאת, יתרון זה לא הצליח לנטרל את הסיכון המוגבר להשמנה.
האם מדד ה-BMI יכול להעריך את הסיכונים?
המחקר חשף ממצא מפתיע שמערער על ההבנה המקובלת בנוגע לקשר בין פעילות גופנית להשמנה: דווקא בקרב אנשים העוסקים בפעילות גופנית אינטנסיבית יותר — בעיקר באזורים עירוניים — נצפה מדד BMI גבוה יותר, אך ללא עלייה בהשמנה בטנית. ממצא זה מדגיש את מגבלות מדד ה-BMI שאינו מבחין בין מסת שומן למסת שריר, ומרמז כי מדד המתבסס על יחס מותניים-גובה עשוי לשמש אינדיקטור מדויק יותר לסיכון בריאותי.
המחקר גם מדגיש את ההבדלים בהשפעת סוגי פעילות גופנית בסביבות מגורים שונות — עירוניות לעומת כפריות — על הרכב הגוף, ומעלה שאלות חשובות לגבי האופן שבו יש להעריך בריאות ולהתאים המלצות לפעילות גופנית בהתאם למאפייני הסביבה והמטרות הבריאותיות האישיות.
החוקרת הראשית, קרוליינה אוסיטלו: "הממצאים מרמזים שיחס מותניים-גובה הוא מדד יעיל יותר לזיהוי השמנה וסיכונים בריאותיים, במיוחד לאור העובדה שמדד ה-BMI אינו מבדיל בין שומן לשריר, הנוטה לעלות בקרב העוסקים בפעילות גופנית מוגברת."
בעוד עשור – 28 מיליון ילדים יסבלו מהשמנה באירופה
"ממצאי המחקר חושפים דפוסים מובחנים של הקשר בין פעילות גופנית, זמן מסך ושינה לבין עודף משקל והשמנה בטנית בסביבות עירוניות וכפריות", מדגישה אוסיטלו, "מה שמצביע על כך שאסטרטגיות אחידות להתמודדות עם עודף משקל והשמנה בגיל הרך כנראה לא יהיו יעילות". לנוכח התחזית המדאיגה של ארגון הבריאות העולמי, לפיה כ-17 מיליון בנים ו-11 מיליון בנות (בגיל 19-5) יסבלו מהשמנה באירופה עד שנת 2035, החוקרים קוראים לאסטרטגיות מניעה ממוקדות חברה ומשפחה ברמה המקומית, שיוכלו לצמצם את הפער בסיכון לילדים צעירים בסביבות כפריות.
"הנתונים מהמחקר הבינלאומי הזה משתלבים היטב עם מה שאנחנו רואים גם כאן בישראל: בפריפריה הגאוגרפית והחברתית, שיעורי ההשמנה ועודף המשקל – במיוחד בקרב ילדים – גבוהים יותר באופן עקבי״, מסביר ד״ר רז הגואל, רופא מומחה ומנהל המרכז הרפואי לטיפול בהשמנה. ״ילדים שגרים ביישובים מרוחקים חשופים לפחות משאבים בריאותיים, פחות תשתיות לפעילות גופנית ולעיתים גם לפחות מודעות. המחקר ממחיש עד כמה חשוב להבין שהשמנה היא לא עניין אסתטי או תוצאה של בחירה אישית, אלא מחלה כרונית מורכבת, עם השלכות בריאותיות חמורות לטווח הקצר והארוך. בהתאם לכך, הטיפול בה חייב להיות אינדיבידואלי – אין גישה אחת שמתאימה לכולם. ראוי גם לציין את הביקורת שמציג המחקר כלפי מדד ה-BMI המקובל – ובמקום זאת נעשה שימוש בפרמטרים כמו גובה והיקף מותניים, שמספקים הערכה מדויקת ורלוונטית יותר. אנחנו חייבים להתאים את תוכניות ההתערבות וההסברה למציאות החיים בשטח – ולהשקיע יותר בבריאות הילדים, בפריפריה החברתית והגאוגרפית, כבר מהגיל הרך".