דניאל אדרי, בן 24 מצפת, שם קץ לחייו בשבת לפנות בוקר (בלילה שבין שישי לשבת) כשהצית את רכבו, לאחר שנה וחצי של שירות מילואים בעזה ובלבנון, שבמהלכה נחשף לפינוי גופות ולמראות קשים.
בשבת, בשעה 4:20 לפנות בוקר, שלח דניאל הודעה לאחיו הגדול נועם. "אני מקווה שתזכרו אותי לטוב", כתב בה. "אחי ישר התקשר אליו בלחץ, הוא ענה שהוא נכנס לאוטו ושהוא נחנק", מספרת עדן אחותו בכאב, "הוא לא רצה למות אלא להשתיק את הרעשים שהיו לו בראש, הוא כל הזמן דיבר על זה, בן אדם שרוצה למות לא מדבר על זה, הוא זעק לעזרה ומשרד הביטחון לא נתן את המענה שהוא היה צריך. נועם אומר שהעובדה שדניאל ענה לו כשהתקשר, מעידה על כך שהתחרט ולא רצה למות". נועם התקשר מיד למשטרה ויצאו לחפש אותו. הוא אותר כרבע שעה אחרי השיחה, ללא רוח חיים.
לדברי עדן, זיהוי גופתו של דניאל ביום ראשון בערב התאפשר בזכות דגימות DNA ודגימות שיניים מהצבא. למרות דרישת המשפחה כי ייקבר בקבורה צבאית, היא נדחתה בידי צה"ל ודניאל הובא לקבורה אזרחית. "לא המשכנו להילחם כי אימא שלי דתייה ולא תפעל נגד ההלכה", היא מסבירה. "היא לא רצתה שהנשמה שלו תסבול, אבל אנחנו ממשיכים להילחם בהכרה שלו כחלל צה"ל ונעזרים בכל הכלים שעומדים לרשותנו.
"כל פנייה לגוף מדיני או ביטחוני נתקלה באותה תגובה: דניאל נהרג כאזרח ולא במסגרת שירות סדיר או מילואים, ולכן לא יוכר כחלל צה"ל. כל הסיטואציה הזו קצת הזויה, בגללכם הוא לקח את החיים שלו", היא מוסיפה בכאב.
כזכור, לאחר שאיתר גופות רבות בדרום בעקבות מאורעות 7 באוקטובר, במסגרת חיפושים אחרי שני חבריו שנרצחו בפסטיבל נובה ליד רעים, הוא החליט להתגייס למילואים. הוא שירת ביחידת יהל"ם במשך כשנה וחצי כנהג ציוד בעזה, פינה גופות ממנהרות ואף ניצל מרכב שעלה באש. לאחר ששוחרר, החל לסבול מסימני מצוקה קשים, הכוללים התקפי זעם ופגיעות עצמיות, כשצלקות המלחמה, ובמיוחד ריח הגופות, רדפו אותו ללא הרף.
תכנן לבלות עם חבר - במקום בו שם קץ לחייו
במהלך השבעה נחשפה עדן לפרטים כואבים, דניאל תכנן לבלות בשבת עם חברו הטוב ביער בירייה, המקום שבו בחר לסיים את חייו. דניאל אף סיפר לחברו בטלפון בהתלהבות שהוא עומד להתחיל ביום ראשון טיפול בבית מאזן. "חבר שלו סיפר שהם דיברו בטלפון וקבעו לעשות סיבוב עם הרכבים ביער בירייה המרוחק כעשר דקות מביתו. דניאל שאל אותו אם סידר את הצמיגים ברכב והם קבעו לטייל ביום שבת. כנראה שבשבת לפנות בוקר הוא סבל מטריגר, אף אחד לא יכול להיכנס לראשו ולהבין עם אילו מראות, ריחות או קולות הגיע לשם".
האדם האחרון שראה את דניאל בחייו הייתה שכנתו מצפת. "היא גרה ממש בצמוד אליו ואמרה שהם שתו ביחד בירה בשכונה בשישי בערב, יום לפני האירוע הטרגי, ושהוא היה נראה רגיל".
המשפחה מתקשה לעכל את האובדן. "אימא שלי מפורקת, אבל היא אישה מאמינה אז האמונה מחזיקה אותה. כולנו מתקשים להאמין שזה קרה, ועוד יותר קשה שבמהלך הזמן שאנו מעכלים את האובדן הגדול הזה בחיינו אנחנו צריכים במקביל להילחם בגופים שונים כדי שדניאל יקבל הכרה. בינתיים, אף גורם לא הגיע לשבעה".
לטובת המאבק המשפטי ביקר נציג מטעם המשפחה בדירתו של דניאל בניסיון לאתר מסמכים רפואיים. מכתב פרידה לא נמצא בין חפציו האישיים. "דניאל לא היה איש של מכתבים, באותו בוקר הוא שלח הודעה לאימא שלי בה כתב: "אני מצטער, סליחה", אימא שלי שומרת שבת והוא ידע שלא תראה את ההודעה בזמן אמת, אבל היא הייתה באותה שבת אצל אחי הקטן, שלא שומר שבת, כך שזה נודע לה מהר מאוד".
לדבריה, דניאל היה אדם אמפתי ובעל אינטליגנציה רגשית גבוהה. "דניאל לא סתם שרף את עצמו וזעזע מדינה שלמה הוא היה לוחם צדק", היא אומרת, "הוא היה מזהה אנשים חלשים מקילומטרים רק לפי המבט שלהם בעיניים, מתייצב לצידם ומנסה לעזור, היה חשוב לו שיראו אותם. הוא אמר שהוא מרגיש אותם, הם מראים לסביבה לכאורה שהכול סבבה, אבל בפנים לא טוב להם".
עדן בטוחה שהדרך המזעזעת שבה בחר לשים קץ לחייו לא הייתה מקרית. "הוא לא סתם בחר בדרך כזו מזעזעת, הוא לא חשב רק על עצמו. הוא רצה שיפסיקו להתעלם מכל הצעירים המקסימים האלה שמקריבים את החיים שלהם למדינה".
תגובת דובר צה"ל: "צה"ל ומשרד הביטחון משתתפים בצער משפחתו של דניאל אדרי ז"ל. על פי החוק, חלל צה"ל הוא רק מי שנפל בעת שירותו הצבאי, בסדיר או בשירות מילואים פעיל. דניאל אדרי ז"ל לא היה בשירות סדיר או בשירות מילואים פעיל, ומשכך לא ניתן להכיר בדניאל ז"ל כחלל צה"ל ואין הוא זכאי לקבורה צבאית".
אם אתם מתמודדים עם מצוקה נפשית עקב שירותכם הצבאי, קו הסיוע "נפש אחת" זמין עבורכם 24/7 בטלפון 8944*
לסיוע במצבי מצוקה:
- "בשביל החיים" - סיוע למשפחות שיקיריהן התאבדו: 03-7487771, www.path-to-life.org
- סה"ר - סיוע והקשבה ברשת - Sahar.org.il
- ער"ן - עזרה ראשונה נפשית - 1201
- המטה הלאומי להגנה על ילדים ברשת - 105