איילין בת ה-27, אובחנה עם קרדיומיופתיה היפרטרופית – מחלת לב מסכנת חיים הדורשת מעקב רפואי צמוד. כשהתבשרה על הריונה הראשון הבינה כי תזדקק להשגחה רפואית קפדנית. למרבה השמחה, ההיריון עבר ללא סיבוכים משמעותיים. אולם בשבוע ה-26, היא אושפזה לאחר שאובחן אצלה צוואר רחם מקוצר. ימים ספורים לאחר מכן היא ילדה תינוקת שהועברה מיד לפגייה.
בעקבות הרקע הרפואי שלה, במהלך הריונה השני, איילין אושפזה בשמיר אסף הרופא בעקבות צורך במעקב צמוד במחלקת היריון בסיכון. במהלך האשפוז היא גם סבלה מדלקת ריאות, מצב שסיכן את לבה, אך הצליחה להתגבר על זה. בשבוע ה-27 להריון איילין החלה לחוש צירים, והרופאים הבינו שאין דרך לעצור את הלידה. בתוך זמן קצר היא ילדה את בתה, במשקל 1,200 גרם.
רגע אחרי הלידה התרחשה דרמה של ממש: איילין החלה לסבול מדימום חמור, והיא הובהלה לניתוח חירום תחת הרדמה מלאה. לאחר הפעולה המיילדותית, זיהה ד"ר סרגיי דובז'נקו, הרופא המרדים, כי היא נמצאת בסכנת חיים מיידית בעקבות הפרעת קצב לב חריגה, והוא החל בתהליך החייאה.
ד"ר גיא טטרו, רופא מרדים בכיר נוסף במרכז הרפואי שמיר אסף הרופא, הצטרף להליך, והחל לבצע עיסויים שנמשכו כשתי דקות וגם נתן לאיילין מכת חשמל. בשלב זה, קצב הלב חזר לסדרו.
"זה היה נס גדול"
ד"ר יורי דרויאן, רופא בכיר בחדר הלידה במרכז הרפואי, שהשתתף בהליך ההחייאה, משחזר את הרגעים המלחיצים: "זה היה בתום תורנות אחרי שעמדתי 26 שעות על הרגליים. רגע לפני העברתה של איילין למיטה, זיהה המרדים קצב לב מסכן חיים מיידי. מיד הוחל בתהליך החייאה, שבוצע על ידי צוות המרדימים, צוות חדר ניתוח ואנוכי. זה היה מאוד מלחיץ – שעה וחצי לפני כן, כשקיבלתי אותה ללידה, דיברתי איתה והיא הייתה מאושרת. פתאום ראיתי אותה ללא הכרה ולא מגיבה. אומנם הייתי עייף, אבל ברגעים כאלה אתה משאיר הכל מאחור ועושה הכל כדי להציל חיים".
"בחרתי ברפואה מיילדותית בשל הרגע הקסום שבו מביאים חיים לעולם. במקרה הזה הייתה לי זכות כפולה"
ד"ר דרויאן
לדבריו, כל אנשי הצוות במקום נלחמו כדי להציל את חייה. "היה שם צוות מרדימים, אחיות חדר ניתוח, רופאים צעירים – כולם פעלו ללא הפסקה עד שהשגנו דופק ספונטני. זה היה נס גדול. אני מודה על כך שהסיפור נגמר בתוצאה חיובית ושהצלחנו לעמוד במשימה הקשה".
לאחר שהתייצבה, הועברה איילין למחלקת טיפול נמרץ לב כשהיא מונשמת ומורדמת. שם היא שהתה במשך עשרה ימים נוספים ובמהלכם עברה השתלת דפיברילטור – מכשיר החייאה זעיר שמטרתו למנוע הפרעות קצב פתאומיות.
"אני חיה בזכותם"
"ברגע שעמדתי שוב על הרגליים, הדבר הראשון שעשיתי היה ללכת לבקר את הבת שלי בפגייה", היא מספרת. "שאבתי עבורה חלב מדי יום. לשמחתי, זכיתי בצוות רפואי מחבק, הם ממש כמו משפחה".
כעת, אחרי למעלה מ-60 ימי אשפוז, רגע השחרור קרוב מתמיד. הבת הקטנה תשתחרר בשבוע הבא, והשתיים ישובו לביתן. "אין לי מילים להודות לכל הרופאים והאחיות שהצילו אותי ואת בתי. אני חיה היום בזכותם, ואין לי ספק שהבת שלי תגדל מוקפת באהבה בזכות האנשים המדהימים האלה", היא אומרת לסיכום.
כמחווה מרגשת איילין החליטה לקרא לבתה דוריה – כהוקרה לד"ר יורי דרויאן שהיה חלק מהצוות שהציל את חייה. "הם אלה שהשיבו לי את נשמתי, ואין לי דרך טובה יותר להודות מאשר להעניק לבתי שם שמסמל חיים והצלה". ד"ר דרויאן אמר בתגובה כי "מילים אינן יכולות לתאר את ההתרגשות ואת הכבוד שאני רוחש. בחרתי ברפואה מיילדותית בשל הרגע הקסום שבו מביאים חיים לעולם. במקרה הזה הייתה לי זכות כפולה. העובדה שאיילין בחרה לקרוא לילדה בשמי מרגשת ביותר, ואני מאחל לאיילין וליילדה חיים מלאים באור, אהבה והצלחה".