לפני מספר ימים הגיע למרפאת מכבי שירותי בריאות בזיכרון יעקוב, נחום (שם בדוי), גבר כבן 50 לאחר שחש בכאבים בחזה. הבדיקות הראשוניות שביצע אצל האחות אומנם לא הצביעו על ממצא חריג, אך לנוכח התלונה חשדה כי מדובר בעניין שדורש ברור מיידי, היא הזעיקה למקום את הרופאה. ד"ר טל קרן, מומחית לרפואת משפחה, ניגשה לבדוק את נחום לעומק. אף שהתסמינים לא היו חד-משמעיים, היא חשדה שאכן מדובר באירוע לבבי חריף.
בשלב זה, הובהר לנחום כי ייתכן שהוא בסכנת חיים, אך למרות זאת הוא לא הסכים להתפנות לבית החולים, משום שהניח שהכאב יחלוף מעצמו. "איני מרגיש ברע עד כדי כך ואין כל צורך בניידת חירום", אמר לאנשי הצוות במקום. אלא שהצוות הרפואי לא היה מוכן לקחת סיכון בעניין. ד"ר קרן, האחות קראקר ומנהל האחיות במרפאה, אוסאמה מנסור, שילבו כוחות בניסיון לשכנע אותו. הם הסבירו לו כי ייתכן שהוא ממש בעיצומו של התקף לב, והבהירו כי מדובר באירוע שלא תמיד מלווה בכאב חזה חזק, כפי שמקובל לחשוב.
לאחר שיחה ממושכת, שבמהלכה הם הדגישו את הסכנה הכרוכה בהמתנה, נחום התרצה, וניידת טיפול נמרץ הוזעקה למקום. בתוך כך, הצוות דאג להעניק לו טיפול תרופתי ראשוני מציל חיים. בבית החולים, אושרה האבחנה – נחום היה בעיצומו של התקף לב. הוא אושפז מיד לקבלת טיפול מציל חיים ולהשגחה רפואית צמודה.
ימים ספורים לאחר שחרורו מבית החולים, נחום חזר למרפאת מכבי בזיכרון יעקב כדי להודות לצוות על כך שהציל את חייו. "אני מודה לכם על כך שלא ויתרתם עליי, גם כשאני לא הייתי מודע לסכנה שבה הייתי נתון", אמר.
"כשמדובר בחיי אדם, זה לא רק עניין של אבחון רפואי – אלא גם של יכולת לתקשר עם המטופל", מסכמת ד"ר קרן. "אני בהחלט שמחה שלא ויתרנו".