נועם (שם בדוי), סבל מבעיות בלב ובתיקו הרפואי עודכנו שני צנתורים וסרטן דם מסוג מיאלומה נפוצה שבעטיו הוא נדרש למעקב רפואי.
לפני מספר שנים הוא פיתח תסמיני שפעת, שכללו שיעול, חולשה וחום נמוך ופנה לקופת החולים. בשל חשד לדלקת ריאות נועם קיבל טיפול אנטיביוטי, אך מצבו רק הלך והחמיר: הוא נעשה ישנוני במיוחד, סבל ממלמול ובשלב מסוים לא הגיב לקריאותיה של אשתו. לנוכח הסיטואציה המטרידה בני הזוג מיהרו לבית החולים.
על פי התביעה, שהוגשה באמצעות עורכי הדין רפאל אלמוג ורן שפירא, נועם הגיע לחדר המיון בבית החולים בשל תלונות על חולשה וערנות ירודה. הרופאים חשדו תחילה בזיהום ריאתי וביצעו בדיקות בהתאם. לפי הרשומות הרפואיות, נערכה גם בדיקה נוירולוגית אך למרות זאת, הוא אובחן כסובל מזיהום חולף בדרכי הנשימה, וכעבור כשעתיים הוחלט לשחררו, בטענה שהחולשה שממנה הוא סובל היא תוצאה של הזיהום. עוד נטען כי הוא נמצא בתהליכי ריפוי.
באותו היום אחר הצוהריים, מצבו של נועם המשיך להידרדר, והוא נסע, שוב מלווה באשתו, לחדר המיון. על פי כתב התביעה, גם שם הוא עבר בדיקות שונות, ובהן דיקור מותני וצילום חזה, וכן בדיקה נוירולוגית שהעידה על ערנות והכרה בדרגות נמוכות – "מצב שקוע" לפי הגדרת הצוות הרפואי.
עקב כך, הופנה נועם לבדיקת CT ראש כבר באותו הערב. תוצאות הסריקה הצביעו על ממצאים המדמים טרשת בעורקי הצוואר וצמצום רקמת המוח, אך לנוכח החשד לזיהום חיידקי, בפועל ניתן לנועם טיפול אנטיביוטי מסיבי והוא הועבר למחלקה הפנימית.
במהלך הלילה בוצעה הערכה נוירולוגית נוספת ובה התגלה מתח חריג בשרירי ידו הימנית. בשלב זה, כבר הועלה חשד לאירוע מוחי או לדלקת מוח. למחרת בבוקר ביצעו הרופאים בדיקת CT חוזרת, שהצביעה על אזור פגוע במוח ושבץ מינורי. המשפחה קיבלה הודעה כי מדובר באירוע מוחי, אך לפי הנטען בתביעה, בבית החולים אמרו להם שדרושה סריקת MRI לצורך אבחנה ודאית. למרות הפצרות המשפחה, הוסבר להם שהתור המתפנה לבדיקה הוא רק כעבור יומיים.
עורכי הדין אלמוג ושפירא טוענים כי במקום לערוך בדיקות דימות אחרות או לפעול לפי 'פרוטוקול לטיפול חשוד באירוע מוחי', הצוות הרפואי המתין יומיים שלמים עד למועד ה-MRI , ורק לבסוף הבדיקה העלתה כי נועם אכן סובל משורה של אוטמים מוחיים המעידים על אירוע מוחי קשה בשתי האונות. בשלב זה, הוחל טיפול נוגד קרישה, אולם לפי הנטען בתביעה, זה כבר היה מאוחר מדי, שכן הנזק היה כבר בלתי הפיך.
בתביעה טוענים עוה"ד אלמוג ושפירא, כי מאז האירוע, התובע מתקשה לשוב לתפקודו, ונטען שהוא סובל מפגיעה תפקודית וקוגניטיבית חמורה: חולשה בזרוע וברגל בצד שמאל, הפרעות קשות בזיכרון ובריכוז, לקויות בשמירה על רצף שיחה ומוגבלות ביכולת היוזמה וההתארגנות.
חוות הדעת הצביעה על רשלנות חמורה
בחוות דעת רפואית שהוגשה מטעם התביעה, קובע ד"ר גיל א. סווירי, מומחה לנוירוכירורגיה כי המקרה מעיד על רשלנות רפואית חמורה. לטענתו, לו רופאי בית החולים היו בוחנים את האפשרות שהמטופל חווה שבץ מוחי כבר בשלב הראשון, ומיישמים את פרוטוקול הבדיקות והטיפולים המקובל (לרבות CT צנתור לבחינת כלי דם או CT להערכת זרימת הדם למוח), ניתן היה לאתר את הקרע בעורקים הראשיים המובילים דם למוח, ולטפל בו באופן מיידי. לדבריו, אילו היו נוקטים כך, היו יכולים למנוע בסבירות גבוהה, את סדרת האוטמים המוחיים שממנה סבל המטופל, ואת התוצאות העגומות.
על פי הנטען בתביעה, כיום נועם נמצא במצב סיעודי המחייב סיוע צמוד לאורך כל שעות היממה. 75% מדרגת הנכות הנוכחית שלו, כך נטען, מיוחסת לאיחור החמור בשל אבחון האירוע המוחי שבו לקה ובטיפול בו.
לנוכח האירוע החמור, מבקשים עורכי הדין אלמוג ושפירא מבית המשפט לחייב את משרד הבריאות המפעיל את בית החולים לפצות את התובע בסכום המקסימלי שבסמכותו, עד 2.5 מיליון שקלים. כתבי הגנה טרם הוגשו.