יהורם (שם בדוי), 79, פעל ככבאי מבצעי במשך 30 שנה. הוא שימש כראש צוות ובהמשך כמפקד תחנת כיבוי בצפון. בתביעה שהגיש הוא מתאר כיצד גרמה העבודה, לדבריו, לפגיעה משמעותית בבריאותו.
לפי המתואר בתביעה, בשנים האחרונות סבל יהורם מקשיי נשימה ומתסמינים חמורים אחרים, ולבסוף אובחן כסובל ממחלת ריאות חסימתית כרונית המכונה COPD. מדובר במחלה דלקתית כרונית בלתי הפיכה של הריאות המאופיינת בחסימה הדרגתית של זרימת האוויר. במהלכה נפגעת יכולתן להעביר חמצן בצורה תקינה, מה שמוביל לקוצר נשימה, שיעול כרוני, ייצור ליחה, צפצופים ולעיתים תחושת חנק.
בעדותו סיפר יהורם כי לאורך יותר מ-20 שנות עבודתו הוא נחשף לעשן וחומרים שונים בעת טיפול בשריפות בשטחים פתוחים ובמבנים סגורים, וטען כי לעיתים קרובות שלא היה מצויד בציוד מגן. "בעקבות חשיפתי לחומרים הללו נדרשתי לטיפול רפואי מספר פעמים. באחת הפעמים, כאשר הייתה שריפה במפעל גדול, שאפתי עשן רב ונאלצתי לקבל טיפול באמצעות חמצן עד שמצבי התייצב. בשריפה אחרת פוניתי מהמקום ע"י נט"ן לבית החולים בשל שאיפת חומרים מסוכנים של תוצרי שריפת פלסטיק מזרנים וכו'".
בעקבות מצבו, יהורם פנה לביטוח הלאומי בבקשה להכיר במחלתו כפגיעה בעבודה, אולם, המוסד דחה את תביעתו, בטענה כי אין ראיה לכך שהוא אכן סובל ממחלת ריאות מובהקת, וכי גם אם כן – נטען כי מדובר במחלה טבעית שאינה קשורה לתנאי שירותו. בתגובה לכך, עתר יהורם לבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב באמצעות עו"ד דנית מזור ממשרד מרקמן טומשין ושות'. ההליך המשפטי ארך מספר שנים, וכלל הצגת תיעוד רפואי, חוות דעת מומחים, דיונים ושאלות הבהרה.
עו"ד טל אלבוים, שייצג אותו בתביעה, טוען כי מהחומר הרפואי עולה כי התלונות הרפואיות בנוגע למערכת הנשימה הופיעו רק כ-17 שנה לאחר סיום העבודה ככבאי. הוא מציין כי במחלה זו התסמינים מופיעים בהדרגה ומתפתחים לאורך זמן – "דבר שתואם את אופי מחלתו".
חוות הדעת הרפואית הוכיחה קשר בין המחלה לתנאי העבודה
במסגרת ההליך, הביטוח הלאומי הציג שתי חוות דעת רפואיות שלפיהן מצבו של יהורם אינו מתאים למחלת COPD ואף העלו אפשרות שמדובר באסתמה או בממצאים גבוליים שאינם מחייבים אבחנה חד-משמעית. אולם, מנגד קבע באופן חד משמעי מומחה הריאות פרופ' רפאל ברויאר, שמונה על ידי בית הדין לעבודה בהסכמת הצדדים, כי קיים קשר בין מחלתו של יהורם לבין עבודתו רבת השנים ככבאי. לדבריו, המחלה התפתחה כתוצאה מהצטברות של פגיעות זעירות לאורך השנים (תהליך המכונה "מיקרוטראומה"), ובכל אירוע של חשיפה לעשן נגרם נזק מזערי נוסף, שהוביל לבסוף למחלה כרונית קשה.
בית הדין קיבל את עמדתו של פרופ' ברויאר במלואה. בפסק הדין נכתב כי מדובר בחוות דעת סדורה, מבוססת על ראיות רפואיות ברורות ועל ניסיון קליני מעמיק, ולכן יש להעדיף אותה על פני חוות הדעת הסותרות. הוא הדגיש כי כאשר קיימות חוות דעת סותרות, יש להעדיף את זו הקובעת קשר סיבתי – בייחוד כאשר מדובר בתביעות מצד מבוטחים מול המוסד לביטוח לאומי.
יתרה מכך, נדחו טענות הביטוח הלאומי כי יש למנות מומחה נוסף או לשלוח שאלות הבהרה נוספות. השופט סבר כי לא נמצאה כל סיבה לפקפק בקביעותיו של המומחה שמונה, שהשיב לשאלות הצדדים בצורה ברורה ועקבית.
בסופו של דבר, בית הדין קבע כי מחלת הריאות שממנה סובל יהורם נובעת מתנאי עבודתו וכי יש להכיר בה כתאונת עבודה. התיק הועבר לוועדה רפואית לשם קביעת שיעור נכותו, ובעקבות כך הוא עשוי לקבל קצבה חודשית קבועה. בנוסף חויב הביטוח הלאומי לשלם לו שכר טרחת עורך דין בסך 5,000 שקלים.
העו"ד: "פסק הדין מהווה תקדים חשוב בכל הנוגע להכרה בפגיעות מצטברות אצל לוחמי אש, ומחזק את עמדת המבוטחים במאבקם להכרה בנזקים בריאותיים שנגרמו בתנאי עבודה מסוכנים לאורך שנים".