רננה (שם בדוי) כבת 40 החליטה לבצע התקנת התקן תוך-רחמי למניעת היריון. כמו רבות וטובות שעשו את זה לפניה, גם היא לא חששה מהפרוצדורה השכיחה. אלא שבתוך כמה שעות היא החלה לסבול מחום, צמרמורות וכאבים חזקים באזור האגן.
היא הגיעה לבית החולים, אולם שם, לדבריה, הרופאים התקשו להבין בתחילה את המקור לכאבים. "הגעתי עם כאבים חזקים, אבל בדיקת האולטרסאונד הייתה תקינה ולא ראו דלקת. הרופאים אמרו לי שמצב כזה יכול להיגרם משימוש בהתקן, אבל שלרוב דלקת מתפתחת רק אחרי כמה ימים". לאחר מכן עשו בדיקות דם והתוצאות הוכיחו שהיא סובלת מזיהום, אבל כבר לפני נתנו לה אנטיביוטיקה דרך הווריד.
"נדיר אך מסוכן"
הגינקולוג ד"ר ישראל הנדלר אומר בהמשך למקרה כי "הכנסת התקן תר רחמי (IUD) היא שיטה נפוצה ויעילה מאד למניעת היריון, אך כמו כל פרוצדורה רפואית, היא כרוכה בסיכונים מסוימים".
אחד הסיכונים המרכזיים, לדבריו, הוא זיהום, אשר ייתכן בייחוד במהלך הימים הראשונים לאחר הכנסת ההתקן. "זיהום זה יכול להיגרם על ידי חיידקים שונים, כולל חיידקים אלימים כמו Streptococcus pyogenes, הידוע גם כחיידק טורף, אם כי זה נדיר מאוד", הוא מבהיר.
כמו כן, הד"ר מציין כי הזיהום הנפוץ ביותר הקשור בהתקן תוך-רחמי הוא דלקת באגן (PID), הנגרמת לרוב על ידי חיידקים כמו Chlamydia trachomatis ו-Neisseria gonorrhoeae. "דלקת זו יכולה להוביל לכאבים באגן, לחום, ולהפרשות לא תקינות. במקרים חמורים, ה
כדי לצמצם את הסבירות שמקרה כזה יקרה, ד"ר הנדלר מדגיש כי יש להקפיד על תנאי סטריליות במהלך ההכנסה ולבצע את הפעולה רק על ידי רופא מיומן. "אם ידוע על מחלה זיהומית בנרתיק מומלץ לטפל בה באמצעות אנטיביוטיקה בטרם הכנסת ההתקן. במקרה שמופיעים בימים הראשונים לאחר הכנסת ההתקן סימני זיהום, כלומר - חום מעל 38 מעלות, הפרשה חריגה מהנרתיק או כאבי בטן, יש להתייעץ עם מבצע הפעולה או לפנות למיון הנשים. במקרים כאלה יש להתחיל בטיפול אנטיביוטי מתאים מוקדם ככל האפשר. ההתקן לא חייב להיות מוסר באופן מיידי, אך יש לעקוב אחר התגובה לטיפול האנטיביוטי ולשקול את הוצאתו אם אין שיפור קליני בתוך 72-48 שעות".
לסיום, אומרת רננה: "כשאת מגיעה לבצע את הפרוצדורה את חותמת על אישור שאומר שאת מבינה שיש סיכונים, אבל הסיכון שמדברים עליו הוא דלקת - לא ציינו בפניי כל אפשרות לחיידק אלים".
"טוב היה לו הרופא היה מציין לפני המטופלת את התופעות הידועות ואף את אלה הפחות שכיחות, כולל האפשרות להתפתחות זיהום וכאבים"
עו"ד שירלי גינזבורג-מגן
אגב, רננה העידה כי הוחתמה על טופס בטרם הטיפול, אך לא התעמקה בפרטיו. "זה נראה לי כמו משהו שמחתימים עליו באופן אוטומטי את כולן, אבל לא ייחסתי לכך חשיבות", היא מסבירה. עם זאת, לא תמיד נשים שניגשות לביצוע פרוצדורה כזאת זוכות להסבר בכתב אודות הסיכונים. משיחה שקיימנו עם מספר נשים, עולה כי חלקן כלל לא נדרשו לחתום על מסמך בטרם ההתקנה.
מה אומר החוק?
עו״ד שירלי גינזבורג-מגן, מומחית למשפט רפואי וניהול סיכונים ברפואה, מבהירה עד כמה חשוב לשים לב לחוק המחייב את המטפל לדווח באופן גלוי אודות כל תופעה או השלכות רפואיות בעת ביצוע פרוצדורות רפואיות: "זכותו הבסיסית של כל אדם לשלוט בגופו ולממש את זכותו לאוטונומיה טיפולית, מחייבת קבלת מידע מלא לפני קבלת החלטות רפואיות. מידע כזה כולל, בין היתר, פרטים אודות אלטרנטיבות טיפוליות, תופעות לוואי וסיבוכים אפשריים. במקרה הנוכחי, טוב היה לו הרופא היה מציין לפני המטופלת את התופעות הידועות ואף את אלה הפחות שכיחות, כולל האפשרות להתפתחות זיהום וכאבים. היה עליו גם להנחות את המטופלת שעליה לפנות לרופא או לגורם רפואי מתאים בעת הופעת תופעת לוואי שאיננה חלק אינהרנטי מהטיפול".
עוד היא מוסיפה: "המטופלת נהגה באחריות בכך שלא השתהתה עם המשך הבירור ופעלה לצמצום הנזק שעלול היה להתפתח. ככלל, לא תמיד ניתן להסתפק בהסבריי הרופא בטרם הטיפול. יש לקרוא בעיון את טופס ההסכמה ולא לחשוש לבקש הבהרות מהרופא טרם הטיפול כדי לקבל החלטה מושכלת".