ארונותיהם של החללים עודד ליפשיץ, שירי, אריאל וכפיר ביבס צפויים לשוב היום לישראל מחאן יונס. עם מסירת החללים יתקיים טקס בתוך רצועת עזה ולאחר מכן החטופים החללים שימסרו על ידי הצלב האדום, יעברו לשטח ישראל דרך מעבר כיסופים ומשם לזיהוי במכון לרפואה משפטית.
אין ספק שמדובר באחד הימים המטלטלים ביותר שידעה מדינת ישראל מאז פרצה מלחמת חרבות ברזל, היום שבו התקוות לנס התרסקו, ותפילותיהם של רבים לא נענו.
"כולנו היינו במעין הכחשה", אומרת ד"ר עידית גוטמן, פסיכולוגית קלינית מאוניברסיטת תל אביב. "סרבנו להכיר במציאות הקשה, אבל תהליך האבל כבר התחיל מזמן כיוון שבפועל כל הסימנים והדיווחים העידו כי שירי וילדי ביבס כבר אינם בין החיים. עכשיו כבר יש ודאות כי מדברים על גופות, והנקודה הזאת היא למעשה מותה של התקווה וקריסתה של ההכחשה. זה כמו לדחוף אצבע לפצע שכבר התחיל להגליד. זה כאב על כאב".
"אף שמדובר בנקודת שבר לאומית משמעותית, הבאתם של השבויים לקבורה מאפשרת להסיר ספק, ולסיים את העינוי"
ד"ר עידית גוטמן
ד"ר גוטמן אומרת כי תמונתה של שירי אוחזת בשני ילדיה הקטנים כשהיא מובלת לשבי תיחרת בזיכרון הלאומי. "אני לא חושבת שיש אימהות במדינה שהתמונה הזאת לא גרמה להן לסבול מסיוטים. זו ממש שואה בת ימינו, תהום התהומות. הבלבול בעיניה של שירי והתינוק שאוחז בה באגרופו הקטן מגבירים כעת את תחושת האבל הקולקטיבית.
עם זאת, היא מציינת נקודת אור קטנה בהקשר הזה: "העובדה שכולנו מתאבלים ביחד עשויה לסייע מעט למשפחה הקרובה. זה נותן להם תחושה שכולנו מזדהים איתם, כואבים את כאבם. העובדה שעם שלם מכיר בעובדה שאיבדת את כל עולמך משמעותית מאוד להתמודדות האישית של המשפחה. מעבר לכך, ישנם שורדי שבי נוספים שאיבדו ילדים והורים, וגם העובדה הזאת עשויה לסייע מעט למי שנמצא במצב דומה".
גם לטקס הקבורה יש משמעות בעיניה. "אף שמדובר בנקודת שבר לאומית משמעותית, הבאתם של השבויים לקבורה מאפשרת להסיר ספק, ולסיים את העינוי שנגרם בעת השהייה באותו אזור הדמדומים שגורם לכולנו לתהות לגבי גורלם. אם נשווה את הסיטואציה הזאת למה שהיה עם הנווט השבוי רון ארד שגורלו אינו ידוע, במקרה הזה לפחות יודעים שהם כבר לא בידיים מתעללות ואין יותר שאלות פתוחות".
לסיום היא אומרת: "הרבה מאתנו הגענו לשלב התשישות – המשאבים שגויסו לצורך התמודדות עם כל הזוועות כבר נשחקו וגם יבשו עינינו מדמעות. אני חושבת שכולנו מגלים כמה אנשים שלא הכרנו יכולים להיות חשובים לנו, ובכל זאת יש בזה משהו חיובי. אנחנו מתאבלים עם המשפחות, מרגישים אותן ולאהבה הזאת יש כוח. זה בסדר להתאבל על מי שלא הכרנו, זה בסדר להרגיש שבורי לב".