כידוע, אנשים שסובלים מ-OCD מוטרדים מנושא הניקיון בכל ימות השנה ולא רק בפסח. אלא שכעת מסתבר שההפרעה השכיחה והמוכרת הזאת לא בהכרח מתבטאת דווקא בניקיון חיצוני.
ירון, בן 25, מוטרד ללא הרף. הוא לא יודע אם בת זוגו, שעימה הוא חי כשנתיים אכן מתאימה לו. כשהוא רואה נשים אחרות שמושכות את תשומת ליבו ברחוב או במדיה החברתית, מתעוררת בו סערה פנימית. הוא בודק שוב ושוב בראשו כל שיחה ומפגש שהם חולקים יחד כדי לנסות להרגיש אם הקשר הזוגי "נכון" עבורו. "אני חושב על זיכרונות משותפים איתה, מדמיין את העתיד שלנו ביחד ומשווה את הקשר לקשרים אחרים", הוא מספר. "אני מחפש תחושת בטן שתאשר לי שאני נמצא במערכת יחסים שהכי נכונה לי", הוא משתף. כשאינו מוצא את התחושות הללו, הדאגות מתעצמות וירון חוזר על תהליך הבדיקה שוב ושוב. תהליכי החשיבה האלה יכולים להימשך שעות ולהשתלט על המחשבות שלו לאורך היום.
דוגמה נוספת למישהי שמתמודדת עם הפרעת OCD מהסוג הפחות מדובר, היא נעמה, בת ה-33, שמפחדת שהיא מאבדת את שפיותה. היא עוברת על פני מחוסרי בית ברחוב ואנשים שנראים בעיניה מוזרים מעורר בה חרדה עמוקה ומחשבות אודות גורלה העתידי. בכל פעם שיש לה מחשבה לא שגרתית או תחושה גופנית מוזרה, היא בוחנת את עצמה ומרגישה שהיא משתגעת. היא עוצרת ומתחילה לסרוק בראשה אירועים מהימים האחרונים - האם התנהגה באופן מוזר? האם המחשבות שלה ברורות? היא משחזרת שיחות עם אנשים ומנסה למצוא בהן סימנים לתגובות שליליות. היא משווה תסמינים שהיא חווה לתסמיני סכיזופרניה שעליהם קראה באינטרנט. הבדיקות העצמיות האלה רק נמשכות ומתרחבות, ואף שהן אמורות להרגיע אותה, הן רק מעוררות בה חרדה נוספת ודחף לבחון את עצמה שוב.
גם שי, בן 45, מתמודד עם ההפרעה, אבל התסמינים אצלו שונים. הוא חי בפחד תמידי שאולי פגע במישהי שעמה ניהל מערכת יחסים מינית לפני כעשור. כתבות בעיתון אודות פגיעות בתוך מערכות יחסים מעוררות בו גלי חרדה ומניעות אותו לחפש ראיות לפגיעה אפשרית שאולי ביצע. "בכל פעם שאני נזכר במערכת היחסים ההיא, אני מנסה לשחזר סיטואציות מהזיכרון בפרטי פרטים ולהבין את המשמעויות שלהן", הוא מודה. הוא יכול לחזור בראשו על אירועים מסוימים עשרות פעמים, ובכל פעם לבחון אותם מזווית אחרת. לעתים הוא יוצר בדמיונו "תרחישי תיקון" - דמיונות שבהם הוא מתנצל או מפצה את בת הזוג מעברו. הוא נמנע מליצור קשר ישיר איתה, שכן כך ביקשה ממנו.
"אנשים כאלה מוטרדים מעצם המחשבה שעלתה במוחם, גם אם הם מבינים שהיא רק בדמיונם. הם רוצים להיות 'נקיים' וחוששים מאיבוד שליטה"
ד"ר אשר שטראוס
ד"ר אשר שטראוס, פסיכולוג קליני מומחה ל-OCD, מרצה בכיר במכללה למנהל וראש התוכנית לתואר הראשון בפסיכולוגיה, עורך בימים אלה מחקר קליני הבוחן את השפעת ה-OCD על אנשים הסובלים ממנו אשר מביעים התנהגויות פחות מוכרות וקלאסיות. "OCD הוא הפרעה שמאופיינת במחשבות טורדניות ובהתנהגות כפייתית או טקסית, אבל לעיתים היא כרוכה בביטויים מחשבתיים שכלל לא מודעים אליהם בכלל", הוא מסביר בראיון ל-mako בריאות.
"אנחנו רגילים לדבר על ההפרעה במונחים של ניקיון אובססיבי שמתבטא באקטים מעשיים כמו שטיפת ידיים מרובה למשל, אבל לעיתים היא מתבטאת במחשבות טורדניות וברצון ל'ניקיון מנטלי'. ממש כמו שאנשים נוהגים לעיתים לנקות את הבית באופן אינטנסיבי מהמקובל, כך גם הם עשויים לרצות לנקות את המחשבות שלהם. הם זקוקים להרגעת המחשבה באופן תדיר, עושים לעצמם בחינות גופניות כדי לוודא שהם מתפקדים ולא חולים, וכך הם נאבקים בתסריטים שרצים במוחם. זה יכול להיות למשל מישהו שמנסה להבין אם הוא עלול לפגוע באופן פיזי או מיני באדם קרוב אליו, אף שב"כ מדובר במחשבות שווא אפילו בכאלה שנחשבות נורמטיביות. אנשים כאלה מוטרדים מעצם המחשבה שעלתה במוחם, גם אם הם מבינים שהיא רק בדמיונם. הם רוצים להיות 'נקיים' וחוששים מאיבוד שליטה".
תופעה קשה לאבחון
לדבריו, OCD מהסוג הזה יכול להופיע בדרגות חומרה שונות, ולעיתים עלולה להתרחש פגיעה משמעותית באיכות החיים. "מי שסובל מהבעיה מתמודד עם פעילות כפייתית המתרחשת בתוך ראשו – מה שמקשה על האבחון לעיתים רבות. כיום ידוע שבערך אחוז עד שני אחוזים מהאוכלוסייה הכללית מתמודדת עם OCD, אבל לא ברור כמה סובלים מה-OCD הפחות מוכר. זו קהילה שלעיתים מתפספסת, גם מפני שאנשים לא מודעים אליה, וגם למטפלים לפעמים לוקח זמן לעלות על זה, כי זה לא OCD הקלאסי המוכר".
יתרה מכך, הוא מסביר שמי שסובל מ-OCD מהסוג הפחות מוכר, נמצא בסיכון רב יותר למצוא את עצמו בטיפול פסיכולוגי שאיננו מתאים לטיפול ב-OCD – הטיפול הקלאסי שמתבצע באמצעות שיחה. "טיפולים שמבוססים על שיחה אף עלולים להחמיר את הבעיה", הוא מסביר. "טיפול כזה למעשה מיועד להגביר את המודעות למחשבות, רגשות ומניעים פנימיים, מה שעשוי לעזור לאנשים המתמודדים עם הפרעות אחרות אבל לא עם OCD. בטיפול בOCD בכלל, ובייחוד בטיפול ב-OCD מהסוג הפחות מוכר, המטרה היא דווקא להפחית את המודעות ואת השיח הפנימי, משום שמדובר באנשים שגם ככה סובלים מעיסוק אובססיבי במחשבות של עצמם".
מה שכן עשוי לסייע במצבים כאלה, לדבר ד"ר שטראוס, הוא טיפול התנהגותי קוגניטיבי, ולעיתים קרובות גם שילוב עם טיפול תרופתי. "בטיפול כזה שמים דגש על התהליכים הקוגניטיביים ומסייעים לאנשים שמתמודדים עם ההפרעה להפסיק בהדרגה את השיחה הפנימית המתמשכת בראשם. כיוון שמדובר בהפרעה נוירו-פסיכולוגית, במצבים חמורים חשוב לשלב תרופות המתאימות לטיפול ב-OCD. עם זאת, אנשים רבים מהמתמודדים עם ההפרעה יגיבו לטיפול הפסיכולוגי ולא בהכרח יזדקקו להשלמה תרופתית".
- כל הדמויות בכתבה בדויות אך הן מבוססות על מקרים אמיתיים.