ב-7 ביולי 1962, אודרי בקברג הייתה בדרכה לאסוף את תלוש השכר ממקום העבודה שלה. עד כאן הכל נשמע רגיל, אלא שאז בקברג נעלמה מעל פני האדמה. שישה עשורים מאוחר יותר, קרה הבלתי ייאמן, כאשר המשטרה הצליחה לפתור סוף-סוף את התעלומה.
בקברג, אז בת 20, הייתה תושבת רידסבורג שבמדינת וויסקונסין. היא נראתה לאחרונה כשצעדה לעבר תחנת אוטובוס, בדרכה למפעל הצמר שבו עבדה. אלא שמאז, היא מעולם לא חזרה הביתה, והותירה אחריה בעל ושני ילדים מודאגים.
במשך תקופה ארוכה ניסו בני משפחתה לברר עם קרובי משפחה אם מישהו מהם יודע היכן היא נמצאת, אך בסופו של דבר השלימו עם האפשרות שהיא לא תשוב. למרבה ההפתעה וההתרגשות, בתחילת החודש, אחרי 63 שנה, משרד השריף של מחוז סוק הודיע כי בקברג לא רק אותרה, אלא גם בחיים, בריאה ושלמה.
"היא לא רצתה לחזור הביתה" – האמת על היעלמותה של בקברג
העמותה למען נעדרים בוויסקונסין חשפה כי לאחר היעלמותה של בקברג, הבייביסיטר בת ה-14 שטיפלה בילדיה סיפרה כי האם תפסה טרמפ לעיר מדיסון, ומשם עלתה על אוטובוס לאינדיאנפוליס. היא הוסיפה כי לאחר שהגיעה לאינדיאנה, בקברג לא רצתה לחזור – ונראתה בפעם האחרונה ליד תחנת אוטובוס.
"הנערה רואיינה שוב לפני כ-15 שנה, אז היא כבר הייתה בגירה", מסר הבלש כריס זונקר. "היא העידה שאודרי הכניסה חופן כדורים לפחית קולה ושתתה ממנה, לפני שעלתה על האוטובוס לאינדיאנפוליס. לדבריה, ייתכן גם שאודרי התחברה עם פועלי בניין שעבדו באותו אזור". למרות עדותה של הבייביסיטר, בני משפחתה של בקברג סירבו להאמין שהיא נטשה את ילדיה. בעלה, רונלד, עבר בדיקת פוליגרף, ולא נמצא חשוד בהיעלמותה.
בשנים שחלפו מאז היעלמותה של בקברג, החוקרים בדקו כיווני חקירה שונים, אך כולם הסתיימו במבוי סתום. רק השנה הגיעה פריצת הדרך. התפנית בחקירה הגיעה כשהתיק הועבר לבחינה מחודשת. "באמצעות עבודת חקירה קפדנית – שכללה בדיקה מחדש של כל תיקי החקירה והראיות, בשילוב ראיונות המשך עם עדים וחשיפת תובנות חדשות – אנחנו יכולים לדווח שאודרי בקברג בחיים", נמסר ממשרד השריף. "היא מתגוררת כיום מחוץ לוויסקונסין".
השריף דאז, רנדי סטאמן, חשף כי הקשר בין אודרי לבעלה היה רווי מתחים עד כדי האשמות בהתעללות, כפי שעלה מתלונה פלילית שהוגשה ימים ספורים לפני היעלמותה. על אף שבעמותת הנעדרים של וויסקונסין נטען כי בקברג בחרה להישאר בבית בכל זאת, כיום טוענות הרשויות כי היא החליטה להיעלם מרצונה.
במשרד השריף המחוזי הודו לחוקרים שלקחו חלק בפרשה לאורך השנים: "למרות האתגרים המשמעותיים שמציבים רבים מהתיקים הלא סגורים, הפתרון לפרשה מדגיש את חשיבותה של עבודה מתמשכת – ואת המחויבות של החוקרים לספק תשובות למשפחות ולקהילה".