לפה ראדיץ' הייתה רק נערה כשנכנסה לספרי ההיסטוריה. באפריל 1941, כוחותיו של היטלר כבשו את שטחי יוגוסלביה, במהלך שנועד לבצר את שליטתו בבלקנים לקראת פלישתו לרוסיה הסובייטית. יוגוסלביה נפלה במהירות מול כוחות הציר, אך לא לחלוטין. בהרי יוגוסלביה המרוחקים, שנשארו מחוץ לשליטה גרמנית, התעוררו תנועות ההתנגדות.

הגרמנים שלטו בדרכים ובערים, אך לא הצליחו להשתלט על השטח ההררי שנותר בידיים מקומיות. משם, מתוך ההריסות, צמחה המחתרת. ההתנגדות ביוגוסלביה נחלקה לשתי קבוצות עיקריות: הצ'טניקים והפרטיזנים הקומוניסטים.

הצ'טניקים, בפיקודו של הקולונל היוגוסלבי דרגולוב מיכאילוביץ', נשבעו אמונים לבית המלוכה שהיה בגלות – אך היו רחוקים מלהיות מלוכדים. חלקם לחמו בנאצים ואחרים שיתפו איתם פעולה, אך כולם שמרו על אידיאולוגיה לאומית והאמינו בשימור הזהות הסרבית. מנגד היו הפרטיזנים – בראשות יוסיפּ "טיטו" ברוז – שמטרתם הייתה ברורה: יוגוסלביה סוציאליסטית, חופשית מהפאשיזם. לתוך הכאוס הזה נכנסה ראדיץ'.

נערה עם נשק ביד – ולב בוער

לפה ראדיץ' נולדה בשנת 1925 בכפר גסניצה, שבאזור בו נמצאת היום בוסניה והרצגובינה. היא גדלה במשפחה פשוטה וחרוצה בעלת אידיאולוגיה קומוניסטית. דודה, ולדטה ראדיץ', כבר היה מעורב בתנועת הפועלים המקומית ובקיץ של 1941, אביה, סבטור, ושני דודיה הצטרפו לשורות הפרטיזנים. לפה הצטרפה גם כן כחצי שנה לאחר מכן, כשהייתה רק בת 16.

רבים מבני משפחת ראדיץ' נעצרו בשל פעילותם הפוליטית בנובמבר 1941. הם נרדפו על ידי האוסטאשה (Ustashe), ממשלת הבובות הפשיסטית של קרואטיה העצמאית, שפעלה בשירות הנאצים. אך החופש לא איחר להגיע. זמן קצר לאחר המעצר חולצו בני המשפחה על ידי הפרטיזנים. מאז, לפה ואחותה, דארה, הפכו ללוחמות רשמיות בתנועה.

לפה הצטרפה לפלוגה השביעית של גדוד קרייסקי השני. היא החלה בתפקידים לוגיסטיים – אך דרשה בעצמה להיות קרובה יותר לשדה הקרב. היא תפקדה כחובשת ומחלצת פצועים תוך סיכון חייה. היא סייעה לנשים, לילדים ולפצועים להימלט מהתופת – עד שנלכדה על ידי הגרמנים.

בפברואר 1943, לפה ראדיץ' נתפסה במהלך מבצע לחילוץ כ-150 אזרחים מהכוחות הנאצים. היא ניסתה לחפות על נשים וילדים שנמלטו בירי על כוחות ה-SS, תוך שהיא מנצלת את כל התחמושת שנותרה לה עד הכדור האחרון.

הנאצים גזרו על הנערה עונש מוות ודרשו ממנה למסור מידע על עמיתיה למחתרת – אבל היא סירבה לשתף פעולה. ראדיץ' עברה עינויים קשים במשך שלושה ימים ולמרות זאת, לא הסכימה למסור ולו שם אחד של לוחם פרטיזני. אפילו ברגעיה האחרונים, כשעמדה על הגרדום, שמרה על שתיקה עיקשת.

ב-8 בפברואר 1943, זמן קצר אחרי יום הולדה ה-17, ראדיץ' הוצאה להורג בתלייה. לפני שהתליין הספיק להדק את החבל, הוצע לה חנינה בתמורה לשמות חבריה. אך ראדיץ' לא התבלבלה והשיבה בקול צלול: "אינני בוגדת בעמי. אלו שאתם מבקשים לדעת עליהם – הם יחשפו את עצמם כאשר יחסלו אתכם".

מותה של לפה ראדיץ' הפך לאיקוני בזכות סדרת תצלומים מצמררים שתיעדו את רגעיה האחרונים. ב-20 בדצמבר 1951, שמונה שנים אחרי מותה, הוענק לה תואר "גיבורת האומה" על ידי ממשלת יוגוסלביה. דמותה עדיין חיה בלבבות. לא רק כלוחמת, אלא כילדה שהביטה למוות בעיניים – ובחרה בעמה על פני חייה.