כשהיה ילד קטן בפנסילבניה, ובהמשך בקליפורניה, הבחין קלי מינרסין בתמונה על קיר ביתו. בתמונה נראה ילד צעיר עם שיער כהה, ממש כמו שלו, שנראה בערך בגילו. "הוא נראה כמוני... אם היית שם את התמונה שלי בתור ילד לידו, היינו נראים די דומים", סיפר ל-DailyMail.com. רק כשהיה בן שבע או שמונה, הבין מיהו הילד שבתמונה – וגילה את סיפורו הטרגי. זה היה הסיפור שירדוף את משפחתו עוד שנים רבות. "אני אחד מחמישה אחים", אמר מינרסין בראיון ראשון בנושא. "אני הצעיר – והיחיד שנשאר בחיים".

ב-14 בינואר 1982, בליל חורפי בטארנטום, עיירה קטנה על גדות נהר אלגני, נעלמו שני ילדים – גייב מינרסין בן ה-10, וג'ון דאבקובסקי בן ה-11. הם היו חברים טובים שגרו במרחק כמה בתים זה מזה, סמוך לנהר הקפוא למחצה. באותו לילה הם נראו בפעם האחרונה כשעזבו את ביתו של ג'ון, בדרכם לביתו של גייב – מרחק של פחות מדקה הליכה. אולם, הם מעולם לא הגיעו.

"אני זוכר שאבא שלי אמר משהו על זה שהוא יצא לקנות סנדוויצ'ים, וכשחזר, הבן שלו לא חזר הביתה", נזכר מינרסין. המשפחות המבוהלות דיווחו על היעלמותם זמן קצר לאחר מכן, והחיפושים החלו למרות מזג האוויר הקר.

החשש הראשון היה שהילדים נפלו לנהר הקפוא. עדי ראייה דיווחו שראו ילדים על הקרח, והמשטרה מצאה עקבות שהובילו אליו. אך במקביל, נראה שהעקבות גם חזרו אל גדות האלגני, כאילו הילדים חצו אותו בשלום. צוותי צלילה סרקו את הנהר אך לא מצאו זכר לג'ון וגייב. האפשרות הנוראה האחרת הייתה חטיפה.

"לא ידענו מה לחשוב", אמר מינרסין. "אמא שלי אמרה שאולי חטפו אותם, או שהם טבעו בנהר. זה מטורף… אף אחד לא ידע מה קרה להם". המקרה ארע בתחילת "קמפיין קרטוני החלב", בו הופיעו תמונות ילדים נעדרים על אריזות שתייה וסלים בסופרמרקטים. כך קרה שדיוקנאותיהם של גייב וג'ון מצאו את דרכם אל שולחנות ארוחת הבוקר ברחבי אמריקה. אך חרף המאמצים, הימים חלפו, והילדים לא נראו שוב.

החיים בצל האח שלא הכיר

מינרסין נולד בשנת 1985, שלוש שנים אחרי ההיעלמות. בגיל ארבע עבר עם הוריו ואחיו הבוגרים, פטריק ואיאן, לצפון קליפורניה. חלפו שנים רבות לפני שהבין שהיו לו אחים נוספים. הוריו, לארי ומרגרט, הביאו לעולם חמישה בנים: גייב, איאן, מייקל, פטריק, ולבסוף קלי. מייקל מת כפעוט ממחלה קשה, וגייב נעלם. לדבריו, בבית לא דיברו עליהם כלל. "כשהייתי בן שבע או שמונה גיליתי שהיו לי אחים שלא הכרתי", הוא אומר. "בתור ילד, אתה פשוט לא חושב על זה יותר מדי". בתיכון זה הכה בו בעוצמה.

"היה קשה לחיות ככה. בתיכון נכנסתי לדיכאון", הוא נזכר. היה גם רגע מוזר במיוחד, כשאדם שטען שהוא חוקר הופיע בבית, מחפש את גייב. "זה היה מוזר... הם חשבו שגייב גר שם. אבא שלי אמר 'לא ראיתי את גייב מאז שהוא נעלם, אני לא יודע על מה אתם מדברים'". כיום הוא מניח שהאדם הגיע בעקבות שמועה מקוונת או טיפ מוטעה, אך המאורע הפחיד את אביו.

לאורך ילדותו, ההורים של מינרסין היו מגוננים עליו מאוד. "הם כמעט לא נתנו לי לצאת. ואם כן – רק עם חברים שהם ממש סמכו עליהם", הוא אומר. "הם תמיד דרשו שאחייג כשאני מגיע. זה נמשך עד גיל 18, זה היה מטורף". ההיעלמות של גייב לא רק רדפה את המשפחה, היא גם פוררה אותה. איאן, שהיה צעיר מגייב בשנה, היה קשור אליו מאוד. "כשבגרתי, הבנתי עד כמה איאן היה עצוב", אומר קלי. "לא שמעתי אותו מדבר על זה אפילו פעם אחת".

איאן נאבק במשך שנים באלכוהוליזם. הוא ניסה להיגמל, אך החל לסבול מהתקפים אפילפטיים. בסוף שבוע של ה-4 ביולי בשנת 2003, הוא טבע למוות בנהר במהלך התקף. בן 30 בלבד. אך הסבל לא הסתיים שם. כ-13 שנים לאחר מכן, גם פטריק הלך לעולמו בגיל 36. הוא סבל משיתוק מוחין. לאחר מותו של פטריק, קלי הרגיש שאינו מסוגל עוד לבכות. "בכיתי כל כך, שפשוט לא יכולתי עוד", הוא משתף. כך קרה שהאח הצעיר ביותר הפך לאח היחיד שנותר.

"ניסיתי להטביע את הצער שלי באלכוהול", הוא מודה. מאז הוא נגמל מהטיפה המרה וכיום הוא נקי כבר תשע שנים. כל השנים האלו, קלי עדיין מחפש תשובות למה שקרה לאחיו גייב ולחברו ג'ון.

התקווה לפריצת דרך

במרכז הלאומי לילדים נעדרים שיחזרו בעזרת מחשב את פניהם של השניים כפי שהיו עשויים להיראות בבגרותם. זה היה ניסיון נואש לעורר זיכרון, אולי למצוא מישהו שמזהה אותם. אבל במשך 43 שנה לא נמצאה ולו ראיה אחת משמעותית.

ב-1998, נדמה היה שיש פריצת דרך – חוקרים חשבו שמצאו את ג'ון. אך במהרה התברר שהאדם שזוהה גנב את זהותו של הילד בן ה-11. קלי עצמו שלח את דגימת ה-DNA שלו לאתר גנאלוגיה גנטית, ותוהה אם יום אחד יופיע שם התאמה מפתיעה.

"מי יודע, אולי הוא שם", הוא אומר בזהירות. עם זאת, הוא מודע לכך שהאמת עלולה לפתוח פצעים ישנים להוריו הקשישים, שפשוט "רוצים להשאיר את זה מאחור". "עברו מעל 40 שנה… הם לא רוצים לעבור שוב על הכול", הוא מסביר. "יש מקרים שפשוט נשארים לא פתורים. אני לא יכול לחיות בזה כל הזמן. אני לא יכול לחשוב על זה כל יום. זה ישבור אותי. אני לא רוצה לרדת לחור השחור הזה".

בלבו, קלי מאמין שגייב כבר לא בין החיים. "אני פשוט מרגיש שהוא הלך. שהוא נמצא איפשהו בגן עדן", הוא אומר. היום, כשהוא חי בצפון קליפורניה עם שרה, בת זוגו בארבע השנים האחרונות, הוא מנסה להסתכל קדימה. "אני משתדל לא לחשוב על העבר", הוא מסכם. "בפנים אני יודע – כל ארבעת האחים שלי מתו… אבל כל עוד אני לא שוקע בעבר, אלא מסתכל קדימה, חי את ההווה – אני די מאושר".