מחנה הריכוז שטוטהוף הוקם על אדמת פולין זמן קצר לאחר פרוץ מלחמת העולם השנייה. בתחילה נשלחו לשם אסירים פוליטיים כדי להקים את המבנים ולבצר את האתר. תנאי המחיה במחנה היו קשים, ואלפים נספו מרעב וממחלות כמו טיפוס. אחרים מצאו את מותם כתוצאה מהיחס האכזרי של הסוהרים. במרוצת השנים נאספו עדויות על אסירים שהוצאו להורג על בסיס יומיומי, מקרים שבהם אסירים טבעו בבוץ או הוכו למוות באלות בידי סוהרים. בהמשך נעשה שימוש גם בתאי גזים.
החל משנת 1944, חלה עלייה דרמטית במספר האסירים שנשלחו למחנה, רבים מהם יהודים שהובאו ממחנות אחרים – כולל אושוויץ-בירקנאו. על מנת להתמודד עם ה"משלוחים", סוהרים חדשים גויסו – גברים ונשים כאחד – שנודעו באכזריות יוצאת דופן. בתוך מערך הזוועות הזה התבלטה דמותה של אווה פאראדיס.
אווה פאראדיס נולדה ב-17 בדצמבר 1920 בעיר לבורק, שברפובליקת ויימאר. פרטים על חייה המוקדמים נותרו עלומים, אך ידוע כי היא הייתה תומכת נלהבת בנאצים. היא הגיעה לשטוטהוף באוגוסט 1944 ועברה הכשרה כאופסהרין (סוהרת) במחנה הנשים.
עם סיום הכשרתה החלה פאראדיס לעבוד בפועל כסוהרת – תפקיד בו הפגינה ברוטליות בלתי נתפסת. היא נהגה להכות אסירות בשוטים ובחפצים קשים, ולהטיל עליהן עונשים סדיסטיים. עדה אחת סיפרה: "פעם אחת היא ציוותה על קבוצת נשים להתפשט בחורף, בקור, ושפכה עליהן מים קרים כקרח. אלו שזזו קיבלו ממנה מכות".
שיטות הענישה של פאראדיס לא היו יוצאות דופן. בשטוטהוף הופעלו לעיתים קרובות עונשים קולקטיביים נגד צריפים שלמים, בגלל עבירה קטנה של אסירה אחת. פאראדיס המשיכה בהתנהגותה האכזרית גם כאשר הועברה למחנה משנה בשם ברומברג, אך חזרה לשטוטהוף לאחר תקופה קצרה. באפריל 1945, כשהחזית התקרבה, היא צורפה לאחת מצעדות המוות האחרונות.
פאראדיס ליוותה קבוצת אסירות למחנה לאואנבורג, הסמוך לגדנסק, ובמהלך הצעדה האחרונה הצליחה להימלט לתקופה קצרה. היא ידעה היטב מה צפוי לה אם תיתפס, ולכן ניסתה להתחבא – אך לשווא. היא נלכדה לבסוף, נחקרה, והובאה למשפט יחד עם 15 נאשמים נוספים על פשעיהם בשטוטהוף.
משפט והוצאה להורג: סופה של אווה פאראדיס
במסגרת "משפטי שטוטהוף" נגזרו עונשי מוות על מספר שומרות – ופאראדיס הייתה אחת מהן. ב-4 ביולי 1946, בהיותה בת 25 בלבד, היא הובאה יחד עם אחרים לגרדום בגבעה ביסקופיה גורדה שבגדנסק. על ראש הגבעה הוקמו במות גדולות, ולפני כ-20,000 צופים הועמדו הנידונים למוות. הסוהר הראשי יוהאן פאולס והסוהרת גרדה שטיינהוף נתלו על הבמה המרכזית.
אווה פאראדיס עמדה על גרדום צדדי לצד ג'ני ונדה ברקמן – עוד סוהרת משטוטהוף שנודעה באכזריותה. השתיים הובאו על משאית, ישבו על כיסאות, והמתינו לשעתן. התליין קשר את החבל לצווארה של פאראדיס, וכאשר המשאית החלה לזוז – היא נותרה תלויה באוויר. מותה לא היה מיידי. היא נחנקה באטיות לעיני הקהל הרב. מותה נקבע כעבור 3 דקות. היא הייתה בת 25.
אווה פאראדיס הייתה אחת מ-11 אנשי צוות וסוהרים שנתלו באותו יום – כולם בשל חלקם בזוועות שהתחוללו בשטוטהוף. היא נחשבה לדמות מטילת אימה בין האסירות עד יומה האחרון. סופה, בדומה לזה של שומרות אחרות, היה תזכורת למחיר ששילמו חלק מהאחראים לשואה.