בין דפי ההיסטוריה של מלחמת העולם השנייה, שמו של הבישוף האוסטרי אלויס הודאל מתבלט כדמות שנויה במחלוקת. כמי שכיהן בתפקיד בכיר בכנסייה הקתולית, הודאל ניצל את מעמדו כדי לסייע לפושעי מלחמה נאצים להימלט מאירופה לאחר תבוסת גרמניה. פעולותיו עוררו תהיות רבות באשר למעורבות הכנסייה הקתולית ברשתות הבריחה של הנאצים – הידועות גם בשם "נתיבי העכברושים".

הודאל, יליד גראץ שבאוסטריה, נודע כתומך נלהב של האידיאולוגיה הנאצית. בסדרת מאמרים שפרסם ב-1937, שכונו לימים "יסודות הנציונל-סוציאליזם", הבישוף הביע תמיכה במדיניות הנאצית ושיבח את אדולף היטלר ומדיניותו, תוך ביקורת מרומזת על עמדות הוותיקן. הוא האמין כי הנאציזם יכול לשמש חומה נגד הבולשביזם והליברליזם, אותם ראה כאיומים על התרבות האירופית והנצרות.

כראש מכללת "סנטה מריה דל'אנימה" וכממונה הרוחני על הקהילה הגרמנית באיטליה, הודאל היה בעל גישה ישירה למוסדות הכנסייה ולמנגנונים הדיפלומטיים של הוותיקן. מעמד זה אפשר לו לפעול מאחורי הקלעים למען מטרותיו. בתום מלחמת העולם השנייה, הודאל היה בין הראשונים שארגנו רשתות בריחה לפושעי מלחמה נאצים.

הודאל ניצל את קשריו ומעמדו כדי להבריח פושעי מלחמה נאצים, ובהם פרנץ שטנגל (מפקד מחנה ההשמדה טרבלינקה), גוסטב וגנר (מפקד מחנה סוביבור), אלויס ברונר (אחראי על מחנה דרנסי בצרפת) ואדולף אייכמן להימלט מאירופה. הודאל סיפק להם מסמכים מזויפים, לעיתים תוך שימוש במסמכים מזויפים שנראו כאילו ניתנו על ידי הצלב האדום או מוסדות כנסייתיים, שאפשרו להם להגיע לאמריקה הדרומית ולהתחמק מהעמדה לדין.

בזיכרונותיו, הודאל כתב: "אני מודה לאלוהים שאפשר לי לבקר ולנחם רבים מהקורבנות בכלאיהם ובמחנות הריכוז, ולעזור להם להימלט עם מסמכי זהות מזויפים". הוא הצדיק את מעשיו בכך שראה את המלחמה כמאבק בין כוחות כלכליים, ולא כמאבק מוסרי בין טוב לרע.

שאלת מעורבות הכנסייה הקתולית ברשתות הבריחה נותרה שנויה במחלוקת לאורך השנים. בעוד שהודאל פעל באופן עצמאי, מעמדו הגבוה בכנסייה והקשרים שיצר מעלים תהיות לגבי מידת הידיעה וההסכמה של הוותיקן למעשיו. חלק מהחוקרים טוענים כי גורמים בכירים בכנסייה היו מודעים לפעולותיו ואף העלימו עין, בעוד אחרים סבורים כי הוא פעל ללא אישור רשמי.

בעקבות לחץ ציבורי וחשיפת מעשיו, הודאל נאלץ לפרוש מתפקידו בשנות ה-50. הוא התגורר בגראטהפרטה, סמוך לרומא, עד מותו בשנת 1963. מעשיו נותרו כתם בהיסטוריה של הכנסייה הקתולית, והם ממשיכים לעורר דיון מוסרי והיסטורי עד היום.

הבישוף אלויס הודאל מהווה דוגמה מורכבת למפגש בין אמונה, אידיאולוגיה ופוליטיקה. מעשיו מדגישים את החשיבות של בחינה ביקורתית של ההיסטוריה, במיוחד כאשר מדובר בדמויות שפעלו בשם הדת אך חרגו מערכיה הבסיסיים.