הורים לילדים המאובחנים עם אוטיזם נוטים להתמקד בילדם, להיות קשובים אליו ולצרכיו. ילדים אוטיסטים עשויים להתקשות בוויסות רגשותיהם ונוטים להיות מוצפים בקלות, ולכן ההורים נדרשים לסייע להם להתמודד עם רגשות עוצמתיים ולפתח אסטרטגיות התמודדות. ככל שהילד גדל, השאיפה היא להעביר לו את האחריות וללמד אותו טכניקות לרגיעה ולוויסות עצמי.
במצבים כאלה, הורים עשויים להקדיש פחות תשומת לב לרגשותיהם שלהם. מחקרים מצביעים על כך שלרגשות הוריים יש השפעה משמעותית על ילדים בכלל, ובמיוחד על ילדים אוטיסטים, שלעתים קרובות רגישים במיוחד למצבם הרגשי של הוריהם. למרות הסברה המוטעית כי ילדים אוטיסטים אינם קשובים לרגשות, חלק גדול מאוד מהם הם דווקא בעלי קלט מוגבר למתרחש סביבם, אך מתקשים בהכלת הרגשות ובהבנתם. בנוסף, בגילים צעירים הם עשויים להתקשות להבחין בין פנים לחוץ – מה שייך להם, מה קורה בתוכם, ומה מתרחש סביבם. בשל כך, כאשר ילדים חווים את הוריהם מתמודדים עם רגשות עוצמתיים, הדבר עלול להוביל להצפה רגשית גם אצלם.
הורים לילדים עם אוטיזם, כמו כל הורה, חווים מגוון רגשות בעוצמות שונות. החיים מזמנים רגעי שמחה והתרגשות לצד פחד, כאב ואובדן. בתקופות משבר, כמו בזמן מלחמה, ההתמודדות הרגשית עשויה להיות מטלטלת אף יותר, ולגרום להצפה ולשחיקה מוגברת.
בהורות מיוחדת, רגשות עוצמתיים מופיעים בתדירות גבוהה יותר בשל ההתמודדות היומיומית עם הצרכים הייחודיים של הילד. דרישות מתמשכות, סף תסכול נמוך, קושי בשינויים ונטייה להצפה חושית ורגשית – כל אלו עשויים להוביל את ההורים לחוות רגשות חזקים, בין אם מדובר בשמחה והתרגשות ובין אם בלחץ, דאגה וקושי.
למצבם הרגשי של ההורים יש השפעה ישירה על ילדיהם. ילד המאובחן עם אוטיזם עלול לחוש דריכות, איום או חוסר אונים מול רגשות סוערים ולא מווסתים של הוריו, גם אם רגשות אלו אינם קשורים אליו ישירות.
מה יכולים ההורים לעשות כשהם חווים הצפה רגשית?
זיהוי המצב הרגשי: על ההורה לזהות את תחושותיו ואת השפעתן עליו. המודעות מאפשרת לקחת אחריות ולפעול בהתאם להמלצות ההמשך.
תרגול מיומנויות ויסות רגשי ראשוני: פעולות קצרות ומידיות לסיוע בהפחתת ההצפה, כמו נשימות עמוקות, הליכה קצרה, התמתחות, או שחרור מתח באמצעות בכי. אם המצב סוער במיוחד, כדאי להיעזר במבוגר אחר שישגיח על הילד ולהתרחק לרגע להתאוששות.
תיווך רגשי לילד: לאחר שההורה חזר לאיזון ראשוני, חשוב לפנות לילד ולהסביר לו במילים פשוטות את מה שמתרחש: "אתה רואה שאמא בוכה? אמא עצובה עכשיו", או "אתה רואה שאבא קצת כועס? זה בגלל משהו שקרה בעבודה".
מתן מסר מרגיע: להבהיר לילד שהרגשות זמניים ושאפשר להתמודד איתם: "עוד מעט אירגע ואחזור לעצמי. לפעמים מרגישים רגשות חזקים וזה לא נעים, אבל אפשר להתגבר ולהרגיש טוב יותר בהמשך". בהתאם לגילו ולרמת הבנתו של הילד, ניתן לשתף אותו בדרכי ההתמודדות של ההורה, ואפילו להציע לו לעזור, למשל על ידי סידור הצעצועים או חיבוק.
שני עקרונות מרכזיים:
מתן תוקף לרגשות: הילד מבחין במה שקורה סביבו, ולכן חשוב שההורה יאשר את תחושותיו. כך הילד לומד לסמוך על עצמו ועל תפיסתו, וגם על ההורה שלו כמקור יציב.
לגיטימציה לרגשות: רגשות הם טבעיים וחשובים. הם מסייעים לנו להבין את עצמנו ואת העולם, וההתמודדות עמם מחזקת את החוסן הרגשי לקראת האתגרים העתידיים.
לא מעט הורים מנסים להסתיר את רגשותיהם כדי לחסוך מילדיהם קושי, ומשתמשים באמירות כמו "אמא לא עצובה, רק עייפה", או "אבא לא בוכה, רק נשפכו עליו מים". עם זאת, גישה זו עלולה לבלבל את הילד ולגרום לו לפקפק בתחושותיו, באמינות ההורה ואף ללמוד שרגשות הם דבר שלילי שיש להסתיר.
לסיכום, רגשות הם לגיטימיים, בלתי נמנעים וחשובים. הורה שמסוגל לזהות את רגשותיו, לווסת אותם ולתווך אותם לילדו באופן אותנטי, יעניק לילד תחושת ביטחון, אמון ולמידה על העולם. בכך הוא יסייע לילדו לפתח יכולות ויסות עצמי והתמודדות רגשית שישמשו אותו לאורך כל חייו.
הכותבת היא עובדת סוציאלית קלינית, מנהלת תחום ניהול סיכונים ויו"ר ועדת האתיקה ב"אותי – עמותה ישראלית לאוטיזם", המעניקה מעטפת מחבקת ומעצימה ופועלת לקידום אנשים על הרצף האוטיסטי לאורך כל הדרך, מהגיל הרך ועד לחייהם כבוגרים בקהילה