מורשת שאולי: חודש חלף מאז שסרן במילואים שאול גרינגליק ז"ל, קצין בגדוד 931 בחטיבת הנח"ל, נפל בקרב בצפון רצועת עזה. בסמוך לכניסה לרצועה, גרינגליק צלח אודישן ל"הכוכב הבא לאירוויזיון" - אך בחר לפרוש מהתחרות כדי להתייצב ללחימה.

אמו, רותי גרינגליק, תיארה בריאיון לעדי זריפי את המפגשים עם אלה שהכירו ואהבו את בנה, במלאת 30 לנפילתו: "בעלי צביקה ואני לא דיברנו אתמול, ב-30, אלה היו החברים והמשפחה שדיברו והקדישו לו שירים. סיפרו עליו שהוא היה בעל חן רב וכישרון, אבל אנחנו גם מרגישים שהוא היה במקום הנכון ובזמן הנכון".

"הייתה אצלי מישהי שאמרה לי: 'אני מקווה שזה לא לשווא'. אמרתי לה: לי את אומרת שזה לשווא? אני יודעת שזה לא היה לשווא, אני יודעת שאנחנו חלק מדבר יותר גדול", סיפרה רותי, "אנחנו, המשפחה, נעים בתנועה הזאת שבין לשקוע, להיות עם השמיכה מעל הראש, שזה הכי קל, לבין להחליט שאנחנו ממשיכים, בכאב ובגאון מהנפילה של שאולי והחיילים המדהימים שנמצאים שם ועושים עבודת קודש".

אתם נאחזים במורשת שלו, במה שהשאיר אחריו בנופלו. מה זה הדבר הזה בעינייך?
"הפיק היה כששאולי הגיע ל'הכוכב הבא' ועבר את האודישן. אהבו אותו, הייתה הבנה שיש כאן משהו מיוחד - אבל ההחלטה שלו הייתה חד-משמעית, לרדת לעזה ולהצטרף למלחמה. בתור מנחת הורים אני אומרת להורים: מה שאנחנו שמים בילדים, יש להם. זו לא הייתה שאלה בכלל מה הוא יחליט. הסתכלתי על צביקה ואמרתי: מה עושים מזה כזה עסק? ברור שהוא יחליט ללכת לשמור על עם ישראל ולהגן. לנו זה היה ברור, כי אלה הערכים ששמנו. זאת המורשת: שכשאתה בנקודה מסוימת, אתה תבחר בטוב".

לדברי רותי, "זה מלמד אותנו פרק ענק באיך בוחרים, כשאתה רגע אחד לפני תהילה שהוא מאוד רצה בה. שאולי רצה להיות זמר, אמר שהולך ל'הכוכב הבא' ו'אני שם את כל הקלפים שלי על הדבר הזה כדי לפרוח, לצמוח ולתת פוש'. זה היה שנייה לפני ה-7 באוקטובר, אחר כך הכל השתנה. הבחירה הזו היא המורשת שאנחנו מחזיקים ממנה, מעבר לזה שהוא היה בחור כל כך מגוון וצבעוני. קוראים לזה 'נשיאת ההפכים': הוא גם החזיק באמונות ובערכים שלו, בקשר מאוד מיוחד לבורא עולם ולמשפחתיות, ומצד שני נסע לחוץ לארץ, שר וצחק, היה אחד האנשים הכי מצחיקים שאני מכירה. זו מורשת גדולה וצבעונית מאוד וכל אחד יכול לבחור מזה מה שמתאים לו ומקדם אותו למשהו יותר גדול. אם אנחנו רוצים שהילדים שלנו יהיו מאושרים, צריכים שהם יהיו משמעותיים. תעשו את הילדים שלכם משמעותיים - והם יהיו שמחים. שאולי היה ילד ובחור שמח מאוד".

מה שמעת מאלה שהכירו את שאולי?
"היו כאן כמויות של אנשים שפגשו אותו בכל מיני נקודות בחיים שלו. אני זוכרת שהתקשרו אליי החב"דניקים מהטיול בקולומביה ובדרום אמריקה וסיפרו כמה שאולי היה משמעותי דרך התפילות שהיה מעביר. הוא החזיק תפילה עם חבר'ה חילוניים ודתיים. כששאלו אותו מה הוא, הוא לא היה אומר שהוא חילוני אלא מסורתי, כי מסורתיים סופרים את המצוות ודתיים סופרים את העבירות. כל אחד יש לו דרך להסתכל על הדברים. שאולי חיבר את החבר'ה בבתי החב"ד שבהם הסתובב - ובכלל. היו פה חבר'ה יפים ויפות שהוא טייל איתם".

"חבר שלו, גבי קניקובסקי, שחקן מכבי תל אביב, סיפר לנו: 'היינו הולכים ברחוב ושאולי מדבר עם ההומלסים. לא נותן להם כסף אלא שואל: מה קורה אח שלי, איך אתה? אנשים שאף אחד לא מסתכל עליהם. זה היה הטוויסט בעלילה של שאולי. הוא היה מאוד אלגנטי, שומר על עצמו חיצונית ופנימית, ומצליח לגעת באנשים שבדרך כלל יכולים להיות לגמרי שקופים".

"קיבלתי הודעה מאוד מרגשת מחבר שהיה איתו בפלוגה. הוא כתב לי שהתבייש להגיע אלינו לשבעה, כי יצא מהארון תוך כדי השירות הצבאי שלו. שאולי היה איתו בחדר. הוא אמר לי שמהרגע שסיפר לשאולי, שאולי פרש עליו את חסותו. לא בקטע מתנשא, אלא הכי טבעי, כי היה לו איזשהו מעמד. הוא היה מנהיג. שאולי אמר לו: 'אחי, תעוף על החיים, אל תתבייש, אל תלך'. אני מקבלת עשרות הודעות אבל זו הודעה שקראתי מההתחלה ועד הסוף. אמרתי לו: אתה נשמע לי בחור מקסים. הוא אמר: 'מה ששאולי עשה לי בחיים, הצעיד אותי קדימה'. המון סיפורים כאלה יש".