ש' (שם בדוי), נער יתום משני הוריו, חי ללא עורף משפחתי ותומך. בשנים האחרונות הוא מצא בית וחום אצל משפחה מלווה, שאירחה אותו בסופי שבוע, חגים וחופשות. אותה משפחה התגוררה ביישוב בעוטף עזה. ב-7 באוקטובר ש' התארח אצלם, וכשברקע נשמעות אזעקות ומטחי ירי, מצא את עצמו מסתתר בארון עם בני המשפחה במשך שעות. אב המשפחה יצא לחפש את בתו, שהיתה ביישוב סמוך, אך דקות ספורות אחר כך נרצח על ידי מחבלים שחדרו ליישוב. מאז אותו בוקר, מצבו הנפשי של ש', שמלכתחילה מורכב בשל חוויות משנות ההתפתחות הראשונות שלו, התדרדר במהירות. הוא חווה סיוטים קשים, נמצא בחרדות עמוקות, ומתקשה אפילו בפעולות יומיומיות פשוטות. צוות האפוטרופסות של עמותת "ילדים בסיכוי" לא מרפה ועושה כל שביכולתו כדי להשמיע את קולו כדי שיקבל את ההכרה והסיוע שלהם הוא זקוק כנפגע פעולות איבה, בתקווה לעזור לו להתחיל ללקט את השברים.
עמותת "ילדים בסיכוי" מקדמת מזה 38 שנים ילדים הגדלים בפנימיות ובוגרי פנימיות נעדרי עורף משפחתי, במגמה להעניק להם סיכוי לחיים טובים יותר. תוכנית האפוטרופסות של עמותת "ילדים בסיכוי", ע"ש דבורה פישר ז"ל, הוקמה ב-1995 במטרה ללוות קטינים השוהים בפנימייה, שבית המשפט ראה לנכון למנות עבורם אפוטרופוס נוסף לאור היעדרו של הורה אחראי המסוגל לתת מענה לצורכיהם הבסיסים ולהבטיח את התפתחותם התקינה. התוכנית פועלת בליווי ובתמיכת האפוטרופוס הכללי ומשרד המשפטים.
כמעט כל הקטינים שמגיעים לעמותה הוכרו כ"קטינים נזקקים" והוצאו ממשמורת הוריהם בצו בית-משפט. העמותה, הממונה על ידי בית המשפט כאפוטרופוס נוסף על הקטין לצד הורי הילדים, רואה במינוי המשפטי שניתן לה כהזדמנות ליצירת קשר מיטיב בחייו. כל ילד מלווה אישית על ידי אפוטרופוסית מקצועית, ששם עבורו ברגעים הטובים והקשים, מאמינה בו, מתעניינת, וגורמת לו להרגיש יותר עטוף ופחות בודד. האפוטרופוסיות מצוידות בגישה מקצועית והוליסטית ובמיומנויות טיפוליות, ומקיימות עם הילדים קשר אישי וקשוב, משמשות עבורם דמות משמעותית. הן מגיעות לבקר בפנימייה, מוציאות את הילדים להתאוורר ומשתתפת בימי הורים, ועדות, ימי הולדת ועוד. ובעיקר, יוצרות מכל מפגש חוויה טיפולית משקמת, בהתאם למודל עבודה ייחודי שפיתחה העמותה.
לצד עבודתן של האפוטרופוסיות, העמותה מפעילה מערך מקצועי, משפטי, ולוגיסטי הדואג למיצוי זכויותיהם של אותם ילדים שהתייתמו, ננטשו או שהוריהם לא יכולים לגדלם, כיוון שאין אף מבוגר בחייהם שיעשה זאת עבורם. התפקיד שלי הוא להבין את מארג הגורמים העוטף את הקטין, למפות את זכויותיו השונות ולייצגו מול המדינה וגופים רלוונטיים אחרים, באופן שיבטיח את מיצוי זכויותיו וקבלת מלוא המענים וההזדמנויות לפיתוחו האישי ולשיפור איכות חייו.
כל ילד מביא איתו עולם שלם של סוגיות משפטיות שונות ומגוונת: ילד המעוניין להגיש בקשה לשינוי שם מתוך רצון למחוק את זיכרונות העבר; ילד המעוניין להסדיר את מעמדו בארץ ולהרגיש תחושת שייכות וביטחון; ילד המעוניין להיאבק על חשיפת הצדק ולהבטיח כי אלו שפגעו בו ייענשו; ילד שהוריו נפטרו והמעוניין להבטיח כי הוא יקבל את כלל הכספים אליהם הוא זכאי כיורש, כדי שיום אחד יוכל להתחיל חיים עצמאיים. והרשימה עוד ארוכה.
חשוב להבין שכל סוגיה משפטית, מהפשוטה ועד הקשה, מביאה עמה "שק" עצום של מורכבות רגשית של ילד, של כאב, של אובדן, של חששות, של פגיעות ושל תחושת חוסר ביטחון ואמון בעולם המבוגרים. לכן, בתפיסת עולמי, תפקידי הוא לא לפעול למיצוי הזכויות של הילד באופן טכני וקר, אלא להחזיק את סיפור חייו המורכב בכל צעד ושעל, כדי שמימוש הזכויות יעניק לו תחושה אמיתית שיש מי שרואה אותו, נלחם עבורו ומגן עליו. במילים אחרות, שיש מי ששומע את לחישתו הרכה בעולם כה רועש. ומאז ה-7.10 העולם של כולנו נהיה הרבה יותר סוער. וחלק מהילדים שלנו, שמעולם לא זכו ליציבות בחייהם, פונו מפנימיות בדרום ובצפון, חלקם איבדו דמויות משמעותיות מועטות שהיו בחייהם, כמו מדריכים שגויסו למילואים ונפלו. חלקם היו ביישובי העוטף וחוו את הזוועות בעצמם, שהו שעות ממושכות בממ"דים עם משפחות מלוות.
דומה כי סיפורו האישי של א' בן ה-17, שברח מאימת המלחמה באוקראינה לישראל רק כדי לפגוש שוב את זוועות המלחמה כאן בישראל, מלמד לעומק על החשיבות של אפוטרופסות המשלבת ליווי רגשי עם עבודה משפטית "מאחורי הקלעים". א' נולד בישראל למהגרת מאוקראינה ולאב שאינו ידוע. אמו התקשתה להשתלב בישראל, התמכרה לאלכוהול, וכשהיה בן שלוש חזרה איתו לאוקראינה, אך גם שם התקשתה לתפקד והוא נכנס לבית יתומים. האם הלכה לעולמה כמה חודשים לפני שפרצה המלחמה ב-2022 וא' הוברח ארצה עם שאר ילדי בית היתומים. איש בישראל לא חיכה לו. בשל סיפור חייו הכה מורכב וכואב, א' היה זקוק למסגרת מגורים טיפולית, ולכן שולב בפנימייה בדרום והעמותה מונתה לו כאפוטרופוס.
באוקטובר 2023, בזמן מתקפת הטרור בדרום, הוא חווה את הסכנה מקרוב עד שילדי הפנימייה פוזרו בין מוסדות אחרים. א' אינו שולט היטב בעברית וממילא ממעט לדבר את רגשותיו ועל החוויה הטראומטית, אך ישראל הפכה לביתו והוא נקשר מאוד למשפחתם של אם הבית ובן זוגה. היות שהוא אינו מוכר כיהודי הוא שוהה בישראל מתוקף הגדרתו כזר שאינו בר-הרחקה עקב המלחמה המתחוללת באוקראינה, אך עלול להתבקש לחזור לשם עם סיום המלחמה. היעדר המעמד מונע ממנו מענים של המדינה כגון זכאות לטיפול רפואי ולקצבאות והזמניות המרחפת מעל שהותו כאן מעוררות בו חרדה רבה. העמותה עושה הכל כדי לקדם את הסדרת מעמדו על רקע הומניטרי כדי שיוכל להישאר כאן ולקבל את כל העזרה הסוציאלית והנפשית. הידיעה שנציגי העמותה או תוכנית נמצאים שם בשבילו משפרת את תחושת הביטחון ואת אמונתו בטוב האנושי, שכה נסדקה כבר בראשית חייו, ואח"כ בחשיפה למלחמות המאיימות על חיי אזרחים בעורף.
מחר (ד') יצוין יום הילד הבינ"ל המפנה זרקור לזכויותיהם ורווחתם של ילדי העולם ולילדים אלה בפרט. בימים אלה העמותה זקוקה לתרומות כדי לעמוד לצד הילדים והצעירים שחיים ללא עורף משפחתי. ילדים וצעירים שהמלחמה רק העמיקה את הכאב שלהם, הציפה חרדות ישנות, והביאה טראומות חדשות שמטלטלות אותם בכל רגע. הם זקוקים לנו עכשיו יותר מתמיד, כדי שלא ירגישו לבד בתוך הכאב.