גילי לייבושור, אמה של סמלת יעל לייבושור (20), תצפיתנית שנרצחה ב-7 באוקטובר בקרב על מוצב נחל עוז, מתייחסת בפוסט שהעלתה היום (ראשון) לחשבון הפייסבוק שלה לשחרורן משבי חמאס של לירי אלבג, נעמה לוי, קרינה ארייב ודניאלה גלבוע. לצד הרגשות המעורבים בשמחה ובכאב, כפי שתיארה בהרחבה, לייבושור מתחה במקביל ביקורת חריפה על הדרג הצבאי והמדיני – ודרשה הקמת ועדת חקירה ממלכתית.
"ליעלי שלי - ילדתי האהובה טובת הלב והעיניים, מה לא הייתי נותנת כדי שתהיי גם את שם על הבמה, חיילת עם קוקו בדרך לאמא שלה, בדרך אלינו. הייתי מקדישה את כל חיי לשיקום שלך. והיום אחרי שלא חזרת, המילה 'חלוט' מהדהדת יותר מתמיד, אותה מילה שהמודיע של צה"ל חייב להגיד, כדי שלהורים לעולם לא תהיה תקווה שהילד או הילדה שלהם יחזרו. היום זה יותר חלוט מתמיד. ואני, אני ילדה שלי, עצובה יותר מתמיד", פתחה לייבושור את דבריה.
בהמשך תיארה איך היה קשה לה ולמשפחתה להישאר "נגישים" בסוף השבוע האחרון, על רקע שחרור ארבע מהתצפיתניות אחרי 477 יום בעזה, וציינה כי "זה מההלם. כולם שואלים מה שלומנו והתשובה כמובן מורכבת – גם אנחנו כמו כל עם ישראל שמחנו אתמול מאוד, גם אנחנו חיכינו בחרדה ונשמנו לרווחה שראינו אותן על הרגליים, חיכינו כל כך לרגע הזה שהחברות של יעלי יחזרו", כתבה, לפני שפירטה על המורכבות.
"באופן טבעי ומובן אנחנו גם מקנאים, אבל זאת לא קנאה של צרות עין, אלא אנחנו פשוט הורים שרוצים גם. תמרי אמרה אתמול : 'העולם לא פייר', זה קרה אחרי שהיא ראתה אחיות מתחבקות עם אחותן. צודקת. עבורנו ועבור יעל העולם לא הוגן בלשון המעטה, אבל זה לא אומר שאנחנו לא שמחים שהעולם הסתדר עבור מי שחזרו, אפשר גם לשמוח וגם לכאוב. נמשיך לקוות שבסופי השבוע הקרובים יהיו לא רק קבלות שבת, אלא קבלות שבים ושבות", כתבה, לפני שפנתה לתצפיתניות.
"לתצפיתניות נחל עוז באשר אתן - גם היום רואים את הרוח של החיילות של נחל עוז, להתריע בעוז לפני 7 באוקטובר, לדווח בעוז בבוקר 7 באוקטובר, כל מי ששמע את הדיווחים שלכן הבין מאיזה חומרים אתן עשויות, ולחזור בעוז! כתבתי אתמול – 'הולכות בעוז גם בעזה'. אחר כך חשבתי על מה שכתבתן בקיר המיגונית: 'תראו איך היא הולכת בשלווה כאילו עזה לא לידה', לדעתי היום אפשר לכתוב שם גרפיטי נוסף: 'תראו איך היא הולכת בעזה כאילו חמאס לא לידה'. תצפי נחל עוז - בעוז הרוח. תמיד", כתבה, והוסיפה: "לקרינה, דניאלה, לירי ונעמה - ברוכות השבות הביתה ילדות מופלאות שכמותכן, כמה חיכינו לכן! בקרוב נספר לכן על פסטיבל הטי טיים שהיה ועל זה שיהיה ושאתן תהיו בו! אגם מחכים לך, לא מוותרים".
לייבושור פנתה בהמשך הדברים לדרג הצבאי וכתבה בנחרצות: "מילה אחת תמיד הייתה ותמיד תהיה: הפקרתם. לדרג המדיני - התצפיתניות של נחל עוז הראו איך תוך 30 שניות אפשר לשנות נראטיב ולקחת אחריות על סיטואציה. חמאס רצה לייצר מופע השפלה והן - קרינה, דניאלה, לירי ונעמה, במו ידיהן ועוז רוחן, לקחו אחריות על הרגע והראו מה זה חיילות בצבא ההגנה לישראל - מחזיקות ידיים אחת לשנייה, שומרות אחת על השנייה ומחייכות.
"שאר התצפיתניות של נחל עוז הראו בבוקר 7 באוקטובר מה זה לקחת אחריות ולדווח בגבורה עד הרגע האחרון - אחריות ומסירות נפש, עד מסירת הנפש. איברהים ח'רובה הגשש, יוחאי דוכן, דניאל ראשד ואיתי רון, החיילים שהיו בחמ"ל נחל עוז התבקשו על ידי חמאס להיכנע בבוקר 7 באוקטובר, אבל הם לא נכנעו כי מבחינתם לא יעלה על הדעת למסור חמ"ל של צבא ההגנה לישראל לידי חמאס, גם במחיר חייהם - אחריות ומסירות נפש, עד מסירת הנפש. שמענו בקולות הקשר של בוקר 7 באוקטובר את חיילי גולני אומרים: 'זאת משימתנו, בשביל זה נולדנו', ואז הם יצאו להילחם ולקחו אחריות, במחיר חייהם. מאות חיילים לחמו באותו יום ונפלו. בזמן שלכולם לקח זמן לקחת אחריות - הם יצאו לקרב ולא שבו ממנו. עוד מאות רבות של חיילים נוספים נפלו אחרי 7 באוקטובר כשהם נושאים באפוד שלהם תחושת אחריות כלפי תושבי ישראל והחטופים. רק אתם לא לוקחים אחריות, רק אתם לא מאפשרים את מנגנון לקיחת האחריות – ועדת חקירה ממלכתית. בלתי נתפס. אתם יכולים לשנות את זה ב-30 שניות, כמו החיילות. תודיעו שאתם לוקחים אחריות היום, זה נחוץ יותר מתמיד".
לפוסט, צירפה גילי שתי תמונות שלה ושל בתה, כשהייתה תינוקת, וחתמה במילים "מה עושים כשנגמר לתמיד?".
בין המחוות הרבות לזכרה של לייבושור ז"ל מאז נופלה, תורגם בין היתר השיר האהוב עליה של קולדפליי, A Sky Full Of Star, ע"י לירון אטיה מהפיל הכחול. על כך, סיפרה אמה במאי האחרון: "בתוך כל זה שהלב שלנו נמחץ, יש רגעים של נדיבות אנושית מאוד גדולה."