הדרך להפוך למבוגר שיודע להתנהל ביעילות עם הכסף שלו, מתחילה עוד בילדות. החינוך הפיננסי שהורים צריכים להנחיל לילדיהם צריך להתחיל עוד לפני שהם אפילו יודעים לספור, וליתר דיוק, אומרת יהודית עופר, יועצת לכלכלת המשפחה ומומחית בחינוך פיננסי, כבר בגיל 3.
"כל אחד יכול לנהל את הכסף שלו בצורה נכונה. לא צריך בשביל זה תואר במתמטיקה או כלכלה, זה משהו מאוד אינטואיטיבי, שלא מספיק מלמדים אותנו כשאנחנו צעירים", היא אומרת. בשנתיים האחרונות היא ליוותה יותר מ-100 משפחות במסע להתייעלות כלכלית, והורים שרוצים להעניק חינוך פיננסי לילדיהם. "אפשר לגדל ילדים עצמאיים כלכלית. הכוונה היא לא לילדים מיליונרים", היא מסבירה בשיחה עם mako, "אלא לילדים שיודעים להתנהל עם כסף, להעריך אותו, שלא פוחדים מכסף, ילדים שיש להם ביטחון עצמי, שמבינים את האחריות האישית".
אז איך עושים את זה? אלה הטיפים הכי חשובים שלה:
- להתחיל מגיל קטן
כאמור, עופר מממליצה להתחיל את השיח על כסף כבר מגיל 3. "מבחינת ההתפתחות המחשבתית, ילד בגיל הזה עוד לא מבין מספרים. אם ניתן לו עשרה מטבעות של עשר אגורות או שקל ונשאל אותו איפה יש יותר, הוא יבחר באגורות. אבל כן אפשר להתחיל לדבר איתו על תיעדוף - מה חשוב לי יותר. למשל להבין שגם אם יש לנו כסף, זה לא אומר שאנחנו יכולים לקנות את כל המכולת. אנחנו יכולים לקנות ממתק, אבל אני נותנת לו שניים, והוא צריך לבחור אחד מהם".
המטרה היא לתרגל כבר מגיל צעיר סדרי עדיפויות, מתוך הבנה שבחיים בדרך כלל נצטרך לבחור, וכדאי להתחיל לתרגל את שריר התיעדוף כמה שיותר מוקדם. "כל פעם שאנחנו מקבלים משכורת, אנחנו מחליטים על מה להוציא אותה, על מוציאים כאן ועכשיו ועל מה בעתיד, מה חשוב לנו בחיים. אנחנו חיים היום בעולם של שפע, ולא משנה כמה יש לנו, זה לא מספיק. אנשים חיים בתחושת החמצה - גם אם קניתי דבר מסוים, לא קניתי דבר אחר, וקשה להם לדחות סיפוקים. או אצל ילדים - קיבלתי ממתק אחד, אבל יש עוד עשר שנשארו בחנות, וזה דבר שמלווה אותם גם כשהם גדלים". - תרגלו איתם עבודה עם תקציב בעזרת דמי כיס
החל מגיל 6 עופר ממליצה להתחיל לתת לילדים דמי כיס אחת לשבוע, במזומן - "כדי שישלמו איתו, יקבלו עודף, שירגישו את התחושה האמיתית של הכסף", היא מסבירה. "זה יכול להיות 3 או 5 שקלים, הסכום לא צריך להיות גדול. המטרה היא לא סתם לתת להם כדי שיבזבזו, אלא לתרגל עבודה עם תקציב", היא מבהירה, "בגיל הזה הילד כבר מתחיל להבין מה זה כסף, ואפשר לקחת את שלב התעדוף לרמה הבאה - הוא כבר יודע לעשות לעצמו סדרי עדיפויות, ועכשיו הוא מתחיל לתרגל בקטן מה לעשות עם התקציב שלו, להחליט על מה להוציא את הכסף".
"זה תרגול חשוב, וההורים צריכים לדעת איך להנחיל אותו בצורה נכונה", מדגישה עופר, "אנחנו לא סתם נותנים לילד 5 שקלים ושולחים אותו להתפרע בחנות, אלא קובעים כללים – בדיוק כמו בעולם האמיתי. גם אני מקבלת תקציב באמצעות המשכורת שלי, וחיה לפי כללים מסוימים. המשפחה יושבת ומגדירה כמה דמי כיס הילד מקבל, כל כמה זמן, ועל מה הוא יכול להוציא את הסכום. אם למשל, הילד שלי נותן לחבר במתנה את כל דמי הכיס שלו כדי להתחבב עליו, עדיף שיעשה את זה בגיל 6 ונוכל לקיים על זה שיח בבית, מאשר שיעשה את זה בגיל 12 עם סכומים גדולים יותר. בני אדם לומדים דרך התנסות, לכן חשוב לתרגל את זה מגיל צעיר כדי שבגיל מבוגר יותר, כבר יהיו להם המיומנויות האלה".
חשוב גם להגדי בצורה ברורה למה דמי הכיס מיועדים. "דרך החינוך הפיננסי אנחנו גם מלמדים את הילדים את עולם הערכים שלנו", מסבירה עופר, "אנחנו, לדוגמה, משפחה שמאוד חשוב לה לתרום. כשאני נותנת לילד שלי את דמי כיס, אני יכולה להגדיר לו שהוא צריך לתרום 10 אחוזים מהכסף. או למשל אם בעולם הערכים בבית שלנו חשובה לנו הבריאות, אז אני יכולה להגדיר לילד האם זה בסדר שיקנה עם דמי הכיס שלו ממתקים או לא". - עזרו לילדים לקבוע יעדים קדימה
בגיל 7-8, עופר ממליצה להתחיל לדבר עם הילדים על יעדים רחוקים יותר. "כשהבת שלי הייתה קטנה, היא ראתה אצל חברה בובה מיוחדת ומאוד רצתה כזאת גם", מדגימה עופר, "הבובה עלתה 100 שקל, ודמי הכיס שלה לא הגיעו לסכום הזה גם בחודש. זאת היתה מבחינתי הזדמנות להגיד לה – אם את כל כך רוצה את הבובה, בואי ניקח את זה בתור יעד, ונבנה תוכנית כדי להגיע אליו".
"אני מכינה טבלה של השבועות שהילדים מקבלים את דמי הכיס, ומראה להם מתי הם אמורים להגיע לחצי מהסכום, ומתי הם מגיעים לסכום המלא", מפרטת עופר. היא ממליצה להגדיר את היעדים במושגי זמן שהילדים מבינים כמו חגים וחופשים, ולא לפי שבועות או חודשים: "למשל, עד חופשת הפסח, אם תחסכי כמות מסוימת של כסף, תוכלי לקנות את הבובה".
לדברי עופר, כדאי להתחיל מיעדים קצרי טווח שקל יותר להגיע אליהם - עד 3-4 חודשים. "עבור ילד בן 8-9, שנה נשמעת כמו הרבה מאוד זמן. זה הופך את היעד ללא מציאותי, ואז אין לו את המוטיבציה להגיע אליו". חשוב מאוד גם לחגוג את אבני הדרך עד שמגיעים ליעד: "אנחנו מראים לילד לאן הוא כבר הגיע וכמה עוד נשאר לו, למשל – כבר עבר חודש וחסכת 20 שקל, עוד מעט מגיע החג, ואז אתה מגיע ליעד. המטרה היא להראות להם שהם יכולים. תחושת ההצלחה מאוד חשובה לביטחון העצמי ולתחושת המסוגלות שאנחנו רוצים לתת להם".
מצד שני, היא גם ממליצה לשמור על גמישות: "אם הילד פתאום ראה בדרך משהו אחר שהוא מאוד רוצה, ומתוך יעד של 100 שקל הוא רוצה להוציא לטובתו חמישה שקלים, אני משקפת לו את זה. למשל - זה בסדר שתוציא עכשיו חמישה שקלים, אבל תזכור שיש לך יעד. אנחנו מתרחקים ממנו בשלושה ימים, וזה בסדר". - עזרו לילדים למצוא את הדרך הנכונה לעבוד
"בגיל 11-12 יש קפיצה מאוד גדולה מבחינת התפיסה של מספרים וכסף, וגם הרצונות והצרכים של הילדים משתנים – עכשיו הם רוצים למשל לצאת עם חברים לפיצה או לסרט, והסכומים גדלים משמעותית", מסבירה עופר, "לפעמים הם מרגישים שדמי הכיס כבר לא מספיקים להם, וזה המקום שבו אפשר להתחיל לעודד אותם להתחיל לעבוד קצת – לעשות בייביסיטר, דוגסיטר, לעזור לגנן. הם צריכים להבין שזה אקסטרה, וצריך להקפיד שזה לא יפגע בשגרה, בלימודים, בחיי החברה".
בשלבים הראשונים עופר ממליצה לעזור לילדים במציאת העבודה, לכוון ולתווך להם את הנושא. "הכסף שהם מקבלים בעבודה הוא אמצעי, הוא לא המטרה. הם לא עובדים כדי שיהיו להם אלף שקל, אלא עבור מטרה מסוימת, למשל - כדי לצאת פעם בחודש לסרט, בנוסף לדמי הכיס שאני מקבל".
לדבריה, זה גם המקום של הילד להבין מה היכולות שלו, לבנות ביטחון עצמי, ואפילו לקבל טעימה מעולם היזמות. "למשל, אם גרים בשכונה שיש בה הרבה כלבים, הילדים יכולים להבין שעם היכולות שלהם, הם מסוגלים להוציא את הכלבים". - שימו לב איך אתם מדברים על כסף
מבחינתה של עופר, האלמנט הכי חשוב בחינוך פיננסי הוא דוגמה אישית. "הילדים מסתכלים עלינו, ובלי שאנחנו שמים לב, הם קולטים. אם נתבונן על תפיסת העולם שלנו על כסף, מיד ניזכר איך ההורים שלנו דיברו בבית על כסף. אחת הבעיות שאני פוגשת המון זה חרדות מכסף שנובעות מהדרך שבה גדלנו", היא אומרת.
"הכוונה היא גם למה שאומרים, אבל גם למה שלא אומרים", היא מבהירה, "אם אני חיה בבית שלא מדברים בו בכלל על כסף אבל אני מקבלת תמיד כל מה שאני רוצה, אז אני חיה בתודעת שפע מסוימת. אז אולי אני אגדל להיות אדם מאוד נדיב ונותן, אבל מצד שני אין לי שום הבנה של גבולות ושל תיעדוף, ואז אני עלולה לגדול להיות אדם שנכנס למינוסים, חובות והלוואות. מצד שני, אם גדלתי בבית שכל הזמן מדברים בו על זה שאין כסף, ואי אפשר לבקש עוד חוג או לקנות את הנעליים שאתה רוצה כי זה מאוד יקר, אנחנו כל הזמן מדברים במושגים של אין, ואני עלולה לגדול להיות מבוגרת שקצת פוחדת מלפתוח חשבון בנק, ונמצאת בתודעה שצריך לשמור הכל קרוב כי עוד רגע זה ייעלם, כי אין לי".
"השיח בבית לא יכול להיות באף אחד מהקצוות האלו, אלא צריך להיות פתוח ומסביר. למשל, ילדים ששואלים את ההורים למה אין להם רכב מסוים שעולה 200 אלף שקל, ההורים יכולים להסביר להם - אנחנו יכולים להרשות לעצמנו את הרכב הזה, אבל בעולם הערכים שלנו, אנחנו מאמינים בקניית רכב חסכוני בדלק, או רכב יד שנייה. ולכסף שנחסך יש מטרות אחרות – למשל ניקח את הכסף הזה לטיול משפחתי, או כדי לחסוך לכם כדי שבעתיד תוכלו לקנות בעצמכם רכב או דירה".
לדבריה גם אם אין, חשוב לדבר על זה. "גם אם אנחנו חושבים שאנחנו מסתירים מהילדים שאנחנו נמצאים בחובות ובהלוואות, הם מרגישים את זה. לכן השאיפה היא כן להגיד. בגילים מאוד צעירים, אפשר לתת להם לבחור מבין דברים צנועים יותר - למשל סוכריה או מסטיק. בגילים יותר גדולים בהחלט אפשר לשבת עם הילדים, ולהסביר להם את המצב, למשל – אנחנו נמצאים בתקופה שבה אנחנו, כל המשפחה, צריכים לצמצם, ולרדת קצת ביחס לרמת החיים שאנחנו רגילים אליה". עם זה, חשוב להיזהר שלא להטיל את האחריות על הילדים. "הם צריכים לדעת מה קורה בבית, אבל גם להבין שזאת לא אשמתם, האחריות על זה היא של ההורים". - כל ילד הוא קצת אחר
"גם אם בתור הורים נתנהל בדיוק אותו דבר עם הילד הראשון והשני שלנו, אנחנו עשויים לגלות שילד אחד שלנו, בטבע שלו, נוטה יותר להוציא ויותר קשה לו לדחות סיפוקים, והילד השני הפוך: יותר יחסוך, רק ירצה לדעת שיש לו המון ולאגור. צריך להבין שזה לאו דווקא תלוי רק בנו כהורים".
עופר מדגישה שחשוב לא להיבהל מזה: "צריך להיות במודעות לזה, ולעשות את העבודה שמותאמת לכל ילד. למשל אם הבת שלי היא כזאת שיותר מוציאה, אז אני יודעת שאיתה אני יותר עובדת על היעדים, על דחיית סיפוקים, כי זה הצד שיותר חלש אצלה. ואם אח שלה הוא ילד שבאופן טבעי קצת יותר קשה לו לבזבז - לפעמים זה עלול להיות בגלל איזשהו מחסום, אז אני גם מלמדת אותו ליהנות מהכסף. ילדים צריכים להבין שהכסף הוא אמצעי, הוא לא המטרה". - עזרו להם גם ליהנות מהכסף
לעתים חשוב לשים לב דווקא לחסכנות מופרזת של ילדים. "לא מעט פעמים מגלים שזה יושב על משהו אחר. למשל, ילד שחוסך את הכסף כי הוא דואג למישהו אחר, או כי המצב המשפחתי בבית לא טוב. במקרים אחרים, ילדים יכולים למשל לחשוב שהחלומות שלהם גדולים מדי ולא ישימים - אני רוצה טלפון, זה נורא יקר, אז אין סיכוי בעולם שאני אשיג אותו".
במקרים כאלה, צריך קודם כל לחשוף מה עומד מאחורי הקושי. "העבודה עם ילד כזה תהיה דווקא על החלומות שלו - מה הוא היה רוצה להשיג, מה חשוב לו. אפשר לשאול למשל - אם היינו יכולים לעשות יום כיף, ביחד, מה היית רוצה שיקרה? אנחנו מתחילים לקלף את החלומות, לבדוק באמת מה משמח את הילד - אולי זה ספר חדש, או חוויה מסוימת. אם החסם הוא באמת שהחלום גדול מדי בעיניו, למשל במקרה של טלפון חדש, אולי נבחר בטלפון שעולה 500 שקל, ולא 5,000 שקל. או שאולי אני אגיד לו - אם תחסוך 350 שקל, אני אשלים לך עוד 150 ואעזור לך להגיע ליעד הזה. גם יעדים מאוד גדולים אפשר להוריד לקרקע ולהשתמש במשאבים שיש לנו כדי להגיע לדברים שנראים בלתי מושגים". - צרכנות נבונה נמצאת בכל מקום
"בלי שאנחנו שמים לב, אנחנו חשופים כל יום לאלפי פרסומות - ברחוב, בסרטון שצפינו בו, ברדיו, בטיקטוק. חלק מתהליך החינוך הפיננסי הוא שהילדים יהיו מודעים לזה", אומר עופר. "שיידעו שאם הטיקטוקר האהוב עליהם מפרסם משהו, זה לא בהכרח כי הוא מאוד אוהב את הדבר הזה, אלא זאת פרסומת. או שבסופר, לא במקרה הממתקים נמצאים בגובה של הילדים. צרכנות נבונה מתחילה קודם כל במודעות. זאת לא שיחה שיושבים לנהל עם הילדים - זה חלק מהחיים, צריך להכניס את זה לשיח היומיומי מגיל אפס".