יואב עובדיה בן ה-14 לא חיכה שמישהו ייתן לו במה – הוא יצר אותה בעצמו. במשך שלוש שנים הוא כתב, ביים, הפיק וצילם את "אחד מאיתנו", סרט עצמאי שמציג את תופעת החרם מזוויות שונות. "רואים את זה בבתי ספר כל הזמן, אבל ילדים לא יודעים איך להתמודד עם זה. רציתי לעשות משהו שישנה את זה", הוא מספר בשיחה עם mako, ומדגיש כמה חשוב לעצור את התופעה הזו: "אם הצלחתי לשנות אצל מישהו אחד משהו אחרי הצפייה בסרט – עשיתי את שלי".
הסרט, שזמין לצפייה ביוטיוב, עוקב אחר ארבע דמויות – שכל אחת מהן מציגה היבט אחר של תופעת החרם: המוחרם, המחרים, החבר הטוב שמנסה לעצור את החרם, ומי שמשתף פעולה עם המחרים. "רציתי שהצופים יראו את הסיטואציה מכל הכיוונים ויבינו מה זה באמת אומר להיות חלק מזה – מכל צד של הסיפור".
למרות גילו הצעיר, יואב לא חשש לקחת על עצמו את המשימה. הוא גייס שחקנים בהתנדבות, עבר בין בתי ספר עם מגמות קולנוע והציג את הפרויקט שלו. "קיבלתי הרבה לא, אבל גם הרבה כן. כולם עברו אודישנים ועשו עבודה מדהימה ונתנו הכל", הוא משתף. אחת מהשחקניות שהצטרפה לסרט היתה השחקנית הוותיקה לירית בלבן. "החיבור קרה כמעט במקרה. שבוע לפני הצילומים, אמא שלי אמרה לי שהיא תפגוש אותה בכנס וביקשתי ממנה לרוץ אליה מיד בסיום ההרצאה ולהראות לה את ההודעה שלי על הסרט. היא הסכימה, וזה היה מרגש בטירוף".
חוץ מהתרגשות גדולה ותחושת שליחות, היו גם לא מעט אתגרים בתהליך יצירת הסרט. "ביום הצילום הרביעי מתוך שישה, הייתי קרוב להישבר. יום שלם של 13 שעות, ולמחרת לקום בחמש בבוקר לצילומים נוספים. זה היה קשוח, אבל אמרתי לעצמי – הגענו עד כאן, לא נפרוש עכשיו. שלחתי לכולם הודעה שנמשיך כרגיל, וזה מה שעשינו".
הסרט נולד מתוך חוויות אישיות של יואב, אך הוא מעדיף לא להרחיב על הנושא. "החוויה האישית שלי היא חלק גדול מהסיבה שיצרתי את הסרט, רק שאני מעדיף שהמסר יעמוד בפני עצמו. רציתי להראות שילדים שעוברים חרם לא צריכים להתבייש – להיפך, הם צריכים לשתף ולבקש עזרה". ואכן, הסרט זכה לתגובות מרגשות. "היו שלטי חוצות ביבנה, שם אני גר, עשינו שתי הקרנות, וקיבלתי המון הודעות. הכי ריגש אותי כשאמרו לי שאני השראה. זה לא מובן מאליו לשמוע את זה".
לצד הסיפוק והגשמה, והחלום הגדול להגיע עד הוליווד (וכמה שיותר מהר, לדבריו), יואב לא שוכח את המטרה הגדולה: להגדיל ולהגביר את ההתייחסות והטיפול בנושא הזה. "אני חושב שבמקום לדבר על זה רק ביום אחד בשנה בבתי ספר, צריך להפוך את זה לחלק מהשגרה במערכת החינוך – שיעור שבועי שבו ילמדו את זה ברצינות. כשילדים ובני נוער מבינים את ההשלכות, יש יותר סיכוי למנוע את זה".
ועד שיקרה שינוי כלשהו במערכת החינוך בישראל, חשוב לו להעביר את המסר: "ילדים שעוברים חרם – תמיד תשתפו. זה מה שיכול לעזור ולגרום לזה להיפסק. ולמי שעושה חרם – תנסו לחשוב איך אתם הייתם מרגישים אם זה היה קורה לכם".