הבוקר התקשרו אליי הורים שיש להם מתבגרים ושאלו: מה אפשר לעשות, אם בכלל, כדי שהילדים שלהם לא יאבדו את השפיות באופן מוחלט? בניגוד לחופש הגדול שהוא אתגר לא פשוט בפני עצמו, המלחמה הזו היא כבר מוקש של ממש: פתאום ההורים והילדים סגורים במרחב אחד, צפוף, ואם זה לא מספיק תוסיפו את כל המתח והחרדה.
ובואו, זה לא שגיל ההתבגרות לכשעצמו הוא דבש טהור גם בימים רגילים ונורמטיביים. אז מה נעשה עכשיו? ומה לגבי צריכת החדשות והמסכים של הילדים? הרי גל השידורים בכלל הערוצים עבר לעשרים וארבע שעות. אז מה אנחנו כהורים יכולים לעשות מעבר לבדיקה השגרתית אם הילדים שלנו נכנסו בכלל לזום?
נראה, שקודם כל, בשביל לעבור את המציאות המורכבת הזו, דרוש לנו תיאום ציפיות ברור למול הילדים. כלומר, גם ככה אנחנו חיים במציאות של חוסר ודאות ולכן טוב נעשה אם ניתן לילדים שלנו כמה תחנות של עוגן שיעזרו להם לתחום את סדר היום שלהם בהיגיון.
אז איך זה אמור להראות?
ראשית ניקח את הילדים לשיחה באווירה רגועה. על שוקו/סיידר/קפה/תה או כל דבר אחר ונשאל אותם אם הם מודעים בכלל לעובדה שאם היום שלהם יראה מסודר יותר, התחושה הפנימית שלהם תהיה טובה מאורגנת ובטוחה יותר? במידה והם מודעים לעניין נמשיך. אם לא, כדאי ורצוי להסביר.
לאחר מכן, נדבר על התחלת היום: מה קורה כשיש אזעקות בשלוש לפנות בוקר והם נמרחים במיטה עד 12 בצהריים, ומה קורה כשאין אזעקה והם יכולים כבר לקום בשמונה.
אחרי שהם קמים, מה עכשיו? האם הם פנויים להיכנס לזום? האם הם רוצים לעשות משהו אחר שלא קשור לרביצה מול המסכים, כמו קריאת ספרים, ריצה, הליכה, להוציא את הכלב, מפגש עם כמה חברים. לא משנה. הפעילות הזו יכולה לקחת כמה חצי שעה ואפילו פחות. העיקרשהילדים שלנו יהיו פחות מול המסכים.
לסיכום, כולנו נמצאים כעת בסטרס מתמשך, והדבר האחרון שיש לנו כוח אליו זה להתחיל עכשיו ולדאוג לצבוע את השהייה של הילדים שלנו בצבעים חינוכיים ובמונחים שלקוחים מ"החופש הגדול" כמו תכנון זמן וכו'. הבעיה שאם לא נעשה את זה, מהר מאוד נראה שכבר חלפו להם כמה שבועות, ושהילדים שלנו מחוברים למדיה ולמסכים יותר משמונה שעות רצוף.
אז הנה כמה טיפים:
- קודם כל אנחנו כמבוגרים האחראיים חייבים להבין מדוע אי אפשר פשוט לזרום ולתת לילדים שלנו לשקוע מול המסכים והמדיה למרות הפיתוי הגדול.
- 2. אנחנו לא יכולים לשלול את התוכניות שלהם ואת שעות המסכים שלהם מבלי להציע להם אלטרנטיבה ברורה ואיכותית: ספרים, פעילות פנאי, מפגש עם חברים.
- כדאי תמיד לשמור על ערוץ תקשורת פתוח וערוך תיאום ציפיות ברור: מה אנחנו מצפים מהם ומה הם חושבים ביחס לכל העניין. רק שיהיה אוורור רגשות ודיאלוג קבוע.
וכמו בכל דבר בחיים, כדאי לגשת גם למלחמה הזו של 'עם כלביא" מתוך המחשבה של איך אפשר לגדול ולהתפתח.
הכותב הוא מחנך ומעביר סדנאות למורים הורים ונוער. מגיש את פינת החינוך ב"כאן מורשת"