"כל עוולה שנעשתה לי, אני נלחמת שלהם זה לא יקרה", אומרת תהילה סממה (24) תושבת ירוחם, המסייעת להגיש תלמידים לבגרויות במגוון מקצועות בתיכון ספיר דרכא בירוחם וגם שרה בלהקה שהקימה עם אחיה – "עניין של בחירה".
בשנת השירות שלה, תהילה התנדבה כמורה בדרכא ספיר, ובאופן טבעי עברה לעבוד שם כשהסתיימה שנת השירות. "אני שם כבר 4 שנים והגשתי תלמידים לבגרויות בהיסטוריה, הבעה, אנגלית, תנ"ך גיאוגרפיה וספרות".
איך התלמידים מקבלים אותך?
"בהתחלה בכל שנה שאני נכנסת לכיתה חדשה, יש פחד וחשש עד שיכירו אותי ועד שיקבלו אותי. יש להם שאלות וחלקם מפחדים. אני בנאדם עם הומור שחור וברגע שהם רואים שאני שוברת את הקרח אז להם יותר קל. אני דוגלת בקשר אישי עם תלמידים. עד היום תלמידים שהיו לי נמצאים איתי בקשר, ומשתפים אותי בשיחות אישיות על הדברים הכי חשובים. מעבר לזה שאני אוזן קשבת עבורם, אני חושבת שאני נותנת להם פרופורציות. אם תהילה עשתה בגרות מלאה, וקיבלה מצטיינת נשיא, אז הכול קטן עליהם. הם גם נחשפים לבעלי מוגבלות, וזה מה שלדעתי חסר היום לבני נוער - היכרות עם בעלי מוגבלות".
סממה מספרת שהוריה נלחמו כדי שתגדל בסביבה "רגילה". "הם רצו שמכיתה א' אהיה מוכנה לסביבה רגילה, ולכן בגן חובה הייתי חלקית בגן לעיוורים ובגן רגיל. כולם התנגדו שאשתלב בסביבה רגילה, וטענו שעיוורת צריכה לגדול בסביבה חינוכית של עיוורים. אבל הוריי המשיכו להתעקש שתהילה תהיה בבית ספר רגיל.
"לקח לילדים זמן לקבל אותי, ביסודי ובתיכון מבחינה חברתית היה לי "על הפנים". לצערי לא כל כך ידעו לקבל את זה, היה לי קשה בתיכון ובקושי היו לי חברים. הלכתי ללמוד וחזרתי הביתה והייתי תלמידה טובה שהוציאה מאיות, לא השתתפתי בשום פעילות חברתית, לא יצאתי לטיולים, פעם אחת יצאתי ל"שבת" בתיכון, היה קטסטרופה ומאז לא הסכמתי יותר לצאת שבת מחוץ לבית.
עזרו לי לפעמים כי "העיוורת צריכה עזרה", אבל עברתי התעללות על ידי בנות מהכיתה. הייתה ילדה שליד המורים היא הייתה החברה הכי טובה שלי וכשלא היינו ליד המורים היא הייתה אומרת לי דברים נוראים ומתעללת בי, והבנות לא רצו להיות איתי. רציתי לעבור למסגרת אחרת אבל זה היה מסובך. ביליתי הרבה עם עצמי. המורים לא ראו מה קורה. גם היום מבחינתם, הם לא מוכנים לקבל את זה שהיה לי רע".
"עניין של בחירה"
תהילה גדלה בבית שהמוזיקה הייתה חלק בלתי נפרד ממנו. כל ילדותה הופיעה תהילה עם אחיה מול בני המשפחה, אך מעולם הם לא פרצו כלהקה מקצועית. לפני כ-5 שנים, הקימו שלושת האחים את להקת "עניין של בחירה", כאשר כל שירי הלהקה נכתבו על ידי תהילה, ומגוללים את סיפור חייה ואת הקשיים בהם היא נתקלה, בעיקר כשהייתה נערה מתבגרת.
"הקשיים החברתיים שליוו אותי, הושיבו אותי לכתוב ולהלחין שירים",היא מספרת. "אחד מהם נקרא: "תקופה שתעבור", על התקופה שעברתי בתיכון".
"המוסיקה זו הדרך שלי להתבטא ולהגיד את מה שיש לי בלב. יש לי שירים מתקופות קשות, זה חלק מהמסע שלי, וזה נותן לי כוח", אומרת תהילה ומציינת שבגיוס המונים לאלבום שלה הצליחה לגייס 150,000 שקלים. בינתיים יצא כבר הסינגל הרביעי.
"המופע "עניין של בחירה" הוא סיפור החיים שלי, שירים שכתבתי וגם קאברים. אני מופיעה איתו באולפנות לאימהות, סמינר של בנות שירות, איפה שרוצים לשמוע", אומרת תהילה, "לא היה לי קל להיחשף ולספר על מה שעברתי. אבל לא מעט אנשים פונים אליי ומספרים לי כמה כוח זה נתן להם. כמה נערים פנו לאחים שלי וסיפרו להם שהם מתביישים שיש להם אחות עם צרכים מיוחדים".
אחיה של תהילה תמיד עמדו לצידה, היא מספרת שבתקופה שבה רצתה להדריך בבני עקיבא, ולא ניתנה לה האפשרות, אחיה, שהיו וותיקים בתנועת הנוער הדתית, נלחמו על מנת שהיא תגשים את חלומה ותצא להדרכה. "יש לי משפחה מאוד תומכת, ויש לי כוחות בזכותם. כל דבר שאני צריכה הם יהיו שם בשבילי. בהתחלה בבני עקיבא, החניכים היו בשוק שקיבלו אותי אבל היום, אחד המורים שאני עובדת איתו והדרכתי את הבן שלו, אמר לי שזה היה משמעותי בשבילו שהדרכתי אותו".
באופן טבעי, ההתמודדות החברתית העצימה בה את הרגישות לנושא, והיום היא מחזקת ומעצימה תלמידים שהיא מלווה לבגרות ושעוברים קושי חברתי. "הייתה לי תלמידה שהייתה במצב חברתי לא טוב. היו סטיגמות עליה ושפטו אותה, ומי כמוני מבינה אותה. שכנעתי את הבנות, דיברתי איתן ומצאתי לה חברות טובות. היה טיול של שבוע שהיא רצתה לצאת אך פחדה כי לא היה לה עם מי להיות. דיברתי עם המורה ואיתה, ווידאתי שיש לה חברות טובות בחדר, ובסוף היא סיפרה לי שהיא נהנתה, אני מרגישה שעשיתי את מה שלא עשו בשבילי, עכשיו זה התיקון שלי".
ומה את רוצה להיות כשתהיי גדולה, מוסיקאית או מורה?
"אני רוצה להמשיך עם המוסיקה ולהתפתח בה, ואני מאוד רוצה להיות מורה, וחושבת ללמוד הוראה. כמורה, הכול אצלי בראש, אני לא קוראת להם מהדף אלא מכירה את החומר: זוכרת את הפסוקים מהתנ"ך, שירים בספרות, הגשתי ילדה לחמש יחידות בגיאוגרפיה מבלי לקרוא מפות. למדנו לעבוד על זה, מבלי לראות.
התלמידים רגילים שעושים הכול בשבילם, ודווקא בגלל שאני לא יכולה לעשות, לא יכולה לקרוא להם לדוגמא, זה מניע אותם לעשות יותר, תלמידים שלי שחשבו שהם לא יודעים לקרוא באנגלית, פתאום כן יכולים לקרוא.
הם מרוויחים מהעובדה שהם נחשפים לבעלי מוגבלויות.
כל הכיתה שלי בחרו את נושא הנגישות בבגרות הפנימית באזרחות, היו תלמידות שפחדו ממני, והיום אני כמו אחותם הגדולה. הם עוברים תהליך, ומבינים שיש עוד הרבה מעבר לזה שאני לא רואה. אני נותנת להם הרבה ביטחון עצמי ואמונה בעצמם, וכשהם רואים שאכפת לך באמת הם רוצים להשקיע, אני פה נטו בשבילם והם רואים את זה".
רשת דרכא, הרשת בה עובדת תהילה, פועלת לסלק סטריאוטיפים במרחב החינוכי ומנחילה לתלמידים ערכים של שוויון וחושפת אותם למגוון הקיים בחברה. "אני גאה לעמוד בראש מוסד חינוכי שנותן הזדמנות שווה לכולם וזכה לקבל בין שורותיו את תהילה, מורה מעוררת השראה, מובילת דרך, מודל חינוכי וערכי", מוסיף דביר זמירי, מנהל דרכא ספיר ירוחם.
"אין לי ספק שככל שנראה יותר עובדי הוראה עם מוגבלויות בכיתות, המהווים לתלמידים מודל והשראה, וייחודיותם מעשירה את תלמידנו מעבר לתכנית הלימודית, החברה הישראלית תהיה במקום טוב יותר. זו הדרך למגר סטיגמות וגם לזכות במורים מצוינים. כבית ספר וכרשת האחראית לדור העתיד, חשוב לנו לסייע למודעות כלפי מגוון מוגבלויות, בכדי לאפשר שוויון הזדמנויות, ולחנך ערכים חשובים של קבלת האחר, סולידריות, אמפתיה וסבלנות".