כל הורה לילדים מתבגרים יודע עד כמה רף הסבלנות שלהם נמוך ולפעמים אפילו לא קיים – אז מה יגידו המורים שצריכים לעמוד מול הכיתה במשך יום שלם? מתברר שהפתרון הטוב ביותר הוא להשתמש בהשראה שמגיעה מהשטח, או במילים אחרות: להביא את המקצוע לכיתה.
גם ההורים צריכים לזכור שהחינוך המודרני כבר לא מבוסס על הוראה פרונטאלית, שבה אדם מבוגר עומד ומרצה מול ילדים צעירים, אלא על הקניית משמעות לתהליך עצמו ועל פרויקטים מעשיים. מורים מעוררי השראה שמגיעים מהתעשייה זוכים לאמון התלמידים, מרתקים אותם ומשיגים ערך מוסף. הם משתמשים בידע שרכשו באחד התפקידים הקודמים ומתרגמים אותו למערכי שיעור מעניינים.
>> מחברות בענן: כך ייראו כיתות העתיד
>> הילדים שעשו אקזיט עוד לפני הבגרויות
מצפון ועד דרום, בואו נכיר כמה מורים יוצאי דופן:
מרי גבע, גבעת עדה: מוסר עבודה ולימודים בדרגת סא"ל
מרי גבע מלמדת כבר 4 שנים במגמת מחשבים בתיכון אורט בבנימינה. היא הגיעה לתפקיד אחרי שירות צבאי ארוך של 27 שנים בחיל האוויר, ממנו השתחררה בדרגת סא"ל וכמפקדת יחידה של יחידת המחשוב. "רציתי להשפיע על התלמידים כדי שיגיעו למקום שבו אני שירתתי", היא נזכרת. "הרגשתי שאני צריכה לשנות ולעשות משהו למען החברה".
"התלמידים נמצאים במסלול 'הגנת סייבר' שמפותח בשיתוף פעולה עם יחידת 8200", מגלה גבע. "בכיתה יחד איתי נמצא עוזר הוראה, איש הייטק ובוגר 8200 בעצמו, שמגיע בהתנדבות ומביא מהניסיון שלו. במקביל, אנחנו מסיירים בחברות הייטק ומראים לתלמידים לאן אפשר להגיע עם ידע ולימודים. בסוף השנה אנחנו מפתחים פרויקט, אפליקציה לכל דבר, שמוצג בפני הורים, בית הספר ונציגים של מנהל הסייבר".
"חשוב לזכור שאני מגיעה מהמקצוע עצמו ולכן מביאה את מוסר העבודה שרכשתי בצבא", היא מסכמת. "יש כמובן את חומר הלימוד של משרד החינוך והבגרות, אבל גם הרבה מקום לעצמאות מצד המורה. התלמידים הם סקרנים מטבעם. רק צריך ללכת עם הסקרנות שלהם ולא להגביל אותם".
ילנה פורטנוב-נאמן, באר שבע: "מנסים להגדיל את מעגלי ההשפעה"
גם הקריירה של ילנה פורטנוב-נאמן, ילידת אשדוד, מעוררת השראה ומעידה על הקשר המובהק בין תרומה לחברה, צבא והתפתחות מקצועית. "אני בוגרת תכנית 'עתידים להוראה' של צה"ל, שמטרתה לקדם את הנושא של הוראת המדעים והאנגלית בעיירות פיתוח ולהעלות את רמת החינוך בפריפריה", מספרת פורטנוב-נאמן, היום בת 29. "התכנית הכשירה אותנו להיות מורות-קצינות שמלמדות בכיתה על מדים ואפילו מגישות לבגרות".
"במסגרת התכנית סיימתי תואר ראשון במתמטיקה באוניברסיטה העברית וקיבלתי תעודת הוראה. לימדתי 3 שנים במצפה רמון ואחרי זה עברתי ללמד בדימונה", אומרת ילנה, ומוסיפה: "הדרישה של המסלול הייתה לגור בעיר שבה אתה מלמד. זה לא מספיק שאתה רק מלמד בעיירת הפיתוח, אלא יש רצון להשתלבות קהילתית. העיקרון הזה זוכה להצלחה, והיום לדוגמא כל בנות התכנית שלי נשארו מורות".
על אף גילה הצעיר הספיקה ילנה לעבור במגוון רחב של תחנות חינוך משמעותיות. היא סיימה את שירותה הצבאי כמורה בגיל 27 אבל לא ויתרה על המוטיבציה העיקרית: "תוך כדי הלימודים החלטתי שאני חייבת להגדיל את מעגלי ההשפעה שלי ולהתפתח בתחום האקדמי, אז עשיתי תואר שני ב'הוראת המתמטיקה' באוניברסיטת בן גוריון והמשכתי לדוקטורט. מאז השחרור ועד שנה שעברה עוד לימדתי בדימונה בצורה אזרחית, ולאחרונה כבר התחלתי להרצות ב'מכללת קיי' (מכללה לחינוך). ככה אני מצליחה עוד יותר להגדיל את מעגלי ההשפעה שלי".
ד"ר צפריר שלמה, יוקנעם: דוקטורט בלונדון ותיכון בישראל
ד"ר צפריר שלמה הוא מורה למדעי ההנדסה במגמה המדעית הנדסית של תיכון אורט ביקנעם. שלמה נמצא כבר מעל 15 שנים בתיכון, למרות שאת התואר השני והשלישי שלו קיבל בלונדון. הוא מתמחה ברשתות עצביות של המוח והגיע להוראה בגלל סיבות מיוחדות.
"רציתי שהדור הצעיר יטעם קצת מטכנולוגיות מתקדמות", מספר שלמה. "זה נושא חדשני והתלמידים יכולים להכיר ולפתח אותו. הגעתי לחינוך מלכתחילה עם ניסיון ותיאוריות שונות שהכרתי בעולם האקדמי, כי צריך הרבה מזה בתחום הטכנולוגי".
ד"ר שלמה גם כן מאמין שהגיע הזמן להעביר את השרביט לתלמידים ולוותר על החינוך המסורתי. "אני נולן לתלמידים כלים שבהם הם יוכלו ללמד את עצמם איך ללמוד", הוא מסביר. "אחד הפרויקטים שעשיתי איתם לפני שנתיים למשל קשור לרשתות עצביות. הנושא לא קיים בתכנית הלימודית, אבל הם בהחלט הצליחו ללמד את עצמם להרחיב את תחומי הידע שלהם".
יותם וקנין, קריית מלאכי: "התלמידים נדהמים מהכוח של מתמטיקה"
יש אנשים שרואים את ההוראה כמשימה לאומית. יותם וקנין, בן 31 מקריית מלאכי, החליט לעצור את הקריירה מיד אחרי לימודי הנדסת מערכות תקשורת ולהיכנס עמוק לתוך מערכת החינוך המקומית: "הייתי רגיל להתלונן על מצב העיר שלי, בגלל שהיא תמיד בכותרות בקונוטציות שליליות, ופשוט אמרתי לעצמי שהגיע הזמן לנסות בעצמי. למרות המקצוע היוקרתי לכאורה שנטשתי, היה חשוב לי באופן מאוד ספציפי לחזור לבית הספר שבו למדתי וכך לסגור מעגל".
וקנין עבר הסבה להוראה במסגרת תכנית חות"ם, וכיום הוא מכשיר ילדים למקצועות הסייבר בבית הספר התיכון גימנסיה דרכא בקריית מלאכי. הוא מלמד מדעי המחשב בחטיבה הצעירה של התיכון (כיתות ז', ח' וט') ואת מקצועות הסייבר בתכנית "מגשימים" של המטה הלאומי לחינוך וסייבר תחת משרד ראש הממשלה.
אז איך הופכים את הידע התיאורטי לכלי מעשי עבור התלמידים? ליותם יש תשובות מצוינות: "לדעתי מאוד חשוב להיות אמיתי איתם. לדבר איתם בצורה פתוחה, להביא דוגמאות מהחיים וסיפורים מהסביבה הקרובה", הוא מעיד. "הם מוקפים היום בסייבר ובמדעי המחשב והחוכמה היא לקשור אצלם מקצועות כמו מתמטיקה לדברים שיש להם במחשב או במכשיר הטלפון. אז הם כבר עוצרים אותך ונדהמים מהכוח שיש לידע הזה, ועד כמה הוא מיושם ושימושי בחיי היום יום שלהם בכל רגע".
>> הכירו את מודל החינוך ההוליסטי
>> הצטרפו למהפכת החינוך בישראל