הנחת המוצא המשותפת לאנשי חינוך בכל רחבי העולם היא שבית הספר צריך ואמור להשתנות. כיתות העתיד ככל הנראה יהיו שונות לחלוטין ממה שאנחנו זוכרים, גם בגלל דרישות חדשות של התלמידים והמורים וגם בגלל שורה ארוכה של שיפורים טכנולוגיים מרחיקי לכת.
כבר היום אפשר למצוא בכיתות יישום של "המודל החינוכי המשולש": לוח אינטראקטיבי, ערכת הצבעה לתלמידים ומחשבים ניידים. חוץ מזה, כיתות סטנדרטיות מכילות עמדת מחשב למורה, תכנית ניהול ושליטה, מקרן ורמקולים. הבעיה היא שזה לא מספיק, כי הטכנולוגיה מתקדמת בקצב מהיר והתלמידים כבר מאבדים סבלנות.
>> סקר החינוך הגדול: מה אתם חושבים על מערכת החינוך בישראל?
מעלים לענן ומדפיסים קוביות לגו
בעיר ז'וצי (Zhuji) בסין עשו ניסוי מעניין עם עננים ותלמידים. העירייה המקומית החליטה בשנת 2015 להתקין מעל 6,000 שרתי אירוח בענן ב-118 בתי ספר. המשמעות היא שהתלמידים כבר לא צריכים להיסחב לכיתה עם מחברות, לזכור להביא את שיעורי הבית או לשבת בלי חומרי לימוד. הספרייה הדיגיטלית זמינה עבורם בכל רגע נתון, גם אם הספרנית האמיתית יצאה להפסקה.
את אמצעי הטכנולוגיה החדשים אפשר לשלב בכל כיתה ותחום לימודים. מדפסות תלת מימדיות מומלצות על ידי מערכת החינוך באירופה, ויש בתי ספר שמכניסים אותן לכיתות. הילדים מקבלים הנחיות מהמורה ועוברים תהליך של למידה משמעותית. הם יכולים לעצב בעצמם את הפרוספקט, ליישם רעיון תיאורטי ואולי אפילו להדפיס איזה קוביית לגו חדשה שחסרה להם לאוסף. נכון להיום, לא ידוע על ילד שסירב לשבת בכיתה כזאת.
בכיתת העתיד המחנכת מפיקה דוח בזמן אמת, מקרינה אותו על הקיר או מעלה לשירות גיבוי חיצוני. הילדים ניגשים למשימות דרך מחשבי הלוח ומבצעים תרגילים מורכבים בכתיבה, הבעה או שינון באמצעות מעבד תמלילים ומחשב נייד. לכל זה יש להוסיף את פס האינטרנט הרחב (והמהיר), שאמור להיות חלק בלתי נפרד מהתשתית של בתי הספר בארץ ובעולם. המורים רק צריכים מכשיר אלקטרוני כלשהו עם חיבור לאינטרנט – וכל השאר כבר מחכה להם בענן.
שמעתם על המורה שלקח את התלמידים לטיול וירטואלי?
כמובן שגם המורים נדרשים לגלות יצירתיות כדי לשרוד בכיתות העתיד. אנדרו ונדן, מורה לפיזיקה משוויץ, הראה לתלמידיו איך עושים זאת בצורה נכונה: הוא רכש מכספו את משקפי המציאות הרבודה "גוגל גלאס", יצא לסיור במרכז המחקר CERN שבו פועל מאיץ החלקיקים הגדול בעולם והזמין את הילדים להצטרף אליו בצ'אט של "הנגאאוט". בזמן שהתלמידים נשארו בכיתה, ונדן הזרים את הוידאו בזמן אמת ובמרחק של אלפי קילומטרים מהם. הוא ראה אותם, הם ראו אותו וכולם ביחד בילו בטיול וירטואלי שדורש מינימום משאבים ומבטיח מקסימום חוויה.
את כיתת העתיד אפשר לסדר בכל צורה. כבר לא חייבים לשבת בשורות ובטורים ואין טעם בהוראה פרונטאלית. המורה לא צריך להיות במרכז, פשוט משום שתפקידו היחיד הוא לפקח על הקצב האישי של כל תלמיד. התלמידים יכולים להחליף מקומות ואמצעים, להשתמש בכל המשאבים שעומדים לרשותם ולבצע תנועות יד באוויר מול מסך וירטואלי. המסך נדלק כשהתלמיד יושב מולו ומזהה כל ילד באמצעים ביומטריים (טביעת אצבע, סריקת אישון וכדומה). הוא מגיב לתלמיד עם "בוקר טוב", מאחל לו "בהצלחה במבחן" ומפנה אותו לתכנים שאולי פספס בזמן שנעדר מהלימודים. במילים אחרות, בכיתת העתיד כבר לא יהיה צפוף: התוכנה מחליפה את החומרה וכל המקום שיתפנה יעמוד לרשות התלמידים.
בת ים מציגה: הצצה ראשונה לשנת "2021"
חשוב להבין שמבנה הכיתה הנוכחי לא מאפשר להכיל את השינויים הצפויים במערכת החינוך. מהבחינה הזו לא משנה כמה כסף יקבלו בתי הספר או אילו הכשרות יעברו המורים, היות והתשתית לא עולה בקנה אחד עם הצרכים. הפתרון הצפוי עומד להיות מודל כיתה גמיש, מגוון ולא סטנדרטי. לפי המודל הזה, התלמיד הוא שותף מלא בעיצוב החלל ביחד עם המורה. המחנך מלווה את התלמיד ומעודד אותו לשאול שאלות ולבצע שינויים.
הכיתה הדינאמית מתוכננת בהשראת התיאוריה "אינטליגנציות מרובות", שהוצגה לראשונה בשנת 1983 על ידי החוקר הווארד גרדנר. לפי התיאוריה, האינטליגנציה האנושית מכילה שורה ארוכה של כשרים שכליים והיא יכולה להיות לשונית, מתמטית, מרחבית, מוזיקלית, גופנית, תוך-אישית, בין-אישית ונטורליסטית.
היות ואין אפשרות לאבחן באופן מדויק את האינטליגנציות המרובות של כל תלמיד, השאיפה של כיתת העתיד היא לייצר מגוון. בכיתה הזו תהיה פינת רגיעה מעוצבת שתשמש חממה ליצירתיות, פינת ישיבה גבוהה לעבודת צוות, פינה מוארת לישיבה וקריאה ועוד. כך למשל, אם לילד שלכם יש אינטליגנציה מתמטית גבוהה, הוא יוכל להשתמש בעמדה לוגית כדי לפתור בעיות ולהבין מערכות מופשטות. לעומת זאת, תלמיד בעל אינטליגנציה מוזיקלית יקבל עמדה עם אוזניות ויפתח רגשות לטונים, מקצב וצורות הבעה מוזיקליות.
גם בישראל מבינים את החשיבות הרבה של התאמת כיתת העתיד לצרכים החדשים. בעיר בת ים לדוגמא החליטו להפעיל את מודל "2021": המורה הופך למתווך בין שלל עולמות ידע לבין התלמידים בתחומים מגוונים. תפקידו לפקח, להנחות את התלמידים ולספק ליווי צמוד בתהליך של חקר אישי, למידה והפנמה.
המורים במודל 2021 הופכים למקורות ידע בעצמם, וחומר הלימודים המסורתי הוא רק אמצעי ללימוד. חצר בית הספר הוסבה לגינה לימודית, ובה שלולית בעזרתה ניתן ללמוד על החיות השונות, צמחי המים, משקעים ועוד. התלמידים צועדים בגינה עם זכוכית מגדלת, מתעדים את המתרחש בה ועוקבים תקופתית אחר השינויים. במסדרונות בתי הספר קמו במות תאטרון קטנות, בהן התלמידים יכולים להשתתף ולצפות בהצגות העוסקות בחומר הלימוד, ואפילו המדרגות הפכו לאביזר ללימוד חשבון.
כדי להתאים את הלמידה למודל העתידי הרצוי, יש מי שחושב שצריך לשבור קירות ותפישות מיושנות. ברשת אורט מקדמים לאחרונה למידה על פי מודל ISTEAM (Innovation, Science, Technology, Engineering, Art, Mathematics), ובו בתי הספר מפעילים כיתות גדולות שנראות כמו האנגר רחב ידיים. זה מרחב שמבטל את הפונקציה הרגילה של הכיתה והופך אותה למרחב חקר.
על פי המודל, שישראל היא המדינה הראשונה בעולם שבה הוא מתקיים, תלמידים בגילאים שונים עובדים בקבוצות קטנות, נעים מקבוצה לקבוצה ועיקר הלמידה הוא דרך חקר של נושאים ולאו דווקא לפי "מקצוע". תלמידים יכולים לחקור כל דבר שמעניין אותם (גם אם זו תנועת הסיבוב של רקדנית בלט כתופעה פיזיקלית, למשל) וכך לשלב בין תחומי העניין שלהם לחומר הלימוד הרלוונטי.
המורה במודל המהפכני מתפקד בעיקר כמנחה: הוא משמש מנטור שמכוון את התלמידים החוקרים, מנגיש עבורם את המידע ומפגיש אותם עם אנשי מקצוע רלוונטיים (מהנדסים, מתכנתים, מפתחי אפליקציות ועוד). הכיתה במודל ISTEAM שמה את התלמיד במרכז ומעלה באופן משמעותי את אחוזי שביעות הרצון, כמות התלמידים המשתתפים וסוגי הפעילויות הרלוונטיות. כל אלו מוכיחים שוב שהתלמידים רוצים ללמוד, אבל אנחנו צריכים לחשוב מחוץ לקופסא כדי להעניק להם את הכלים המתאימים.