כל תלמיד בישראל (ובעולם) ובמיוחד אלו שלהם זו שנה ראשונה בבית הספר היסודי, חט"ב או תיכון מצפים בהתרגשות לקראת ה-1 בספטמבר. אבל לא רק התלמידים מתוחים ומתרגשים לקראת היום הזה. מורים וגננות שעומדים לפני הכניסה הראשונה שלהם לגן או לכיתה משתפים בתחושות שלהם לקראת תחילת שנת הלימודים.
"מחכה כבר לראות את הילדים"
דולב גולדשטיין (25) מרמת גן, למדה בסמינר הקיבוצים, תחנך כיתה א' בבית הספר בבלי ירושלמי בתל אביב.
ממה את הכי חוששת? "זו מעין הליכה למשהו חדש לי ולילדים, למידה משותפת. אני חוששת קצת מהתמודדות עם ההורים למרות שזו גם שפה שלומדים בסופו של דבר, העניין הוא שעם זה הכי פחות התמודדתי בתואר".
למה את הכי מצפה? "לפגוש את הילדים. השבוע אני פוגשת אותם ואני לא יכולה כבר לחכות. חשוב לי להגיד שמי שרוצה ללכת להוראה, שילך בלי לחשוב פעמיים עם הלב שלו ושלא יקשיב למה שהחברה אומרת, זה מקצוע מדהים, ואני מרגישה ככה עוד לפני שהתחלתי".
מה יגרום לך לסיים את השנה עם חיוך? "אני חושבת שאם אני אצליח לעשות רק עם אחד הילדים תהליך משמעותי בשבילו, לאו דווקא לימודי, אלא יצירת קשרים חברתיים או לספק תחושת הצלחה מינימאלית, זה יגרום לי סיפוק".
"רוצה להיות משמעותית בכיתה"
מעיין שלום (26) מנס ציונה, למדה חינוך מיוחד בסמינר הקיבוצים. בספטמבר מתחילה ללמד כמורה משלימה חינוך מיוחד בכיתה ד' בבית הספר "נווה דקלים" בראשון לציון.
למה בחרת במקצוע הזה? "אני מאוד אוהבת ילדים, היה לי ברור שזה יהיה התחום שבו אעסוק. תכננתי ללמוד פסיכולוגיה או עבודה סוציאלית אך במסגרת עבודתי במלון באילת כצוות בידור, נחשפתי לקבוצות ילדים עם בעיות מיוחדות, ושם הבנתי שאני מתחברת לתחום של חינוך מיוחד".
ממה את הכי חוששת? "שיהיה לי קשה להתמודד עם ההורים והמורים, ושבכלל ההתמודדות במסגרת חדשה, תהיה לא פשוטה. ברגע האמת זה מאוד מלחיץ, אני נכנסת לכיתה וצריכה ללמד, מעין כניסה לעולם המבוגרים והעולם המקצועי. הסמינר היה כמו חממה, ועכשיו פתאום אלו החיים האמיתיים".
למה את הכי מצפה? "להכיר את ההורים והתלמידים. הכול חדש לי מאוד, אני מצפה לעבוד בשיתוף עם המחנכת. עשינו תיאום ציפיות ואני רוצה כבר להתחיל להכיר אותה, להבין איך בית הספר עובד ומתנהל כי כל בית ספר עובד בצורה שונה".
מה יגרום לך לסיים את השנה עם חיוך? "מקווה שיהיה לי חיבור טוב עם ההורים, עם המורים והתלמידים. שאני אצליח להכיר כל תלמיד, לשנות דברים ולהיות משמעותית בכיתה ובבית הספר".
"לזכור לחייך בכל יום שאני בכיתה"
יואב אבידן (27) מתל אביב למד בסמינר הקיבוצים. יחנך כיתה ה' בבית ספר "תל חי" בתל אביב.
ממה אני הכי חושש? "מאי הסתגלות לתוך המכונה הענקית הזו, שלא אוכל להביא את עצמי ושארגיש כמו מה שקורה להרבה מורים צעירים - שהם לא מצליחים לעשות את מה שהם תכננו לעשות, ושארגיש שאני חוטא למה שאני מאמין בו. בבית ספר אתה כל הזמן צריך לקבל החלטות, תגובה או הימנעות מתגובה היא גם החלטה. החשש שלי שבין כל הבעיות שיש במערכת אני אגרר לדברים ולתגובות מסוימות. אבל אני שם גם את זה בפרופורציה, ומבין שדברים לוקחים זמן ואני בא ללמוד".
למה אני הכי מצפה? "בגדול להכול, זו נראית לי חוויה לא נורמאלית. בייחוד מכיוון שאני עובד עם ילדים במסגרות הרבה שנים, ואין לי קבוצה שלאורך זמן אני המוביל הראשי שלה. לחנך כיתה זה מעין ניסיון לעשות דברים קצת אחרת. מאוד מרגש בעיניי המפגש עם הקבוצה ומה שיצא מתוך המפגש הזה".
מה יגרום לי לסיים את השנה עם חיוך? "לסיים את השנה זה כבר יהיה חיוך, אבל אני מנסה לראות איך כל יום אני אגיע לכיתה עם חיוך על הפנים".
"המקצוע בחר אותי"
נטע לידן (29) למדה בסמינר הקיבוצים, מתחילה ללמד בגן תקשורתי בחינוך המיוחד בתל אביב.
ממה אני הכי חוששת? "אני יותר מתרגשת, אולי החששות יגיעו כשהרגליים ייטבלו עמוק. זו לא רק הדרך החדשה שלהם היא גם שלי, וזו התרגשות כפולה במובן הזה. אחד החששות שלי בהתחלה היה המפגש עם ההורים, אבל עכשיו, לאחר שפגשתי את מרביתם אני מרגישה שזו דרך משותפת וטובה".
למה אני הכי מצפה? "אני מצפה להרבה דברים אבל אני חושבת שלהתחיל את התהליך ואת הדרך איתם, זה הכי כייף, ולראות את הדרך שעשינו בסוף השנה. כבר התחלתי לפגוש את הילדים והם מקסימים, אני מחכה להיות איתם יום שלם".
מה יגרום לי לסיים את השנה עם חיוך? "בעיקר שיוצר קשר אמיתי עם הילדים, וגם אם התוצאות לא מדידות נראה בסוף השנה את התהליך שהם עברו, ולזה אני הכי מחכה - לראות את ההתפתחות הזו, מה שהיא לא תהיה. אני אסיים את השנה בחיוך אם גם התקשורת עם ההורים תהיה טובה ושנצליח להיות באותה דרך".
>> עינת נתן מסבירה: איך נרגעים (בעצמנו) ואיך מרגיעים את הילדים לקראת כיתה א'