מקס, בנה של נטעלי גבירץ, עולה לכיתה א' בבית הספר "גבעון" בתל אביב
מקסי שלי,
כשקיבלת, במפגש המקדים לכיתה א', חוברת ובה התבקשת לסמן בעיגול רגש שאתה מרגיש לקראת היום הראשון, היו שם לא מעט אפשרויות: שמחה, בלבול, כעס, תקווה, עצב, פחד, התרגשות, ועוד כמה. פרצופונים קטנים איירו את המילים, ואתה לקחת את העיפרון שלך והקפת בדבקות בעיגולים אפורים את כולם. את כל הרגשות.
זה בגלל שאתה חכם. חכם גדול שיודע כבר המון דברים. על פרינוצפלוסים וטריצרטופסים, על הטבעות של שבתאי, על נבלי העל של מארוול, על לחשים מהארי פוטר שאסור להגיד בקול כי אוי ואבוי, על דברים שתמיד כדאי להגיד בקול, כמו פלוצים למשל, כי פלוצים זה מצחיק, ומצחיק זה עוזר. גם חיבוקים זה עוזר, גם סיפורים ושירים. אתה יודע לראות את הטוב והיפה בכל מקום, בכל אחד. אתה יודע להיות חבר.
בבית הספר תלמד ותגלה עוד המון דברים, חלקם חשובים יותר וחלקם פחות. אני סומכת עליך שתצליח למצוא משהו מעניין ללמוד מכל מי שתפגוש. יש מה ללמוד מכל אחד. יש הרבה מה ללמוד גם ממך. תמצא את המקום שלך להיות מה ומי שאתה. תהיה נאמן לעצמך, מקסי, כי מי שאתה זה נהדר, ומי שיעז להגיד אחרת פשוט לא מבין כלום. אתה יכול לשלוח אותו אלי. אני כבר אראה לו מה זה.
ילד לי, אני מסמנת גם בעצמי כרגע בעיגול את כל הרגשות כולם, ועוד אחד: גאווה.
אוהבת אותך.
אמא
דניאל, בנה של אפרת נומברג יונגר, עולה לכיתה א' בבית הספר "תורת משה" בחמד
ילד שלי,
היום אתה עולה לכיתה א' ומתחיל 12 שנות לימוד שבסופן יחכו לך תחילת החיים האמיתיים. אני יודעת שאני אמורה התרגש, לחשוש ואולי גם להזיל דמעה, אבל תסלח לי אם אני לא ממש מתרגשת מהמעמד.
זה הזמן להתוודות, ילד שלי, שאימא שלך ממש לא מאמינה במערכת החינוך. אני תוצר של המערכת הזו ואני יכולה להגיד לך בלב שלם שלא הגעתי לאן שהגעתי בזכותה. למעשה, אם תלמד קרוא וכתוב ומעט חשבון – אימא שלך תהיה מרוצה.
מה כן חשוב לי שתלמד במהלך 12 השנים שתבלה בממסד הזה?
חשוב לי שתלמד רק מה שמעניין אותך, אבל תשקיע מאמץ מיוחד לשם כך. מנגד, חשוב לי שתפתח את הראש לתחומים חדשים, מרתקים ותזכור שידע הוא כוח.
חשוב לי שתמצא מה שמלהיב אותך, את החוזקות שלך, את הדבר הזה שגורם לך לשקוע בתוכו, את הדבר הזה שאתה תספר לי עליו בעיניים נוצצות ובו תתמקד.
חשוב לי שתכיר כמה שיותר ילדים חדשים, שתדע לזהות בכל אחד את הניצוץ המיוחד שבו, שתבין שגם ילדים שנראים פחות "אטרקטיביים", כי הם ביישנים ולא ממש עומדים במרכז העניינים - הם אלו שיהיו החברים שלך לעת צרה.
חשוב לי שתדע לעמוד על שלך, שלא תיגרר, שתדע לזהות טוב ורע ותעמוד מול הרע עם כל הביטחון העצמי הנדרש לשם כך - כי אתה יודע מי אתה וכמה אתה שווה. שתדע לכבד ולהעריך כל אדם באשר הוא ותנהג בנימוס גם אם אחרים לא נוהגים כך.
חשוב לי שתוביל ולא תהייה מובל, שתעשה דברים גם אם הם לא מקובלים, שאף פעם אל תלך בתלם רק כי זה מה "שכולם עושים וכך צריך". שתקשיב ללב שלך ותמצא את הדרך שטובה לך כל עוד זה לא פוגע באף אחד.
אני מבטיחה לך שלושה דברים: אני לא הולכת לעשות לך חיים קלים. אם המורה תתלונן או תקבל מידי פעם עונשים - אני לא אהיה מהאימהות האלו שהולכות להצדיק את הגוזל הקטן שלהם מול המנהלת. אתה תלמד להתמודד לבד, בכוחות עצמך ותיקח את מלוא האחראיות על המעשים שלך.
אני מבטיחה לך שאם תמצא את הדבר הזה שמלהיב אותך אני אעשה הכל כדי שתתפתח בתחום. אני מבטיחה גם להכיר לך תחומי עניין חדשים ומגוונים ככל שניתן, וכן - אני אהיה מהאימהות האלה של שלושה חוגים בשבוע - עד שנמצא יחד במה אתה מתעניין.
אני גם מבטיחה שלעולם לא אשים דגש על הציונים אלא על הדרך. אם אראה שבאמת השקעת את כל כולך לא באמת ישנה לי אם קיבלת 60 או 100, כי איך אמר לי פעם אדם חכם (סבא שלך)- כל נקודה מעל 60 היא נקודה מיותרת.
אתה עומד עכשיו בפני מסע שעומד לעצב אותך בתור האדם שתהיה. לא מסע שיקבע אם תהיה תותח בטריגונומטריה או תעשה 5 יחידות בפיסיקה ומחשבים אלא מסע שיקבע אם בסופו תהפוך להיות לגבר שאני מדמיינת שתהיה.
בעצם, אני קצת מתרגשת.
יותם, בנו של נמרוד מירום, עולה לכיתה א' בבית חינוך "לאה גולדברג" בגבעתיים
יותמי,
יש ילדים שמתבגרים בקו ישר, ויש כאלה שנראה שהם נשארים במקום, ואז פתאום נותנים זינוק מטורף קדימה. ועם הזינוקים שלך, אולי אפשר כבר לומר בהיסוס שיש סיכוי למדליה בקפיצה משולשת באולימפיאדה של 2036. רגע אחד היית ילד בגן, ופתאום אתה מחשב תרגילים בחשבון, מסיק מסקנות פסיכולוגיות עמוקות ולומד שפות. ועדיין לא הגעת ליום הראשון של בית הספר.
אחד הדברים הנהדרים שקרו לאחרונה הוא שאתה חשוף לגמרי. לכל קפיצה וצחוק מתגלגל מתלווה הצהרה: "אני מתרגש כי אני עולה לכיתה א'". והתשובה היחידה שאנחנו יכולים לענות היא שגם אנחנו מתרגשים, אפילו שאנחנו קצת עוצרים את עצמנו מלקפוץ באוויר. אולי ליד השער כבר לא נוכל לעמוד בזה.
איזו הרפתקה מופלאה מחכה לך.
דאגנו שיהיה לך בית ספר יוצא דופן. ייתנו לך לדבר בשיעורים. לפעמים אפילו יעודדו את זה. ירשו לך גם לצחוק. הצוות כולו רוצה שתלמד לאהוב ולא לשנוא, לחקור ולא לשנן, לדעת מה קורה בעולם ולא רק לעבור לידו. את אחד הקירות בכיתה כבר צבענו באדום, שלא יהיה משעמם. תנאי פתיחה לא רעים.
היום הראשון הוא יום נהדר, ומרגש ומיוחד. הוא לגמרי שלך. לא משנה שכבר עברנו אותו פעם עם אחותך וכבר נמאס לך לשמוע את הסיפורים. הוא לגמרי שלך. הטריק הוא להמשיך ולהתרגש גם ביום השני, והשלישי, וה-125. כי גם הימים האלה מגיעים, והם לא פחות מיוחדים מהיום הזה. זה לא פשוט, אבל זה אפשרי. אנחנו מבטיחים לעזור לך.
נ.ב. אם תרצה בכל זאת יום חופש, יש על מה לדבר. אבל רק אחרי חנוכה.