אז איך אתם נערכים לחופש הגדול? כבר סגרתם קייטנות על קייטנות על קייטנות? אולי איזה נופשון באי קרוב בזכות העובדה ששמרתם את כל ימי החופש מהעבודה לימים של שמש? אם יש נושא שתמיד יצית ויכוח בקרב ההורים הוא ימי החופש במערכת החינוך. התחושה הכללית שלנו ההורים היא שהילדים נמצאים רוב הזמן בחופש ומדי פעם יש רצף קל של ימי לימודים.
אולם בפועל המספרים אומרים אחרת: מבדיקה שערך כלכליסט באוקטובר 2016 עולה במפתיע כי מערכת החינוך בישראל ממוקמת בראש הטבלה כשיאנית במספר שעות וימי הלימודים בקרב מדינות ה OECD. ב־2015 למשל היו בבתי הספר היסודיים בישראל 223 ימי לימודים ו־142 ימי חופשה. הסגנית שלנו בימי לימודים, יפן, פיגרה אחרינו ב־22 יום. צרפת אגב היא ללא ספק ארץ חופשות הלימודים הבלתי נגמרות - 203 יום. אז איך זה שבכל זאת ההורים קורסים תחת נטל החופשות? ובכן, הדבר בא לידי ביטוי בחוסר בסנכרון בין ימי החופש של הילדים אל מול ההורים.
מה קורה עכשיו? ובכן, בשבוע שעבר יצאו תלמידי בתי הספר היסודיים והגנים בישראל לחופשת הקיץ. מרבית תלמידי א'-ג' יבלו ב"בבית הספר של החופש הגדול" ובגנים מתקיימות קייטנות עד חודש אוגוסט. במקביל בוועדת חינוך בכנסת דנים כעת בהצעת החוק של ח"כ עודד פורר שבאה להקל על ההורים העובדים וקוראת בין היתר להוספה של 15 ימי לימודים למערכת החינוך בישראל ובחדשות 2 יצאו בקמפיין לשינוי ימי החופשה ונראה שהמצב עומד להשתנות. אולם מסתבר שיש הורים שמתנגדים ומאמינים שהפתרון לא טמון בקיצוץ ימי החופשה, אלא במקומות אחרים לגמרי.
פחות ימי חופש = יותר בייביסיטר במסגרות
מרינה, המשמשת כמפרנסת יחידה, מדגישה: "אני מחכה לכל חופשה מהלימודים בכיליון עיניים למרות שאני אדם שעובד מסביב לשעון". מרינה בעלת עסק ואינה יכולה לבלות עם בנה במרבית זמן החופשה, אך מרגישה כי בדרך זו הוא גדל להיות עצמאי הרבה יותר.
הפתרון לדעתה, צריך להגיע ממקום אחר: "על המדינה והמעסיקים לשנות את הגישה כלפי ההורים העובדים ולאפשר להם לעבוד שעות נוחות יותר. הרעיון לצמצם את חופשות הלימודים הוא לא יותר מפלסטר שאמור לטפל בפצע פתוח. זה לא יעזור, כל עוד לא תשתנה הגישה של מעסיקים ושל המדינה כלפי הורים עובדים".
"ילדים בחופשה לא צריכים שיבדרו אותם כל יום", היא אומרת, "הם יכולים להתנהל לבד ולמצוא לעצמם עיסוק. זה בוודאי אינו אומר שאת זמנם הפנוי הם צריכים להעביר בהכרח במסגרת."
"בעשורים האחרונים שכחנו מהו תפקיד המשפחה", היא מוסיפה, "שכחנו שההורים הם שצריכים, בראש ובראשונה, לדאוג לחינוך ילדיהם – לא רק חינוך פורמלי, אלא גם חינוך לערכים. אין מה לבוא ולדרוש ממערכת החינוך מצד אחד למצוא פתרון כולל לילדים ומצד שני להתלונן על התרופפותה. מערכת החינוך לא טובה? זה המקום של ההורה להיכנס ולהשפיע".
ומניסיונה האישי היא מוסיפה: "לפני כמה שנים הגעתי להעביר שיעור בכיתה בבית ספר יסודי. מי שלא עשה זאת לעולם לא יבין כמה שזה קשה ומאתגר. גם מבחינת הדציבלים של ילדים רועשים וגם מבחינת הצורך להיות מרוכז במשך 45 דקות כדי לגרום לתלמידים להקשיב. ושוב אנחנו מגיעים ליעילות של מסגרות חינוכיות – מורים שחוקים הם מורים לא יעילים, ולכן מורים זקוקים לחופשים. אפשר לצחוק עד מחר על 'מה זה בכלל איסרו חג ואיך אין לימודים?', אבל בפועל צריך להבין – אנחנו מחפשים פתרון בכיוון לא נכון". כאשר מדובר בבעיה של חוסר סנכרון בין חופשות הילדים וההורים, עלינו לבוא קודם כל בדרישה למעסיקים שלנו, מדגישה מרינה, וכמובן לרשויות המדינה.
הפתרון טמון בשינוי הגישה לחופשות במשק
"החיים במאה העשרים ואחת אינטנסיביים מאוד", קובע ליאור, "רובנו מספיקים ביממה את מה שקודמינו עשו בעבר בחודש עבודה שלם. החופשה טובה לילדים, נכונה לגוף, לנשמה ולמשפחה. החופשות האנכרוניסטיות אליהן הורגלנו ההורים צריכות לעבור התאמה לרוח הזמן ולתקופה. ייתכן שאנחנו זקוקים ליותר ימי חופשה, תכופים יותר וקצרים מהנהוג היום. הגיע העת לומר ביושר ששניים עשר ימי חופשה בשנה (עבור מרבית העובדים במשק), זו פשוט חרפה. תוצר ופריון אינם חזות הכל", הוא מסכם, "אלה שמות קוד לדרישות העבדות המודרנית".
סופרים את הזמן עד לצבא
"חשוב לי לציין", הוא פותח, "שהחופשות הן אתגר עבורנו – הורים שעובדים במשרה מלאה". בתקופת הלימודים אנחנו מזגזגים מדי יום בין חוגים, שיעורי בית, מבחנים ומסיבות בגן ובכיתה. חגים וחופשות שבהם אנו עובדים והילדים לא, יוצרים קושי נוסף. עם זאת, אם יש משהו שמפחיד אותי זה שכל מה שיש לי היום הולך להיגמר: הילדים גדלים ולמרות ששניהם צעירים אנחנו כבר סופרים את הזמן עד לצבא. חשוב לנו מאוד להיות איתם כמה שיותר".
"שנית, יש את נושא החינוך. אני לא מתבייש לומר שאני רואה בעצמי מחנך ושאני מעביר ידע לילדי בצורה טובה יותר מבית הספר או מכל פלטפורמה אחרת שלומדים בה היום. חשוב לי להיות שם ולהיות אקטיבי. לדעתי בתי ספר לא מתעסקים בחינוך ובלמידה על פי המציאות החדשה אלא ממשיכים ללמד תכניות לימודים ישנות. אז איך נשמור על הילדים מלהכיר מישהו רע במחשב? איך ילמדו על אלכוהול ועל מין? על יחסים בין אנשים, מדינות, מיעוטים, פוליטיקה, קניות באינטרנט, מקצועות, כסף ועוד? מה שחשוב זה שאם לא אנחנו נעשה זאת (וזמן החופשה מצוין לכך) מאיפה בדיוק ילמדו את כל זה?"
לסיום מדגיש איתן את חשיבות החופשה להורים ולילדים "חשוב שהילדים וההורים יבלו יחד – במשך השנה ההורים והילדים 'מפרפרים' בין אינסוף המטלות של השגרה וחופשות הן הזמן שלנו להשלים חוסרים ולנוח. כן, גם ההורים צריכים לנוח משיעורי הבית ללא הפסקה ומהמבחנים הבלתי נגמרים".
הבעיה היא במיעוט חופשות ההורים
אז מה הפתרון שלך?
"במקום לפגוע ולקצר לילדים את החופשה שהם זקוקים לה כל כך, צריך לטפל בהעלאת ימי החופשה להורים. אם בבריטניה, צרפת, בלגיה ודנמרק עובד זכאי ל 20-25 ימי חופשה בשנה – גם בישראל אפשר".
הפתרון האמיתי: הקטנת כיתות ויותר סייעות
"כאימא במשרה מלאה, אקטיביסטית חברתית , יו"ר וועד הכיתה, וסטודנטית שעסוקה 6 ימים בשבוע ב-Full time job, אני מתנגדת לקיצור ימי החופשה. חשוב לפעול לטובת הילדים ולא לצאת נגדם רק מפני שקשה לנו למצוא סידור לחופש .ילדינו לומדים שישה ימים בשבוע וזקוקים לחופשות, בעוד 70 אחוז מההורים עובדים חמישה. בפועל הפער בין ימי החופשה של ההורים לתלמידים אינו גדול. הוא פשוט לא מסונכרן", ולסיכום מוסיפה אודליה "יש נושאים מהותיים יותר בחינוך עליהם יש לתת את הדעת כמו הקטנת מספר התלמידים בכיתה, הדרכה הצוות החינוכי בנושא אלרגיות למזון והוספת סייעות לתלמידי כיתות א'. הילדים שלנו גדלים וזקוקים לחופש ואנחנו ההורים עוד נתגעגע לימים הללו".
>> ואם כבר חופש וזה: אל תצאו לים בלי הדבר הזה (אלא אם כן אתם אוהבים מדוזות)