ישבתי מול המאבחנת שהראתה לי את תוצאות האבחון של הבן שלי. אי אפשר להתבלבל, הכל מאד חד וברור: יש לו הפרעת קשב וריכוז. השמים לא נפלו עליי, הבנתי כבר קודם שהתשובה תהייה חיובית ככל הנראה. הרבה אנשים חיים היטב לצד ההפרעה הזו, אבל ידעתי שאסור להקל ראש, בלי העזרה של בעלי, שלי ושל צוות בית הספר, בלי ההבנה שלנו על מה שעובר על הילד, לא נצליח להגיע רחוק. כן, כן "נצליח", אנחנו יחד כמשפחה. ההפרעה שלו היא גם שלנו ויחד נוכל להתגבר על הכל.
הגעתי הביתה וחבילה המתינה לי בתיבת הדואר. מי היה מאמין שדווקא ביום קבלת האבחון אקבל ספר שישפר לי את מצב הרוח ויסביר לי בצורה פשוטה, ברורה וקלה מה עובר על הבן שלי ואיך אפשר לעזור לו: "אל תתנו להפרעת הקשב להפריע – מדריך אופטימי להורים". כותרת המשנה והאיור על הכריכה גרמו לי לחייך. ברור שאני אופטימית.
אז מה תמצאו במדריך? כל מה שצריך כדי להתחיל (וגם להמשיך) במסע המורכב בדרך להורות מוצלחת עם ילד, נער, מתבגר עם הפרעת קשב. מה התפקיד שלנו כהורים? איך אפשר ללמוד מטעויות ומהצלחות, על מוטיבציה לימודית, איך עוזרים לילדים שלנו עם קשיי התארגנות ושינויי הרגלים. בספר גם תמצאו פרקים מיוחדים על הגיוס לצבא, ילדים בוגרים עם הפרעות קשב, זוגיות עם הפרעות קשב.
במילה אחת: תקווה
"אז מה לקחת מהספר?" שאלה אותי חברה שהמלצתי לה לקרוא את הספר לאחר אבחון של הבת שלה.
עניתי במילה אחת: תקווה. הספר מלא בסיפורים אישיים מעניינים שאפשר ללמוד מהם על ההתנהלות עם הילד הפרטי שלי. סיפורי ההצלחה לא מגיעים בקלי קלות, אלא לאחר עבודה והבנה אבל הם בהחלט קיימים והם רבים. היכולת לספר לילדים שלנו סיפור חדש, לבנות להם ערך עצמי, להבין שהלקות לא מגדירה אותם ואת האישיות שלהם.
קשה לי במצבים כאלה עם ספרים שמיועדים גם להורים וגם לאקדמיה, ספרים ארוכים, מסורבלים עם מאמרים רבים בשפה גבוה, וכאן הרגשתי כאילו יושבת מולי חברה שיודעת בדיוק על מה היא מדברת ומשתפת אותי במחשבותיה ותוך כדי מארגנת את המחשבות שלי. ספר בגובה העיניים, מדויק וממוקד, בול מה שצריכה אמא קצת מבולבלת כמוני.
פניתי למחברת הספר, ציפי קוברינסקי, מומחית באימון קוגניטיבי התנהגותי להפרעת קשב, מדריכת מאמנים, ומרצה בתוכנית להכשרת מדריכי הורים במרכז האקדמי רופין וביקשתי ממנה לתת טיפים להורים חדשים שקבלו את ההבחנה הטריה.
- עדיף לומר: "יש לנו משפחה עם הפרעת קשב" במקום: "יש לנו ילד או ילדה עם הפרעת קשב".
הפרעת הקשב היא לרוב גנטית, וההתמודדות איתה היא אתגר לכל המשפחה. אם תציגו אותה כאתגר משפחתי, כשהילד או הילדה שלכם יגדלו, הם יזכרו שהייתם לצידם והם לא היו בודדים במערכה, הם יקבלו תחושת שייכות ובטחון שתלווה אותם כל חייהם! - חשוב שהילדים יחוו רגשות טובים.
ילדים עם הפרעת קשב מקבלים הרבה ביקורת על ההתנהלות שלהם. מחקרים מעידים על כך שביקורת המלווה ברגשות אשמה, אכזבה ותסכול מחמירים את הקשיים האופייניים להפרעת הקשב. אם תדאגו שהם יחוו רגשות כמו שמחה, גאוה וסיפוק, ישתפר התפקוד שלהם. - אפשר למתן לחצים ודרמות.
הפרעת קשב מלווה בהצפות רגשיות, שלא תמיד נראות מידתיות. זו הסיבה שכל קונפליקט הופך לדרמה. אין לכם יכולת לחסוך מהילד או הילדה שלכם את התסכולים והאכזבות, אבל אם תאפשרו להם להביע את רגשותיהם, תצליחו למתן את ההצפה הרגשית, ולהנמיך את הלהבות. - המפתח להצלחה עם הפרעת קשב.
אפשר להצליח ולא רק לעקוף את הקשיים, אם מבינים אותה. המפתח להצלחה הוא תחושת מסוגלות ואמונה ביכולות. לילדים עם הפרעת קשב אמונה זו משמעותית במיוחד, כי התוצאות של המאמצים שלהם אינן מיידיות. הביעו אמונה בהצלחה העתידית של הילד או הילדה שלכם, גם אם אתם עדיין לא מאמינים שזה יקרה, וככה הם ילמדו להאמין בעצמם. - אין פתרונות קסם.
שינוי הרגלים התנהגותיים והרגלי חשיבה אינו בבחינת זבנג וגמרנו. זהו תהליך ארוך טווח המבוסס על אוסף של שינויים קטנים. וגם, זו מהות החיים עם הפרעת הקשב: יש בה עליות ומורדות ולעולם לא נדע מתי נפגוש את ההשפעה שלה על הילדים. ובכל זאת, אם תתמקדו בכל פעם בצעד קטן, תאמינו במה שאתם עושים ותתמידו בדרכים שהוכחו כיעילות – אין ספק שתרגישו בשינוי.
"אל תתנו להפרעת הקשב להפריע – מדריך אופטימי להורים" ראה אור בימים אלו וניתן להשיגו בחנויות הספרים.