המורה שיצאה מהזום כדי לשמח תלמידת כיתה א׳ שובה את הלבבות

בעוד ההורים, המורים והילדים מנסים ללמוד את הלמידה מרחוק, ולהתרגל לחיות איתה, יש רגעים שבהם אין תחליף למגע אנושי, אפילו אם הוא קורה ממרחק של שני מטר. מורה אחת מפלורידה, שחשה שהתלמידה שלה, בכיתה א׳, קצת מעורערת, יצאה מגדרה, מהזום ומהבית והגיעה אל הילדה כדי לקרוא לה סיפור ולעודד אותה.

המורה האהובה והמשקיענית קייטי ריקה בת ה-29 מספרת שהיא מקפידה לנהל עם תלמידיה שעת סיפור קבועה בכל יום, על מנת לשמר את הקשר, מאז השבתת מערכת הלימוד, ועוד לפני המעבר ללמידה מקוונת. "תכננתי לעשות את זה פעמיים בשבוע בהתחלה, אבל הם התחננו שנפגש כל ערב," היא מודה. "הכיתה שלי מאוד חברותית ומחוברת, זה היה נהדר עבורם לפגוש את כל החברים באופן קבוע, ולפני הקריאה, כולם מדברים על היום שהיה להם."

ערב אחד, במפגש שעת הסיפור, הבחינה קייטי שהתלמידה השמחה מטבעה שלה, האנה קלוס, נראית עצובה. "האנה היתה שקטה במיוחד בשיחה, וזה לא מתאים לה," היא נזכרת. "היא הרכינה ראש ובקושי יכולתי לראות את פניה. קראתי לה והיא לא הגיבה. הבנתי שמשהו מטריד אותה." האנה בת השבע יצאה מהשיחה מוקדם, והמורה, אם לחמישב בעצמה, הבינה שמשהו לא כשורה. אחרי השיחה מיד התקשרה לאמה של האנה, ושאלה לשלומה.

האם התרגשה מהפניה הרגישה, אבל לא הופתעה. "קייטי פשוט היתה קייטי," אומרת קלי קלוס. "היא תמיד בודקת מה שלום תלמידיה." לכן הופתעה מהדבר הבא שקרה. "כששמעתי שהאנה עצובה נשבר לי הלב," נזכרת המורה. "רציתי לראות אותה ולדבר על מה שקורה. אני רואה איך המצב משפיע על הילדים שלי ואני מבינה אותה. אני מורה, ומבחינתי מדובר בעבודה חיונית." למחרת הגיעה ריקה לביתה של האנה, והשתיים ישבו בשביל הגישה לבית, במרחק בטוח, ובילו יחד.

אמא של האנה העריכה מאוד את המאמץ. "יש לה בעל וחמישה ילדים בבית, ועדיין היא חושבת שמצבה הרגשי של בתי הוא מצב חירום." "זום זה נחמד," אומרת המורה, "אבל הבנתי שזה לא יעבוד באותו אופן. אני מכירה את האנה ואת הלב שלה. ידעתי שהנוכחות הפיזית תהיה משמעותית יותר." ריקה צדקה. כשהגיעה, הביטה בה האנה, המומה. "היא לא האמינה שאני שם," צוחקת ריקה. "בהתחלה שאלתי מה שלומה, והיא אמרה שהיא שמחה. אחר כך היא הודתה שהיא עצובה. אמרתי לה שגם אני עצובה ודיברנו על חשיבותם של רגשות ועל כך שמותר לתת להם מקום. סיפרתי לה על דברים שמשמחים אותי והזכרתי לה שאני תמיד פה בשבילה."

המורה ותלמידתה המשיכו וקראו ספרים מצחיקים, בנסיון לעודד את האנה, ואמא קלי צילמה מרחוק, בלי להפריע. את התמונה העלתה לפייסבוק, שם התקבלה בתשואות, לייקים ושיתופים רבים. "המקרה הראה לי כמה המורים אכפתיים, וכמה הם קרובים לילדים. נזכרתי שדרוש כפר שלם כדי לגדל ילד, ושהמורים הם חלק חשוב בכפר הזה."

האנה, אגב, מעולם לא סיפרה מה העציב אותה. "היא אמרה שהיא בעצמה לא יודעת למה היא עצובה," מגלה האם. "כשאני חושבת על זה, זו הבחנה יפה וחכמה לילדה בת שבע." המורה ריקה מנצלת את התהילה הלא צפויה על מנת להזכיר להורים שכולם באותה סירה עכשיו, ושהמורים פה כדי לסייע להם להפוך את התקופה לחלקה יותר. "זה שינוי מורכב לכולנו," היא מרגיעה. "הנורמלי החדש הוא מתיש. אמרתי להורים כבר ביום הראשון: הכנתם לילד צהריים? כבר עשיתם עבודה טובה."