שנת הלימודים נפתחה כסדרה באחד בספטמבר אך ערב יום הכיפורים, יושבים בבית למעלה 150,198 תלמידים שנעדרים מהמסגרות. כ-41 אלף מתוכם חולים פעילים בקורונה והיתר מבודדים. 3,643 עובדי הוראה נעדרים גם הם בעקבות תחלואה ובידוד.
לא מעט הורים החליטו להימנע מהבידודים מראש, והשאירו את הילדים בבית. נירית זדה, בת 34 מראשון לציון, אמא לארבעה (בת 11.5, בת 9 , בן 5.5 ובת 4) מספרת שדווקא רצתה מאוד לשלוח את ילדיה למסגרות השונות. "כל כך חיכיתי לרגע שיחזרו למסגרות אבל אחרי יומיים התחלתי לשמוע מחברות על הודעות של בידודים והבנתי שהיות ויש לי ארבעה ילדים הסיכוי להיכנס לבידוד גדול מדי ולא רציתי להרוס את החגים ולכן החלטתי להשאיר אותם בבית לפחות עד אחרי החג.
"מצד אחד אני מודעת לעובדה שהילדים חייבים שגרה לימודית ויותר מזה שגרה חברותית ואי אפשר לסגור אותם בבועה אבל מצד שני לשבת כל שני וחמישי בבידוד לא מרגיש לי הגיוני. הנזק הנפשי שיגרם לילד בריא שנכנס לבידוד. הילדים שלנו משלמים מחיר כבד ולכן החלטתי להוציא אותם מהמשחק הזה עד שיירגע קצת המצב".
זדה היא בעלים של עסק להתעמלות נשים, וכך היא מוצאת את עצמה מחוץ לבית לכמה שעות בבוקר, ושוב בערב. את שאר הזמן היא מבלה עם הילדים. "אנחנו לומדים, אני מקריאה להם סיפורים, משחקים, מטיילים באוויר הפתוח ובים. יש רגעים מאתגרים ויש רגעים של תסכול. בייחוד שאני לא יודעת באמת מתי זה יסתיים ".
שלשום (א'), כבר קרה המקרה שהוכיח לזדה שהיא צדקה. הודעה על בידוד בכיתה. "למזלי, הילד כבר לא היה בבית הספר ביום הזה. אין לי מושג לגבי המשך השנה. מה שברור מבחינתי שצריך להיות פה שינוי. אני חושבת שבתקופה כזו צריך לחשוב על פתרונות יצירתיים - למידה באוויר הפתוח, חלוקה לקבוצות קטנות – אני מאמינה שיש פה מקום לשינוי אמיתי".
גם ענת פוני, בת 29 מצפת אמא לשניים, (בני שש ושבע) קיוותה לפתוח את השנה אחרת. בימים הראשונים היא שלחה את ילדה לבית הספר, וקיוותה שהבדיקות הביתיות יצמצמו את ההדבקה. "לאט לאט כל מי שסביבנו נכנס לבידוד או חלה והפחד התחיל לחלחל. אחרי שלושה ימים בבית הספר החלטתי להשאיר את הילדים איתי."
בנה הקטן, אוריין, התחיל כיתה א' השנה ולכן היה לה חשוב לנסות ולתת הזדמנות למערכת החינוך, אך לדבריה היא התאכזבה. "בהתחלה חיכיתי וספרתי את הימים והשעות. היה טקס ממש מרגש, ולא רצינו לפספס אבל כיתות אחרות בבית הספר נכנסו לבידוד ונכנס בי פחד שאולי אנחנו גם נכנס לבידוד בחגים והפסקתי לשלוח. החשש שלי מהלא נודע, אני לא יודעת איך יחטפו את המחלה אם חלילה ידבקו, אף פעם לא היינו בבידוד וזה מפחיד אותי לחשוב שבקרוב תגיע הפעם הראשונה."
הילדים הפכו מוקצים
אצל רוב האימהות עימן שוחחנו, עולה החשיבות של החגים כאחת הסיבות להשאיר את הילדים בבית. רינת רק מראשון לציון (אם לשני בנים בני חמש ושלוש), כבר חיכתה לכמה שעות של שקט אחרי מספר חודשים רצופים עם הילדים, אבל אז הבינה שהיא לא סומכת על המערכת. "אני פוחדת לתקוע אותם בבית בלי אפשרות לצאת החוצה. צריך לדעת להעריך את הרגעים שיש לנו עם הילדים, אלו רגעים שלא יחזרו".
גם מעיין קארו מאשדוד לא שלחה השנה את ילדיה בכלל למסגרות החינוכיות. קארו, אמא לשניים (ארבע ושנה וחצי) לא רצתה למצוא את עצמה לבד בשולחן החג ללא המשפחות רק בשביל שש שעות של שקט ביום.
"סיבה העיקרית שאני לא שולחת כרגע היא החשש מבידוד בחגים, השאלה היא לא אם יהיה בידוד אלא מתי יהיה בידוד. שרדנו את כל החופש הגדול ואת רוב השנה שעברה, קטן עלי עוד חודש".
קארו מודה שהיא מתגעגעת לזמן איכות שמוקדש רק לה, אבל בעיניה, טובת הילדים עולה על הכל. "אני מכירה כל קריזה של הילדה, נותנת מענה לצרכים שלה, אני אמא, אני גננת, אני שוטרת, אני כבאית, אני טבחית, אני ליצנית, אני שק אגרוף ואני כתף חמה ומנחמת".
היא ממליצה להורים נוספים להשאיר את הילדים בבתים. "הילדים שלנו הם לא כלי של אף אחד, הנפש שלהם נהרסת, אנחנו מגדלים דור מסכן שאת ההשלכות של התקופה הזאת אנחנו נראה בעתיד. הקורונה קרבה לבבות ומנגד גם הרסה משפחות אבל הכל לטובה. זו תקופה והיא תעבור, אנחנו נשרוד את זה ועוד נצחק על הימים האלה, ורק שתדעו שזה לגיטימי לשתות כוס יין בתשע בבוקר".