המחסור בעובדי הוראה הולך ומחריף. שכר נמוך, שחיקה, היעדר הערכה חברתית, זלזול מצד הורים ותלמידים, עומס בירוקרטיה – נראה שאין מורה אחד במדינה שלא חווה במהלך שנותיו במקצוע את מרבית התופעות האלה, וכנראה את כולן. והסאה הוגדשה כבר מזמן.
שנת הלימודים הנוכחית מתקרבת אל סיומה ורבים מודאגים אם שנת הלימודים הבאה תצליח להיפתח. על פי נתוני משרד החינוך, הנחשפים כעת, לקראת שנת הלימודים הבאה הוגשו 7,307 בקשות של מורים לצאת לחל"ת ו-1,400 בקשות לפרישה מוקדמת – נתון גבוה ביחס לשנים קודמות. זוהי עלייה של 400 בקשות לפנסיה מוקדמת, ועלייה של יותר מ-430 בקשות ליציאה לחל"ת.
עד כה אושרו 617 פרישות, והשאר, אומרים במשרד החינוך, בתהליך טיפול ובדיונים. 308 משרות ניהול חדשות פורסמו, ונבחרו בינתיים רק 94 מנהלים חדשים. מתוך 7,307 בקשות שהוגשו כאמור ליציאה לחל"ת, אושרו עד כה 4,353, ו-1888 עדיין בטיפול, 1,066 מהן סורבו או נדחו.
>> ארבע מורות שהחליטו לפרוש מספרות על התנאים הקשים
טרום קורונה: רק 1,220 פורשים
בשנת הלימודים תש"פ (2020-2019), בטרם פרצה הקורונה לחיינו, פרשו מן המערכת 1,220 עובדי הוראה. 746 מנהלים חדשים מונו, ו-7,159 בקשות לצאת לחל"ת או לשנת שבתון הוגשו. 6,406 מתוכן אושרו.
בשנה לאחר מכן, תשפ"א (2021-2020), שבה הביאה הקורונה לא מעט שינויים אל חיינו, היו 400 מכסות פרישה ועוד 25 עובדים נוספים פרשו במסגרת ועדות סיכון קורונה. בסך הכול מונו 700 מנהלים. 5,924 בקשות לצאת לחל"ת או לשנת שבתון הוגשו, מתוכן אושרו 5,054.
בשנה זו ישראלים רבים נאלצו לעזוב את מקום עבודתם ויצאו לחל"ת. אחרים נאלצו להמציא את עצמם מחדש ולהחליף מקצוע. גם מערכת החינוך שילמה מחיר כבד: עם המעבר ללמידה מרחוק גדלו הפערים הלימודיים בין התלמידים. כדי להקטינם הוסיף משרד החינוך, בגיבוי משרד האוצר, תקנים רבים לתומכי הוראה, רבים מהם נותרו מיותמים כי לא נמצאו מי שירצו להיכנס למערכת החינוך. כך נותר על כנו המחסור באנשי הוראה – ואף החריף, כפי שמעידים מנהלי בתי ספר רבים.
בשנת הלימודים הנוכחית, תשפ"ב (2022-2021), הגישו אלף עובדים מכסות פרישה, ו-983 פרשו. 731 מנהלים חדשים מונו. ו-4,873 בקשות לחל"ת או לשנת שבתון הוגשו, מתוכן 4,320 אושרו.
בארבע השנים האחרונות עזבו יותר מ-9,300 מורים. יתרה מכך, בשנה האחרונה המספר הוכפל מהשנה הקודמת לה. כך לדוגמה בשנת תש"פ 1,447 מורים סיימו את עבודתם, ובשנת תשפ"א 3,001 מורים עזבו את התפקיד מסיבות מגוונות, ובהן סיבות בריאותיות, פרישה מוקדמת או פרישה מרצון.
מצוקת השכר
לפני כמה חודשים פרסם הממונה על השכר במשרד האוצר את דוח הוצאות השכר במערכת החינוך הממשלתית. על פי הדוח, בשנת 2020 עמד השכר הממוצע למשרת חינוך על 13,880 שקלים ברוטו. לכאורה נתון מעודד וגבוה מהשכר הממוצע במשק, שעל פי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה עמד ב-2020 על 10,952 שקל. אלא שכמו במשק, גם במערכת החינוך מילת המפתח היא "פערים". וכשמדובר במערכת ש־19 אחוז בלבד מ-138,597 עובדיה נכללים במגזר הציבורי, אין פלא שמתקבל הנתון העגום שלפיו מורים ותיקים מרוויחים פי 3.7 מעובדי הוראה בתחילת דרכם.
"השכר מורכב מדרגות ותק", מסביר מנהל ותיק, "בממוצע מקבלים קידום אחת לשלוש-ארבע שנים. כדי להגיע לשכר ממוצע של 13,880, גם עם גמולים של חינוך, מורה עם תואר ראשון צריך לעבוד לפחות 17-16 שנים. האם אפשר לצפות שמורה שנכנס למערכת בגיל 25 יגיע לשכר הממוצע הזה רק לקראת גיל 40? זה אבסורד".