כולנו יודעים שזמן מסך מביא עמו הרבה סכנות, גם לנו המבוגרים וגם, וכנראה במיוחד, לצעירים, שיכולותיהם הפיזיות, הרגשיות והקוגניטיביות עוד בשלבי התפתחות. הורים מתקשים לשלוט בזמן המסך של ילדיהם. ביפן, שם הורים מביעים מצוקה במיוחד אל מול התמכרות הילדים והנוער למשחקי מחשב, החליטו להוציא את הכח מידיהם הרפות, ולחוקק חוק.
באפריל הכריז מושל מחוז קוואגה ביפן על הגבלות חדשות בזמן השימוש במסכים לכל מי שטרם מלאו לו 20. מחוץ לשעות הלימודים והעבודה, מותר להשתמש במסכים במשך שעה אחת בימי השבוע, ושעה וחצי בסופי השבוע. 20, ביפן, הוא גיל הבגרות, כמו גיל 18 אצלנו. התקנות לא נושאות עדיין מנגנון אכיפה, מוצהר בתקשורת, אך מובהר כי בתרבות היפנית היחס לעניינים מסוג זה רציני, ושישנו לחץ חברתי גדול לעמוד בהן.
"עם פרוץ מגיפת הקורונה חל שינוי משמעותי בכל הרגלי התקשורת בעולם, ושל ילדים בפרט," מתייחס לנושא איל ורשביאק, מנהל מכון ורשביאק, מומחה בטיפול בילדים, ומדריך בטיפול קוגניטיבי התנהגותי. "דווקא בזמן הקורונה נוצרה מציאות חדשה שתמכה בשימוש במסכים שתרמו ליציבות בזמן של חוסר ודאות. העולם עבר מתקשורת ישירה, מילולית לתקשורת מקווננת, אינטרנטית. המצב החדש שנכפה עלינו גרם לחוסר ודאות והעלה את מפלס החרדה בקרב מבוגרים וילדים כאחד. ודווקא האפשרות לשמור על קשר רציף גם בתקופת הסגר באמצעות החיבור המקוון הקלה על תחושת הבדידות."
ארגון הבריאות העולמי ממליץ על הפחתת שעות מסך עבור ילדים בגיל הרך, ומחקרים אחדים מתייחסים לנזק שנגרם מחשיפה למסכים בגיל צעיר מאד, אך מה בנוגע לילדים הגדולים יותר? "לחשיפה למסכים בגיל 8 ומעלה יש גם יתרונות," מפתיע ורשביאק. "היא מגבירה את היכולת של הילד לחקור ולבדוק נושאים שמעניינים, היא משפרת את כישורי האנגלית, היא מגדילה את העצמאות שלו ומכאן את הבטחון העצמי שלו."
ורשביאק מעודד את ההורים להיות עם האצבע על הדופק בנוגע לתוכן הנצרך דרך המסך. "צפייה בחדשות בהן מדובר על אחוזי ההדבקה, מחדלי הממשלה ושיעורי התמותה יעלו את רמת החרדה," הוא אומר. "לעומת זאת, צפייה בתוכניות בידור, תוכניות שמעודדות פעילות ספורט, פנאי ובישול דווקא מפחיתות את רמת החרדה."
ורשביאק גם אינו חושש ממשחקי המחשב. "ידוע כי אחת הדרכים להתמודד עם חרדה היא הרפייה והפניית הקשב. משחקי מחשב הם בהחלט עוד דרך להפניית קשב, בעת המשחק הילד עסוק וחושב על המשחק ומהלכיו ולא עסוק בחרדה, בחשש ובפחד. במשחק המחשב הילד מפעיל את הדמיון; יש לו כוחות, הוא שולט עושה מהלכים ואף מנצח. השימוש בדימיון מוכר היטב בעבודה עם ילדים על מנת לעזור להם להתמודד עם קשיים ופחדים."
אז איך יודעים שהילד מכור למסך?
ורשביאק מציע לחשוב על שגרת חיי הילד, ולהבין האם היא תפקודו מופרע בידי הרצון להשתמש במסכים. "התמכרות למחשב היא שימוש מופרז במחשב ובאינטרנט ללא יכולת לויסות ושליטה, אשר פוגע בתפקוד וגורם למצוקה נפשית. ילד שמכור למשחקי מחשב או אינטרנט לא יבצע את המשימות והתפקידים ההתפתחותיים שלו, כמו ללכת לביה"ס, לישון מספיק, להשתתף באירועים חברתיים ומשפחתיים, ועוד. לא כל ילד שמשחק שעות רבות במחשב יהיה מכור," הוא קובע.
על מנת לאפשר לילד להנות מיתרונות המסך, אך לא לפתח התמכרות, מציע ורשביאק לההורים את הטיפים הבאים:
- עודדו את הילד לפעילות חקר באמצעות המחשב – המחשב הוא לא רק למשחק אלה גם ללמידה והעשרה.
- זמן מחשב לא מוגבל – אך לא על חשבון תיפקודים נורמטיביים (הגעה לביה"ס, פעילויות משפחתיות).
- גלו עיניין במה הילד עושה במחשב, הכירו את המשחקים בהם משחק ואת הפעילות בהן לוקח חלק.
- הדריכו את הילד לגבי הכללים לגלישה נכונה ברשת (בודקים עם מי מדברים, לא מוסרים כתובות ומספרי טלפון, מדווחים על ביטויים מיניים אם עולים ברשת).
"הרשת היא חלק אינטגרלי מחיינו, אין אנו יכולים להתעלם מקיומה. אנו צריכים לרתום את הטכנולוגיה החדשה לטובת הילדים, לעודדם לחקור את העולם באמצעות מדיה זו, להשתמש בגירויים שהיא מעלה על מנת להשתמש בדימיון, ולשם הרחקה של מחשבות חרדתיות."