"אושר הוא כמו פרפר: ככל שתרדוף אחריו יותר, כך הוא יחמוק ממך, אבל אם תפנה את תשומת לבך לדברים אחרים, הוא יבוא ויישב ברכות על כתפך", אמר הסופר והפילוסוף האמריקאי הנרי דייוויד ת'רו. עם זאת, מספר הולך וגדל של פסיכולוגים מאמינים שאושר הוא ענין של בחירה. יש בידינו את האפשרות לרדוף אחר הפרפר החמקמק ולמקם אותו בדיוק היכן שאנחנו רוצים.
איך? מתחילים בלפקוח עיניים ומתן דגש על פעולות והחלטות שלנו. בעוד שקשה לנו ליישם זאת על עצמנו, עינינו פקוחות הרבה יותר כשמדובר בילדינו. "אם יש משהו שכולנו כהורים עסוקים בו באופן תמידי הוא האושר וההצלחה של ילדינו. הכוונה במילה 'אושר' היא תחושת סיפוק, שמחה גם תוך כדי הילדות אבל לא פחות חשוב מכך 'האושר' שיזכו לה כמבוגרים", אומרת ד"ר ענבל לוסטיג מקהילת המטפלים somebudy.
איך נוכל לעזור לילדינו להופך להיות מבוגרים מאושרים?
חוקרי הרווארד מצאו שישנם מספר הדגשים שאם אנחנו ההורים נקיים אותם - ישנו סיכוי גבוה מאוד שילדינו יחוו אושר, ויותר מכך, יהפכו ברבות הימים למבוגרים מוצלחים, מאושרים ושמחים.
הנה כמה מאבני היסוד, לפי ד"ר לוסטיג.
שרשו בהם את התחושה שהם אהובים ויקרים לנו יותר מכל דבר אחר בעולם
"זה אולי נשמע מובן מאליו, אבל כדי לפתח תחושה של ערך עצמי, וחוזק ילדים צריכים באופן תמידי ומתמשך להרגיש אהובים ויקרים להורים", מסבירה ד"ר לוסטיג. הדרך לעשות זאת לדבריה היא לשהות במחיצתם ללא אמצעים טכנולוגיים מסיחי דעת. "לפעמים מתבוננים בהם בלי להתערב בזמן שהם משחקים, לפעמים משתתפים במחשק, ולפעמים הופכים אותם לשותפים לעשייה שלנו".אמרו להם במילים ברורות עד כמה הם אהובים
למעשים יש כוח וגם למילים והתחרות כאן היא טובה . עשו יותר, אמרו יותר. "חשוב שאמירה עד כמה הם אהובים ויקירים לנו תהפוך להיות חלק משגרת היום יום שלנו. אין דבר יותר נעים ומחבר מאשר להביע אהבה גם דרך ליטוף נשיקה או חיבוק לילד שלנו. כמובן תוך בדיקה שהמגע הוא מתאים ורצוי לילד שלנו", מסבירה ד"ר לוסטיג.למדו ועזרו להם להתמודד עם רגשות שליליים
ילדים כמו מבוגרים חווים שלל של רגשות לאורך היומיום שלהם. הם יכולים לחוש תסכול, כעס, שנאה, קנאה ולנו, ההורים, יש נטייה להדוף תחושות אלו ולבטלן כדי להקל עליהם. "הורים רבים נוטים לחשוב, שצריך למנוע מילדים צעירים לחוש את הרגשות האלה. וכאשר הם מבטאים תסכול או כעס, ההורים ממהרים לפתור את המצב שהוביל לתחושות הקשות לצוף. באופן זו, אנו הורים שנוהגים באופן הזה מונעים מתוך מחשבה, שילדים לא אמורים להרגיש או לבטא 'רגשות לא נעימים'. בניגוד לכך ילדים מאושרים חווים את אותם רגשות כאשר ההורה או המבוגר שנמצא אתם עוזר להם לתת ביטוי למה שהם מרגישים: 'אתה מתוסכל/כועס כי רצית להמשיך להתנדנד עוד הרבה זמן ואני לא אפשרתי לך'. שיום (מתן שם לרגשות) שאותם חווה הילד עוזר לו ומלמד אותו להכיר ו'להכיל' את הרגשות שאותם חש. היכולת הזו להכיל את הרגשות הקשים שהוא חווה, יוצרת אצלו יציבות רגשית גם כאשר הוא מתמודד כילד וכמבוגר עם מצבים רגשים לא נוחים עבורו. חיי היום יום של הילדים שלנו ושלנו כמבוגרים מלאים במצבים בהם אנחנו צריכים להתמודד עם מגוון של רגשות, תרגול תוך תמיכה במצב בו הילד מתמודד עם סיטואציות שאינן נעימות לו יאפשר לילד שלנו לפתח חוסן ויציבות שתלווה אותו כל חייו", מסבירה ד"ר לוסטיג.למדו אותם להתמודד עם בעיות ולפתור אותן
גם אתם מרגישים שהצורך לפתור להם את הבעיות חזר מאתנו? אתם לא לבד, אבל אין זה נכון ומומלץ, לפי ד"ר לוסטיג. "תפיסה כזו מפתחת אצל הילד תחושה שהוא חלש וחסר אונים תלוי באופן מוחלט בהורה שלו ובעיקר נטול יכולת וכישורים להתמודד עם קשיים או בעיות. ילד שגדל עם תחושה כזו יגדל להיות מבוגר חסר ביטחון ואמונה בעצמו וביכולותיו". מה שחשוב לעשות הוא לתת להתמודד, בהתאם לגיל וליכולות.
"בשלב הראשון אפשרו לילד להתמודד, כאשר אתם לצידו ומלווים את ניסיונותיו אמרו לו שאתם שם אם יזקק לעזרה וכמובן כאשר הדבר לא מסכן אותם. אפשרו לילדכם לפתח עצמאות תוך שאתם מלווים אותם מקרוב ובודקים שהדבר אינו גורם לקושי רב מידי. לדוגמה: אפשרו להם להתלבש לבד ולסדר את הצעצועים. אפשרו להם לעשות זאת כאשר אתם עומדים מהצד ומעודדים ומשבחים את היכולות שלהם. גישה כזו שנותנת לילד להתמודד ולפתור את הבעיות איתן הוא חווה ביום יום תאפשר לו לפתח עצמאות, ביטחון עצמי ואמונה ביכולותיו וכישוריו".הכניסו אותם למטלות הבית
נכון שבגילים הצעירים מדובר ביותר נטל מעזרה, אבל המשמעות חשובה במיוחד ושווה את "המחיר" ההתחלתי שלה. "ילדים יכולים ליהנות מהשותפות למטלות הבית, ההנאה שלהם קשורה לתחושה שהם בעלי יכולת כמו המבוגרים. בנוסף השותפות הזו היא בסיס לחוויה משותפת ומהנה עם ההורה. השתתפות במטלות הבית מקנה לילד תחושה של עצמאות ובגרות, ואין ילד שלא רוצה להרגיש גדול ובעל יכולות".
במה מתחילים? ובכן, ילדים ממש צעירים יכולים ללמוד לטאטא, לנגב, לשים בפח לעזור להורה בערבוב או בישול. כל אירוע כזה יכול להיות חוויה לא פחות מהנה ומשמעותית מאשר בילוי במגרש משחקים. כאשר מעבר לרכישת המיומנות, שגורמת לילד להרגיש בעל יכולת ומפתחת אצלו ביטחון ואמונה ביכולותיו, השותפות במטלות הבית מאפשר חיבור מיוחד ונוסף עם ההורה.חשפו אותם למקומות ותרבויות לא מוכרות
שגרה היא לרוב מבורכת ורובנו, מבוגרים וילדים כאחד, מרגישים מאוד בנוח במוכר ובידוע לנו. עם זאת, ד"ר לוסטיג ממליצה, לסטות מדי פעם גם מהשגרה. "ישנו ערך גדול לחשיפה של ילדינו לתרבויות מקומות שונים מאלו המוכרים וידועים לנו. חשיפה כזו מאפשרת לילד להכיר את השונה מהם, היכרות כזו מפתחת אצלם סובלנות וסבלנות לאחר: בעל מראה שונה או בעל מנהגים ונוהגים אחרים. היכרות כזו מאפשרת לו לפתח ביטחון, מלמדת אותו ליצור קשר גם עם אלו השונים ממנו ובעיקר מפתחת בו סבלנות ועמידות במצבים בהם הוא ירגיש שונה או מתנהג שלא כמו כולם".
איך עושים זאת? "אפשר להחליט שכל כמה שבועות נוסעים ונחשפים אפילו בארץ הקטנה שלנו יש לא מעט תרבויות וסגנונות חיים שונים. אפשר גם בתוך כדי הליכה בשכונה או גן המשחקים המוכר כאשר הילד מגיב, שואל על ילדים או מבוגרים שנראים שונה ממנו לדבר את השונות ממקום של כבוד וקבלה".
**
המשימה להפוך את ילדינו מאושרים בזמן ילדותם ובוודאי כמבוגרים נראית פעמים רבות כמשימה בלתי אפשרית. בניגוד לתפיסות הוריות 'מודרניות' הדרכים לעשות זאת הם הרבה יותר פשוטות ומצריכות מינימום אמצעים כספיים. במקום זאת נדרשת מחשבה ותשומת לב שלנו ההורים לחיי היום יום לחוויות המשותפות שלנו איתם. המחשבה העיקרית שצריכה להוביל אותנו שילד זקוק לאהבה של ההורה שלו בדיוק כמו שהוא צריך אוכל ובגדים ושאפשרות לפתח עצמאות, יכולות להתמודדות והכרות עם השונה תהפוך אותו למבוגר בעל יכולת, אמונה וביטחון בעצמו ובעיקר מבוגר מאושר.
*ד"ר (PHD) ענבל לוסטיג היא עובדת סוציאלית מומחית בפסיכותרפיה פסיכואנליטית, מטפלת במתבגרים צעירים ויועצת בענייני קריירה. חברה בקהילת המטפלים somebuddy .