מאז ומתמיד ידעתי מה ארצה להיות כשאהיה גדולה. תמיד היה ברור לי שאעסוק בחינוך. לא, לא ממש פינטזתי על להיות מורה או גננת במשרד החינוך. רציתי משהו קצת שונה - וכך גיליתי את החינוך הבלתי פורמלי.
זה התחיל בגיל 15, כשהדרכתי בתנועת הנוער בני עקיבא. זה המשיך בשירות הלאומי שלי בהדרכת טיולים. לא הפסקתי שם, המשכתי בתור מדריכת טיולים במערכת בחינוך ובמסגרת חברות שונות. לקחתי אלפי בני נוער להכיר את הארץ ברגליים, לשמוע על ההיסטוריה המקומית דרך העיניים, להכיר את המורשת ולהיחשף לתופעות טבע מדהימות. בלי ציניות ועם כמויות אדירות של אהבה.
ואז החיים המשיכו והקמתי משפחה. חיפשתי את המשך הדרך, ואת המקום שבו הידע שצברתי יעזור לי לתרום באופן משמעותי ועדיין להישאר בלתי פורמלית.
מצאתי.
לפני שמונה שנים הגעתי לתכנית קרב - תכנית העשרה למעורבות בחינוך. מאז ועד היום אני גאה לומר שזהו בית -. תחום הטבע בתכנית קרב. אני עובדת בעשרות גנים, מבקרת אלפי ילדים שרק מחכים לי. מחכים להכיר את הפלא החדש הזה שעד כה לא הכירו.
התכנית הזו היא תכנית חשובה מאין כמותה. היא יציאה מהשגרה, בתוך השגרה. היא למידה תוך כדי עשייה. היא תהליכית וממושכת. היא מלמדת מעבר לטבע וסביבה, מהי סבלנות, מהו טיפוח, מהי השקעה, מהו חקר אמיתי ומהי חמלה.
כל היופי הזה, נמצא כרגע בסכנה. בממשלה מתקשים להחליט על תקציבים והנפגעים העיקריים הם אנחנו והילדים. אנחנו, אלו 3,800 עובדי קרב שנתנו במשך 30 שנה את הטוב ביותר שלנו למערכת החינוך. הקמנו תכניות, רעיונות והכל כדי לתת העשרה איכותית במערכת החינוך. אנחנו עלולים ללכת הביתה בגלל תרגיל פוליטי.
והילדים? מה תאמרו לילדים שמחכים בשער בית הספר למורה קרב שלהם בכל יום בכדי לשתול איתו, לעדור איתו, לטפל בבעלי חיים? לצייר איתו קומיקס או להמחיז את הספר האחרון שלמדו יחד בכיתה?
תכנית קרב, ביחד עם עוד תכניות העשרה, בסכנת סגירה. יצאנו להפגין בכל הכוח, מול הכנסת, מול ביתם של נציגים בממשלה, ואפס. אפס תזוזה.
משרד החינוך מודה בפה מלא שאנו תכנית טובה ומשמעותית ' אבל המאבק הפך להיות פוליטי. על חשבון הגב שלנו.
לכן נדהמו לגלות אתמול (ג') שאותו משרד שרואה אותנו כיעילים למערכת, הוציא קול קורא להעסקת מורים חדשים, כאלו שיתנו פתרון לרעיון של הקפסולות.
בעוד כשלושה שבועות מערכת החינוך אמורה לחזור לפעול. האם בתוך שלושה שבועות אלו יכשירו מאות מורים חדשים? איך בתוך שלושה שבועות ילמדו אותם ניסיון של שנים?
מצד אחד עומדים אנחנו, כ-3,800 מורי ומדריכי קרב עם ניסיון מוכח בשטח, עם ידע ותעודות שיכולים כבר מחר להיכנס לכיתות ולתת את הטוב ביותר שיש לנו. אך מנגד, משרד החינוך עוצם עיניים ומחפש מסביב מורים חדשים, סטודנטים או פנסיונרים לא כאלו שיש להם בהכרח ניסיון בחינוך, או גישה בריאה לילדים.
ושוב, מי הנפגע העיקרי? הילדים שלנו .
בעוד כשלושה שבועות מערכת החינוך אמורה לחזור לפעול. האם בתוך שלושה שבועות אלו יכשירו מאות מורים חדשים? איך בתוך שלושה שבועות ילמדו אותם ניסיון של שנים?
אני קוראת לשר החינוך יואב גלנט להתעשת ולאפשר למדריכי קרב להמשיך ולחנך את ילדי ישראל, ובמקום לסגור את תכנית קרב, הרחב את המנדט שלנו, ואנו כתכנית מלאה בעלת יכולות של גיוס הכשרה וליווי של מדריכים, נבצע עבור ילדי ישראל את כל הפעולות הנדרשות על מנת לגייס את עוזרי ההוראה הנדרשים, להכשירם וללוותם בזירה החינוכית. בכך, מדריכי קרב יוכלו להמשיך ולהעשיר את ילדי ישראל, ואתה תקבל מערכת שתיתן מענה מלא לצורך המובן של הכשרת עוד 10,000 עובדים.