אני שלי וקנין, אמא לילדה בת שנתיים וחצי שהייתה בגן "הלולי של אורלי" בפתח תקווה, אותו גן שהיום כבר ידוע לשמצה בשם "גן הזוועות". בתי נכנסה לגן בגיל שנה וחודשיים, אחרי שעברה כבר מספר גנים בעיר. רק שלגן הזה היא נכנסה אחרי המלצות מכל כיוון אפשרי.
בשיחה עם הגננת לפני הרישום היא הותירה בי רושם טוב. היא חזרה ואמרה כל הזמן שהם מעניקים יחס חם לילדים. היא גם הבטיחה שהגן יכיל עד 13 ילדים בלבד ויכלול תפריט תזונה עשיר ועבודה פרטנית אחת לשבוע עם כל ילד, התואמת את גילו. הרגשתי שאני נמצאת בידיים טובות.
ההסתגלות של בתי הייתה מאוד קשה ונמשכה הרבה זמן, אך אני ייחסתי את זה לתקופת הסגרים בקורונה. לרגע לא העליתי על דעתי את גודל הזוועות שמתחוללות שם.
בחודש מאי, לאחר הסגרים, הגן חזר לפעילות שוטפת וראיתי שכמות הילדים בגן הגיעה ל-17. ב-9.5 שוחחתי על כך עם כמה הורים שביקשו שנעשה אספת הורים כדי להבין איך הדברים הולכים להראות עכשיו. כמובן שאורלי התנגדה בכל תוקף.
כמה שבועות אחרי, ב-30.5, ציינתי בפני אורלי כי בתי חווה רגרסיה קשה, שהיא לא מוכנה לצאת מהבית וכל הזמן רוצה להיות על הידיים. שאלתי אותה איך היא בגן, והיא אמרה שהיא לא יודעת על מה אני מדברת, שבגן היא מקסימה ושכנראה היא מתפנקת עליי. היום אחרי קריאת כתב האישום אני מבינה שהן התעללו קשות ביקרה לי מכל.
דפוסי ההתנהגות שלה הלכו והחמירו, עד לשלב שבו חשבתי שלבתי אולי יש אוטיזם. התייעצתי עם אורלי לגבי אבחון והיא כמובן סירבה בכל תוקף ואמרה שאני מאוד חרדתית. אני מתארת לעצמי שהיא בטח פחדה שיבינו שההתנהגות שלה נובעת מטראומה. היא אמרה לי שאולי כדאי לי לקחת ליווי הורים ואני עשיתי כהמלצתה. היה לי רצון עז להעביר את בתי גן אבל מאחר והיא עברה כבר מספר גנים לא רציתי להקשות עליה ובסוף השארתי אותה שם.
בתאריך 17.1.22 בתי חזרה מהגן עם חבלה במצח. כאשר שאלתי את אורלי מה קרה היא אמרה שלא הבחינה במשהו חריג אבל שהיא תשאל את בתה, דניאל - שעבדה אצלה. בערב אמרה שלא קרה כלום, אבל לא ציינה ממה נגרמה החבלה.
כשבועיים לפני חשיפת המקרה דיברנו, כמה אימהות מהגן. היו כאלה שאמרו שהתינוקות שלהן, בני השנה, חוזרים נקיים מהגן עם אותם הבגדים שהגיעו לגן. אמא אחרת אמרה שהבת שלה לא מוכנה לישון, ודיברה על תמונה שעלתה בפייסבוק שבה רואים שתי בנות צובעות, ומאחורה יושב פעוט בן שנה בטרמפולינה – כאשר ראשו כלפי הרצפה והרגליים למעלה.
בתאריך ה-30.1 נתתי לאחת האימהות מכשיר הקלטה כדי שננסה להבין מה קורה בגן. המכשיר הצליח להקליט בין שלוש לארבע שעות מחרידות, בהן שומעים צווחות וקללות על הילדים, ופעוטות שבוכים ולא מקבלים מענה. בשלב הזה כבר הלכנו להגיש תלונה במשטרה. ביום רביעי, ה-2.2, המשטרה כבר הגיעה לגן לקחת את המצלמות.
ב-6.2 עודכנו הורי הגן. חלק גדול מההורים אמרו שמאחר וכל כך האמינו וסמכו על אורלי הם שלחו למחרת את ילדיהם אל התופת. למזלנו יום לאחר מכן אורלי ובתה זומנו לחקירה ומאז הן עצורות והגן נסגר. רק באותו היום שמענו, דרך התקשורת, שמדובר בהתעללות קשה. היינו מוכי הלם ותדהמה. איך אף אחד מהמשטרה לא עדכן אותנו, ולמה אנחנו צריכים לשמוע כל המקרים האלו לראשונה דרך התקשורת? מהרגע שהמידע הזה הופץ לא היה למי לפנות במשטרה. כל הלילה לא עצמתי עין ועדיין נשארתי עם לא מעט שאלות שעליהן לא קיבלתי תשובות.
היום אני בהיריון בחודש שביעי. בתי מתעוררת בלילה הרבה פעמים בבכי היסטרי, לפעמים היא צורחת מתוך שינה. היא ירדה בצורה משמעותית במשקל, היא מפחדת מאנשים שהיא מכירה, כמו למשל מהסבא, הסבתא והדודים.