נועה (שם בדוי, השם האמיתי שמור במערכת), מורה לביולוגיה בתיכון בדרום, כבר רגילה ללמד ריבועים שחורים במהלך שיעורי הזום. היא גם התרגלה לתלמידים שמתגנבים לשיעור תחת שמות של אחד מתלמידי הכיתה ומתחילים לצעוק ולקלל.
אלא שלפני יומיים קרה אירוע חריג. "שיתפתי מסך ופתאום תלמידה אמרה לי שהיא חושבת שיש בזום תלמיד נוסף שהוא לא שלנו. היא אמרה לי לפתוח את הצ'אט", היא מספרת. " חשכו עיני, תלמיד כיתה י' כתב דברים פוגעניים כמו: 'אני רוצה למרוח עליך', 'אני רוצה לזיין אותך עם הבולבול' ועוד. עברתי הטרדה מינית מול תלמידי. זה קרה ביום שלישי ורק אתמול התחלתי לעכל את מה שקרה, הרגשתי כמו בפוסט טראומה. פתאום קלטתי מה קרה. עברתי חוויה קשה של הטרדה מינית של תלמיד באמצע שיעור זום".
אותו תלמיד הקפיד להסתתר תחת שם של תלמיד אחר. לאחר מכן שינה את שם המשתמש שלו לשם של אחת המורות, ואז שוב לתלמיד אחר כדי שנועה לא תתקשה לנתק אותו מהשיעור. בינתיים, הוא המשיך לכתוב הודעות בצ'אט בחופשיות.
"ניסיתי להיות קולית, ישר יצאתי משיתוף מסך הסתכלתי על הקוביות. עברתי שם שם וחיפשתי מי לא שייך. רק שני תלמידים היו עם מצלמה פתוחה", היא מספרת על תגובתה לאירוע. "הסרתי אותו והמשכתי ללמד. יש להם בוחן ורציתי ללמד אותם".
החוויה השאירה רושם קשה מאוד. "נכון, אני מורה. אבל אני גם בן אדם. גם לי מגיעה מוגנות. וגם אני לא מרגישה בנוח לדבר לקוביות שחורות שאין לי מושג מי נמצא מאחוריהן ומה הוא עושה. אני לא רוצה ללמד ככה. אני מרגישה פגיעה. אני רוצה שיראו גם אותי, שיגנו גם עליי. כי מי שומר עלינו המורים בזום? אף אחד".
נועה דיווחה על הדברים הקשים שנכתבו בצ'אט למחנכת ולרכזת השכבה. היא קיבלה הודעה מבית הספר לפיה המורים לא יכולים לחייב תלמידים לפתוח מצלמות. נועה, מצידה, מרגישה שחובת פתיחת מצלמות הייתה פותרת מקרים דומים. "לתלמידים מותר להתחבא מאחורי המסך ולעשות מה שבא להם. אבל מי דואג לנו למורים, גם אנחנו בני אדם", היא אומרת. בינתיים בית הספר החליט לטפל בנושא באופן פנימי.
תלונה במשטרה מיותרת, לדברי נועה, כי זהות תלמיד לא נחשפה. "אם הייתי יודעת מי זה הייתי מדברת איתו, היינו יכולים לעשות תהליך חינוכי ולעזור גם לו. אבל היי, לעולם לא נדע כי לא נחייב לפתוח מצלמות".
עבור נועה מדובר במקרה שיש לו השפעה מעבר לאירוע שעבר עליה. "התחלתי לחשוב על התלמידות שלי, היום זה אני, מחר זו מורה אחרת. הכי חשוב לי שלא ישתקו. לקח לי כמה שעות לעבד את מה שקרה לי והבנתי שאם אני שותקת ואני לא מוציאה את זה החוצה, אני מאפשרת את זה. הבנתי שאם אני לא עוצרת זה יכול להיות יותר גדול וילד יכול לכתוב פתאום לתלמידה".
ממשרד החינוך נכתב בתגובה: "ראשית, המשרד מצר על החוויה הקשה שמתארת אשת ההוראה. המשרד עורך בימים אלו דיוני עומק בסוגיה מורכבת ורגישה זו על מנת להסדיר אותה. עם תום הדיונים - המשרד יפרסם את הנהלים בצורה מסודרת כדי שמקרים מסוג זה לא ישנו".