"כמה חודשים לפני תחילת הקורונה כשביתי הקטנה שהייתה אז בת שלוש לא היה לה טוב בגן. ניסיתי מספר גנים אך היא לא הסכימה לישון או לאכול שם והבנתי שעלי למצוא פתרון אחר. הבנתי שחשוב להקים קהילה שבטית", מספרת יעל נחליאלי מנחת סדנאות נשים לחיזוק האיזון ההורמונאלי, מייסדת ומנהלת הקהילה השבטית במושב טל שחר, שנמצא ליד רחובות.
אז עלה במוחה הרעיון לראשונה. יעל הבינה כי בתה כנראה מתאימה יותר למסגרות של חינוך ביתי, שנפוצות באזור. מנגד, היא גם הבינה שזה פחות מתאים עבורה.
"אני אוהבת את העבודה שלי ולא ראיתי איך אפשר לשלב בין הדברים. בשלב הזה החלטתי לתת דרור וחופש ליצירתיות וניסיתי לברוא בראשי מסגרת שכן יכולה להתאים לנו ולשלב את העבודה שלי בפנים, להיות עם עוד אימהות וילדים ביער ובערבים לקיים מעגלים עבור האימהות, כמו בשבטים. הרעיון קסם לי, אך היה נראה לי הזוי ולא הבנתי איך להוציאו לפועל".
אז הגיע הסגר הראשון, ואיתו התחושה הכאוטית המוזרה שהתפשטה בכל המדינה. הרעיון של השבט העניק לנחליאלי ביטחון. "הייתה לי ידיעה פנימית שקבוצה שבטית שכזו יכולה מאד לתמוך את התקופה ולהוות עוגן בימים של חוסר יציבות. ידעתי גם שמלבדי ישנן אימהות רבות שמחפשות סוג כזה של יציבות, הנשענת על הטבע, על איזונים ועל חיבורי לב".
נחליאלי התחילה ללכת עם ילדיה ליער הסמוך מדי יום. "עשינו שם מדורות, תה ועוגיות, יצירות, משחקים והצלחנו להעביר בשפיות את הימים הללו. די מהר הבנתי שהעצים מכילים אותנו ומספקים לנו חמצן נקי ומחייה. תופעה מעניין קרתה בעקבות זה, בתום הסגר הראשון החלו להצטרף אלינו ליער עוד משפחות".
ישנות מתחת לירח
המסגרת השבטית שהקימה נחליאלי לא מחליפה לגמרי את מוסדות החינוך הרגילים, אלא מהווה מעין מסגרת חברתית אלטרנטיבית, חופשית ומאורגנת בו זמנית. המשפחות נפגשות במשך יום או יומיים בשבוע, מ-14:00 ועד 20:00.
"אנחנו מבשלות יחד, הילדים הם חבורה עליזה רב גילאית, יש מעגלי הקשבה לנשים ביער, לצד הילדים המשחקים, ממש כמו בשבטים, ובערב מדורה, פויקה, נגינה, שירה, סיפורים סביב המדורה. בירח מלא ובחגים ישנה התייחסות מיוחדת, מקיימים מעגל שבטי של שיח ילדים והורים, שרים יחד ורוקדים לצלילי הבומבוקס. במולד הירח, כשהוא דק דק, הנשים לנות לילה אחד מפנק באוהל דום בחצר ביתי, המכונה 'האוהל האדום' כמו בימי קדם, נחות, מתפנקות, נטענות ונהנות יחד, וזה למעשה מחזק את האיזון ההורמונאלי".
נחליאלי למדה חינוך באוניברסיטה, ולמדה את עקרונות חינוך ולדורף (אנתרופוסופיה), אבל בחרה בדרך מעט שונה, חופשית יותר. "מתוך חקירה וקריאה של חינוך בסגנון שבטי, אני לומדת שלמשחק חופשי, של קבוצה רב גילאית ישנם ערכים רבים, בייחוד כאשר אין מבוגר שיושב להם על הראש ומתערב בכל דבר. הם יודעים טוב מאיתנו לשים גבולות זה לזה. למשל אם ילד מפריע, יוציאו אותו מהר מאד מהמשחק, וכך הילדים לומדים איפוק וגבולות. כמו כן העובדה שהם קבוצה רב גילאית מאפשר לקטנים ללמוד מהגדולים וגם להפך, גם הגדולים לומדים מהקטנים, למשל אם יש ילד שיש לו כישורי בנייה מלידה, אפשר ללמוד ממנו לבנות נדנדות מסנדות וכו'".
התוצאה, לדברי נחליאלי, היא חברה ללא היררכיה שבה הילדים גדלים לכבד זה את זה ללא תלות בגיל. "מדהים לראות איך הגדולים אוהבים לקחת אחריות על הקטנים וחלק גדול מהמשחק שלהם הוא לשמור על הקטנים, לחנוך אותם בטבעיות, לשחק משפחה ובעצם הם לומדים איך להיות מבוגרים והורים טובים. גם ילדים שבבית אין להם אחות קטנה למשל, נהנים מכל מיני גילאים של 'אחים' לשבט, ולומדים לנהוג בהרמוניה עם גילאים שונים ומגדר".
ההיכרות לא מסתכמת בילדים נוספים, אלא גם במבוגרים נוספים. לכל אמא והורה בשבט יש יחס אחר למציאות, מסבירה נחליאלי, וכך הילדים מקבלים מגוון גדול יותר של מודלים של התנהגות שהם יכולים לאמץ כשיגדלו. "זה משבח את המין האנושי".
שיח מקרב
בעקבות המפגשים הרבים, הטבע והאדמה גם החיבור בין האימהות הוא יוצא דופן. "לאור המעגלים האמהות מאד קרובות זו לזו, מכירות ממש טוב ונוצרים חיבורי לב של קרבה. נשות השבט הן למעשה כמו דודות של השבט והילדים הם כמו בני דודים, נניח אם ילד רוצה מים או שימזגו לו פויקה, הוא מבקש מהאמא הקרובה, ולאו דווקא טורח לחפש את אמא שלו, כמו משפחה אחת גדולה. הנשים גם מקיימות בניהן שיח מקרב. אנחנו שמות הרבה דגש על לקיחת אחריות על הצרכים והרגשות שלנו, וכך גם אם יש חילוקי דעות, הם נפתרים בקלות ובפשטות".
החיבור יצר קשר מיוחד והתשוקה למסד שבט הכולל מעגלי אימהות, כוננה ביעל רצון לפרסם ולהרחיב יותר את מעגלי האימהות. במודעות אשר יעל מפרסמת כתוב למשל הנוסח הבא: "נמאס לך לגדל לבד את הילדים? רוצה תמיכה נשית ואיזון הורמונאלי אוהבת מעגלי נשים? השנה הקהילה השבטית בטל שחר פתוחה לכולן! מעגלי הקשבה והזנה רוחנית עבור האמהות, מפגשים קבועים ביער עם הילדים חגים ביחד". ואכן, אימהות נוספות הצטרפו לחגיגה. יעל מספרת כי היא קיבלה פניות רבות.
האימהות מצליחות לתפקד טוב יותר? איך הן מרגישות?
"יש לאדם יכולת להסתנכרן עם הטבע ברמה הפיזיולוגית. ראייה לכך היא שנשים המחוברות לטבע, למשל בחברות שבטיות מקבלות את הווסת שלהן במולד הלבנה, כשהירח דק דק ואת הביוץ כשהירח מלא, זאת אומרת שהמערכת ההורמונאלית קבועה עם המערכת הקוסמית ופועמת בכל חודש במקביל לירח. כמובן שזה לא תמיד מתקיים, אך כאשר הסנכרון הזה מתרחש זה אד תומך את האיזון ההורמונאלי ויכול למנוע בעיות הורמונאליות שמאד שכיחות בעולם המערבי. מרוב רעש רחקנו מהטבע ומהסנכרון עימו וזה הזמן לחזור ולהתחבר ברמה הפיזיולוגית הורמונאלית, מה שמוביל גם לאיזון רגשי".