החופש הגדול הוא הזדמנות מעולה בעבור ילדינו, במיוחד לאחר תקופת הריחוק החברתי אותה חווינו, לצאת קצת מהבית, לעזוב את המסכים, לטעום מהחופש. אבל בסוף, כשאנו לא רואים את פניהם או מרגישים אותם מולנו, לא תמיד פשוט לזהות האם הילד שלנו עובר מצוקה מחוץ לבית, בין אם בקייטנה, מחנה קיץ או כל פעילות אחרת.
גיל ההתבגרות הוא גיל מורכב, זהו גיל בו הם מחפשים עצמאות בזמן שהם בונים את זהותם. לחץ חברתי והרצון להיות שייך לקבוצה, גם הם מרכיבים משמעותיים מהתהליך אותו הם עוברים. כהורים, תמיד מתקיים המאבק בין הרצון שלנו לגונן עליהם מחד ולהעניק להם חופש מאידך. אז איך נדע לזהות כשהילד שלנו צריך אותנו? לקראת הקיץ, הכנו לכם מדריך להורים – כך תוכלו לוודא שהחושים שלכם מחודדים, ושהילדים אכן בסדר ונהנים.
איך מתבטאת מצוקה?
מצוקה יכולה להתבטא בין היתר דרך חרדה. הילדים שלנו יכולים לחשוש מפני אירוע עתידי, לחוש בגוף מתח שרירים גבוה, אבל לא תמיד הם ידעו לתקשר או להביע את עצמם. לפעמים הם ינקטו בהתנהגות נמנעת וינסו להתחמק, לברוח או להשתתק ולא להתמודד עם אירועים עתידיים. ניתן לשים לב שמדובר בהפרעת חרדה כשהילד מגיב בצורה חסרת פרופורציה או לא מותאמת לגילו ומתנהג בצורה שפוגעת בו בכל הקשור לניהול אורח החיים התקינים.
איך מבדילים בין ילד ביישן לילד שחווה מצוקה רגשית?
כדי להבדיל צריך להבין האם הילד נמצא בתחושת חרדה. רגע לפני שאנחנו נלחצים - יש חרדה שהיא בריאה לכולם וטוב לחוות אותה, כשהגוף שלנו מסמן בצורה טבעית שיש סכנה (כמו קפיצה ממקום גבוה). הדבר הנכון הוא להכיר בה, מה שיכול להועיל ולהכין אותנו לקראת אירוע עתידי. אבל, יש גם הפרעת חרדה שגורמת להתנהגות נמנעת – חוסר רצון להשתתף בדברים שרוצים או אוהבים ופוגעת באורח חיים התקין. ילד ביומו הראשון מחוץ לבית שלא רוצה לקחת חלק בפעילות הקבוצה מבטא התנהגות טבעית ואילו ילד שגם ביומו החמישי אינו מוכן להצטרף אמור לעורר נורה אדומה שמצריכה התייחסות שלהורה או גורם מוסמך אחר. לכן, יש חשיבות למדריך שיכול לשים לב לילד מול "קבוצת השווים".
איזה שאלות הורה יכול לשאול את הילד בטלפון כדי להבין מה מצבו?
לפני שמדברים עם הילדים, על ההורה לבחון בעצמו ולהכיר גם בשאלה – מה קשה לו בעזיבת הילד את הבית, מעבר לקושי שיש לילד ואיך מאפשרים לילד למרות כל הקשיים חופש, עצמאות וצמיחה. אין נוסחת קסם, חשוב להיות קשוב לילד, לשמוע את סיפוריו ולשים לב שהילד אינו מדבר באובססיביות על שום דבר. תסמכו על האינטואציה שלכם ואל תתביישו לפנות לעזרה מטעם הצוות שנמצא ליד הילד.
איך התקפי חרדה באים לידי ביטוי?
מדובר בשילוב של מצוקה פיזית ופסיכולוגית, שנמשכות לרוב בין 15 ל-25 דקות. נסו לשים לב האם הילד שלכם מתנהג בצורה שונה ממה שאתם רגילים, אם הוא חווה קושי או מתלונן שמשהו לא בסדר. בשלב זה, נסו לראות אם אתם מזהים את מספר התסמינים המופיעים בהמשך.
מה התסמינים הפיזיים שיכולים להופיע?
בזמן שאתם מדברים עם הילד, בטלפון או בשיחת וידאו, נסו לבדוק ולשאול אותו אם הוא חווה את התסמינים הגופניים הבאים: דפיקות לב מואצות או כאבים בחזה - לא תמיד מדובר בסימן לבעיה לבבית, לעיתים הלב מבטא בדרך זו מצוקה נפשית. בנוסף, זה יכול להתבטא גם בסימנים חיצונים כמו הזעה, רעד, טלטול בגוף, קוצר נשימה או תחושת מחנק. הילד יכול גם להדגיש שהוא חש נמלול או חוסר תחושה בגוף, צמרמורות וגלי חום. כמו כן, גם כאבים בבטן או רפלקס הקאה יכולים להיות חלק מהתסמינים המעידים על התקף חרדה.
מה התסמינים הרגשיים שיכולים לבוא לידי ביטוי?
אתם מכירים הכי טוב את הילד שלכם. נסו להיות קשובים ורגישים לשינויים בהתנהגות שלו - במידה והילד נוקט באדישות שלא אופיינית לו, מביע פחד מפני אובדן שליטה או פחד מוות, יכול מאוד להיות שמדובר בתסמינים של התקף חרדה. נסו להעניק לו תמיכה ואנרגיה ולבדוק מי נמצא לידו ויכול לתת לו ליווי במהלך ההתקף.
האם נכון להתערב בסיטואציה כשהילד מחוץ לבית או לא?
לפעמים, כשאנו רחוקים, קשה להבין את התמונה בצורה מלאה – אין לנו את המבט בעיניים ואת השיח הבלתי מילולי (שלעיתים הוא חשוב כמעט כמו המילים עצמם). לכן, ההמלצה להורה היא לתמוך ולנסות להביע אמפתיה ובמקביל לדעת שכהורים אנו לעיתים מוגבלים בהבנת הסיטואציה ובהתערבות בה. עם זאת, בכל קייטנה או מחנה קיץ יש צוות שמהווה רשת תמיכה ונכון תמיד להיות גם בקשר איתם במידה ומזהים מצוקה.
מתי לסמוך על האינטואיציה של הילד?
תמיד. אנחנו חייבים לסמוך על הילד. גם אם לא במילים, הגוף של הילד מביע את התחושות שלו בצורה הכי טובה. במידה ומרגישים שמשהו לא בסדר, אפשר לבקש מאיש צוות או ממי שיכול להסתכל עליו, לשמוע אותו ולדבר איתו לנסות ולהבין איך הוא מרגיש ומה רמת המצוקה שהוא חווה.
איך לזהות שינוי מאורח חיים בריא לבין תסמינים ראשונים של הפרעת אכילה?
כשהילד מחוץ לבית, קשה יותר לדעת בדיוק איך ומה הוא אוכל. לכן, כהורים, אפשר לשאול או לנסות לשים לב האם הילד מביע אובססיביות סביב המשקל והתאמת הערך העצמי לירידה במשקל. דיאטה היא נורמאלית (וכמובן, עדיף שתהיה מפוקחת), אבל כשהביטויים מקשרים בין הדימוי העצמי לירידה במשקל אז יש מקום לדאגה.
מתי אני דואג יותר מדי ומתי אני צריך לאחוז במושכות?
על ההורה להבין קודם כל שלילד מתבגר יהיה קשה, במיוחד בתוכניות כמו מחנות קיץ ופעילויות שכוללות שינה מחוץ לבית. מדובר בפעילויות אינטנסיביות חברתית ולכן יכולות לעורר נקודות רגשיות. מהצד השני, מדובר ברגשות טבעיים ולא צריך לחשוש מהם, אלא אם כן מרגישים שחלה פגיעה באורח החיים.
לילד מותר לחשוש, להיות עצוב או חסר אנרגיה לפעמים. השאלה שצריכה להישאל היא – מתי זה הופך להיות קבוע ואובססיבי. כל ילד הוא עולם ומלואו וההורה הוא סמכות חשובה בלזהות שינוי אצל הילד, אבל במקביל, ההורה צריך לבטוח ככל האפשר בילד ובצוות המקיף אותו. כדאי לתמוך בילד אבל גם לתת לאלו שיכולים להסתכל עליו ולחוש אותו ללוות ולטפל בו.
הטור נכתב על ידי יונתן סינקלר ורננה לוי מארגון קשב במסגרת הדרכה של ארגון Summer Camps ישראל, ארגון וולונטרי המאחד גורמים שונים מתחום מחנות הקיץ הפועלים כדי להגדיל את האפשרויות ואת מגוון המחנות בארץ