מערכת החינוך מתארגנת לקראת למידה מקוונת או היברידית, משרד החינוך מספק למורים כמות מכובדת של השתלמויות והצעות בנושא. הרשת מוצפת בימי עיון שמטרתם לדבר על למידה מקוונת: יתרונות, חסרונות, פתרונות יצירתיים, עוד ועוד כלים ושיטות במטרה לסייע למורים איך לעשות את הדבר הזה. מה זה בעצם אומר למידה מקוונת: הילדים לומדים מהבית, יושבים מול המחשב הביתי, אל מול השיעור שהמורה טרח והכין, עכשיו בוא נקווה שזה יצליח. וכעת, כשהכל מוכן: מי יוודא שהילד "הלך" לבית ספר המקוון? מי נשכח בתוך כל המערך שמתכונן ללמידה המקוונת? ההורים.
הורים, בעל כורכם, בנסיבות מובנות שנכפו על כולנו, הפכו להיות "תומכי הלמידה" של הילדים בלימוד בבית. בסקר שערכנו בפקולטה למדעי הרווחה והבריאות באוניברסיטת חיפה בחודש מאי בקרב מעל 900 מורים ברחבי הארץ עם המעבר ללמידה מקוונת -הנושא של ההורים ותפקידם ב"מערך" הלמידה המקוונת עולה כנקודה קריטית ומשמעותית לקיומה של הלמידה המקוונת. ללא שיתוף הפעולה והתמיכה של ההורים הלמידה המקוונת מתקשה מאוד להתקיים.
ניתן להקביל, לרגע, את המצב לחינוך ביתי בו הורים שבחרו לחנך את ילדיהם בבית, מושקעים ביצירת תוכנית לימוד פדגוגית, חברתית, רגשית שתתן מענה הולם לילדיהם, ועל כך עליהם לקבל אישור כשירות ממשרד החינוך. יתרה מכך, יש עליהם פיקוח קבוע ועליהם לעמוד בסטנדרטים של משרד החינוך.
בעת הנוכחית כל הורה הפך במידה מסוימת למורה בחינוך ביתי. אמנם לא במשרה מלאה, אבל המרחב הדומננטי בו ילדים מגילאי עשר ומעלה עומדים להיות בו הוא הבית. בשונה מהורים בחינוך ביתי, הפעם ההורים לא בחרו את התפקיד של תמיכה בלמידה מהבית, הם גם לא יצרו את תוכנית הלימודים של ילדיהם וכנראה שרובם אינם בקיעים בה. לא בטוח שההורים רוצים או מסוגלים לתפקיד ומעבר לכך אין גם שום פיקוח או תמיכה לסייע להם. בנוסף, ייתכן שאין תנאים פיזיים וטכנולוגיים המאפשרים את הלמידה. מהסקר שערכנו עולה כי 17% מהמורים סיפקו עזרה סוציאלית לתלמידים ומשפחותיהם, וכי הלמידה המקוונת מעצימה את הפערים והקשיים של התלמידים מהשכבות החלשות.
כדי לתמוך בילד שלומד למידה מקוונת יש צורך קודם כל באמצעים מינימלים כגון מחשב, מרחב פיזי מתאים ותמיכה בקשיים השונים העולים בזמן הלמידה. מהרמה הטכנית עד הרמה הפדגוגית-דיציפלינרית. מעבר לכך-נדמה כי המשימה העיקרית היא דווקא ריגשית-כיצד לרתום ללמידה דרך המסך בסביבה תומכת ומאפשרת. בימים כתיקונם, הילד יוצא בבוקר מהבית והולך למרחב הלמידה: בית הספר. ברור שהמשימה או ה"עבודה" של ילד זה ללכת לבית ספר לפגוש את בני גילו וללמוד. הבית הוא המקום של הפוגה, מנוחה, פנאי. בזמנים אלו של מגיפת הקורונה הסדר השתנה, התלמיד נדרש לקום בבוקר ולהכנס למרחב הבית ספרי הוירטואלי בעודו בבית. המסגרת לא מובנית והמעבר בין למידה ל-לא למידה מיטשטש. המוטיבציה של התלמידים להיכנס למרחב הלמידה הוירטואלי ולהרתם ללמידה לא מובנת מאליה. במקרים רבים ידרש מבוגר שיסייע בין השאר בכניסה לתוך המסגרת, ביצירת גבולות, בויסות של תסכולים וגירויים, ניהול זמן וחוסר אונים וקשיים כאלו ואחרים. ועוד לא התחלנו לדבר על תלמידים עם קשיים לימודיים, לקויות למידה, תלמידים במצוקה, נוער בסיכון וכו'.
במקרים רבים ידרש מבוגר שיסייע בין השאר בכניסה לתוך המסגרת, ביצירת גבולות, בויסות של תסכולים וגירויים, ניהול זמן וחוסר אונים וקשיים כאלו ואחרים. ועוד לא התחלנו לדבר על תלמידים עם קשיים לימודיים, לקויות למידה, תלמידים במצוקה, נוער בסיכון
האם ההורה יכול לעזור? האם הוא פנוי ולא עסוק בעבודה משלו, בפרנסה, בחוסר פרנסה. האם כל ההורים מצוידים במיומנויות לסייע במצבים אלו? האם להורה יש מיומנויות טכנו-פדגוגיות /פסיכו-פדגוגיות ומוטיבציוניות שיכולות לסייע ללמידה מהבית? האם המצב הסוציו-אקונומי מאפשר למידה מרחוק?
ישנם עוד היבטים נלווים מורכבים אחרים כמו הסכנות שתמונות בישיבה ממושכת מול מסך, בחוסר במפגש חברתי, בדידות, דיכאון וסכנות הרשת. כל אלו מועצמים בימים בהם ילדינו ידרשו ללמידה מקוונת מהבית ומעצימה את ההכרח בנוכחותו של מבוגר בתוך מרחב הלמידה הביתי.
ואולי זה הכל המשימה של המורים: זה הרי התפקיד שלהם, זאת הכשרתם. למה ההורה, צריך להפוך להיות תומך למידה או מורה? הנה עוד הזדמנות להוציא כעסינו על המורים. על מה לעזאזל הם מקבלים משכורת.
יש מה לעשות. צריך לעסוק בחיבור בין המערכת הבית ספרית להורים. להזמין את ההורים לשיתוף פעולה ש"נכפה" עליהם. לפני שההורים ימהרו להוציא את תסכולם על מערכת החינוך, ושהמורים יביעו תסכולם מחוסר שיתוף הפעולה של ההורים, כדאי להשקיע מחשבה ומשאבים במשולש שנוצר לנוכח התקופה: תלמיד-מורה-הורה.
משרדי הממשלה ובראשם משרד החינוך נדרש להשקיע מחשבה בשותפות המתחייבת עם ההורים:
- הסברה על למידה מקוונות: מה עלינו לצפות וכיצד אנו יכולים לתמוך בלמידה, בתלמידים ובמורים.
- רתימה של כוחות בקהילה שיכולים לסייע ללמידה מרחוק וליצירת מרחבי ומפגשי לימוד מותאמים: מערכות חינוך בלתי פורמלי, מתנדבים בקהילה, וכו'.
- מיפוי של צרכים של משפחות וחיבור למערכות הרווחה בעת הצורך.
- יצירה של מערכת תמיכה להורים ברמת הטכנית, הפדגוגית והפסיכולוגית.
לסיום אולי אפשר גם לראות את זמן ההורים בתוך מרחב הלמידה כהזדמנות של ההורה להעמיק במפגש עם הילד בהקשר פדגוגי. בהנתן התמיכה המתאימה ההורים יכולים להתנסות בליווי של ילדיהם באופן אותו לא בהכרח חוו לפני כן, אך לצורך כך הם זקוקים בעצמם לעטיפה מתאימה.
ד"ר רינת פניגר-שאל, מרצה בבית הספר לטיפול באמצעות אומנויות, הפקולטה למדעי הרווחה והבריאות , ולמרכז לחקר התפתחות הילד, אוניברסיטת חיפה
ד"ר אלכסנדרה סעד היא מרצה בחוג לריפוי בעיסוק, הפקולטה למדעי הרווחה והבריאות, אוניברסיטת חיפה ולמכללה האקדמית הערבית לחינוך בישראל-חיפה