"אומרים לנו – 'אל תעבדו מעבר לשעות, תפילו את העט בארבע אחר הצוהריים'", מספרת ד"ר נעם יצחקי, פסיכולוגית חינוכית וחברה בפורום הארגונים למען הפסיכולוגיה הציבורית, "אבל כשאני מקבלת טלפון על נער אובדני או על ילדה עם התקף חרדה אני לא אפיל את העט. צריך להבין שזו המשמעות של הישיבה הממושכת של הפסיכולוגים בוועדות. זה בא על-חשבון מענה לילדים, הורים וצוותים חינוכיים".
חטיבת הפסיכולוגים בהסתדרות הכריזה לפני שנה על סכסוך עבודה אל מול השלטון המקומי בשל חוסר יכולת לבצע עבודה טיפולית - לאור עלייה דרמטית בעומסי העבודה ופגיעה בתמהיל העבודה של הפסיכולוגים החינוכיים. עלייה שנגרמה בשל התיקון לחוק החינוך המיוחד שהתקבל בשנת 2018. לאחר שהמשא ומתן וכלל ערוצי השיחות הגיעו למבוי סתום, נשלחו מכתבי התראה מוקדמת למעסיקים על השיבושים הצפויים בעבודתם של הפסיכולוגים החינוכיים. אך רק עכשיו לאחרונה, בשבועיים האחרונים, 3,200 פסיכולוגים חינוכיים החלו בעיצומים ברחבי הארץ.
פסיכולוג אחד על כל 1,500 ילדים
על-מנת להבין מדוע יש עיצומים, צריך להבין את נקודת הפתיחה. כיום, התנאים של הפסיכולוגים בשירות הציבורי אינם אופטימליים כלל וכלל. בנוסף, ביולי 2018 עבר תיקון בחוק החינוך המיוחד המעמיס עוד עבודה בוועדות מתוקף חוק וועדות שקובעות זכאות לחינוך מיוחד. בעיית העומסים פוגעת לא רק בפסיכולוגים, אלא גם במקבלי השירות. העומסים לא אפשרו לפסיכולוגים לתת מענה למצוקות הקורונה הבוערות וגם כעת מקשים לקדם תהליכי הכלה משמעותיים במערכת החינוך בהתאם לערכי התיקון בחוק.
לפי השירות הפסיכולוגי, כל הגורמים - הן בשלטון המקומי והן במשרד החינוך - מכירים בבעיה ובעיקר בהשפעה שלה על היכולת של פסיכולוגים לעשות את העבודה הנדרשת עם הילדים, ההורים והצוותים החינוכיים, כדי שבאמת תהיה הכלה של ילדים עם צרכים מיוחדים במערכת, אבל לא נעשו צעדים משמעותיים כדי לפתור את הבעיה ולכן הוכרזו העיצומים.
יצחקי מוסיפה ואומרת כי "עומס העבודה בוועדות הוכפל בעקבות התיקון לחוק החינוך המיוחד מתווסף לעומס עבודה קיצוני שנוצר כתוצאה מההשלכות הנפשיות של משבר הקורונה והצורך במענים מידיים לילדים, הורים וצוותים חינוכיים. עד כה הממשלה לא תקצבה בשקל את העומס הנוסף שנוצר על המערכת בשל התחלואה הנפשית של משבר הקורונה, וכלל הפעילות - הן של הוועדות והן של הטיפול בעומסי הקורונה - נעשה בחסר אדיר, כאשר רק שבעים אחוזים מהתקנים מאוישים בשל תנאי שכר עלובים כמו ממוצע של ארבעים שקלים ברוטו לשעה - שאינם תואמים את ההשכלה וההכשרה המקצועית של הפסיכולוגים. ו=המעטים שעובדים במערך הציבורי נאלצים תמידית לנפח את פעילותם להיקף עבודה לא הגיוני. בממוצע פסיכולוג אחד על כל 1,500 ילדים ובני נוער. העבודה נמשכת פעמים רבות אל זמנם הפרטי של הפסיכולוגים שחשים אחריות טיפולית ואינם יכולים לעמוד בפרץ".
לצערה הרב, נשמע שקולה נשבר אך היא אינה יודעת איך להציל או לשנות את המצב. "בכל עיצומים יש מחירים", היא מוסיפה, "אנחנו מאמינים שבטווח הארוך אנחנו נלחמים על שירות טוב יותר לילדים, על החייאת השירות הציבורי. מדיניות השכר של הפסיכולוגים בשירות הציבורי היא זאת שפוגעת בילדים ולא העיצומים. זה שאין פסיכולוגיה ציבורית זמינה ונגישה לכולם – זאת הפגיעה האמיתית בילדים. מי שפוגע בילדים זה מי שקבע את המשכורת, לא הפסיכולוגים. הפעלת לחץ על משרדי הממשלה הרלוונטיים על משרד האוצר, על משרד החינוך, ועל השלטון המקומי על-מנת לפתור את סכסוך העבודה כך שיפסיקו העומסים".
"המצב של הפסיכולוגיה הציבורית בארץ הוא קטסטרופלי"
יצחקי כמובן לא לבדה. ד"ר יובל הירש, יו"ר חטיבת הפסיכולוגים בהסתדרות המח"ר (הסתדרות האקדמאים במדעי החברה והרוח) מסביר גם הוא מה עומד מאחורי השביתה. "הפסיכולוגים בשירות הציבורי יצאו לעיצומים, על רקע העלייה הדרמטית בעומסים. העלייה הזאת לא מאפשרת לפסיכולוגים לטפל כמו שצריך בילדים שלנו, משום שהם יושבים בכמות אדירה של וועדות שמכלות את זמנם ללא תגמול. אחרי שנה שהשיחות עם הגורמים השונים, לא הניבו פתרון, יצאנו לעיצומים. באופן בו המציאות עולה על כל דמיון, העיצומים עוזרים לתושבי ישראל כי במקום לשבת בוועדות הפסיכולוגים מגיעים לעבודה ואף מתפנים לטפל ביותר ילדים".
"זה פשוט אבסורד שבזמן חירום כזה רוצים שהפסיכולוגים ישבו בוועדות ולא יטפלו בילדים, ההורים ובצוותים החינוכיים", הוא ממשיך, "אנחנו עומדים לרשות הציבור למענה ועזרה נפשיים, ולא ניתן לאף אחד לפגוע בשירות הזה. אנחנו מצפים מהמדינה להתחייב לגייס כוח אדם נוסף, לשפר את תנאיהם של הפסיכולוגים על מנת למלא את התקנים הקיימים, להפחית את העומסים ולאפשר לפסיכולוגים לעסוק בעבודה הטיפולית״.
עוד הוא מוסיף ואומר כי "המצב של הפסיכולוגיה הציבורית בארץ הוא קטסטרופלי. במקרה הזה הפסיכולוגים החינוכיים יצאו לעיצומים בשל עומסים רבים שהתווספו מאז נכנס התיקון לחוק החינוך המיוחד לתוקף. מערכת שנמצאת בתת איוש אדיר ואי ספיקה כבר שנים, ואז מחליטים מלמעלה שזה בסדר להוסיף עוד עומס. בלי לשלם עליו, ותוך שהפסיכולוגים נדרשים עכשיו לעסוק בוועדות בית העובדים, ולא את זכות הציבור לטיפול נפשי. הפסיכולוגים נמצאים אחרי לפחות תשע שנות לימוד והכשרה, בתחתית דרוג השכר במשק, אז אין פלא שאף אחד לא רוצה לעבוד בשירות הציבורי. אנחנו דורשים כניסה למשא ומתן אמיתי ומחייב כדי לפתור את בעיית השכר וכדי לאייש את המשרות ולהפחית את העומסים".
"אני רוצה לומר שלמרות הכל אנחנו תומכים בשביתה, כי תיקון המצב חייב לקרות והוא לטובת ילדינו" אומרת ענבל צוקרון דמרי, מנכ"לית עמותת "קול הזכויות", עמותה למימוש זכויות ילדים עם צרכים מיוחדים ומוסיפה כי: "מאחר והפסיכולוגים נאלצים לשבת בוועדות ולהתעסק בבייוקרטיה מיותרת ומנופחת במקום לעסוק בפסיכולוגיה, הם נאלצו לשבות כתוצאה ישירה מתיקון 11 לחוק החינוך המיוחד , שעוד בחקיקתו בכנסת הארגונים התריעו על הנזק שיכול להיגרם מהמצב, כרגע הנזק הגדול הוא שוועדות הזכאות ואפיון אשר אמורות להתקיים נעצרו, ובכך לדעתי נוצר עומס על המערכת ונזק לילדים הממתינים לוועדה".
"בקרוב מאד נתחיל לראות את הפגיעה בפועל בכל תלמידי ישראל"
גם עורכת הדין, רויטל לן כהן מקואליציית הורים לילדים עם צרכים מיוחדים, תומכת במאבקם הצודק של הפסיכולוגים. היא מפנה את האשמה לעבר משרד החינוך ותוקפת. "נראה כי למשרד החינוך יותר חשובה בירוקרטיה טרחנית מאשר לתת שירותים של תמיכה וסיוע לתלמידי ישראל ולצוותים החינוכיים", היא מסבירה, "במיוחד בימים אלו של שלהיי מגפת הקורונה ומצב בטחוני מורכב, אנו מחזקים את הפסיכולוגים במאבקם המקצועי והחשוב".
"למרות אזהרות חוזרות ונשנות - עוד בתהליך החקיקה בכנסת ופניות חוזרות ונשנות למטה משרד החינוך מפני פגיעה בשירות שיקבלו ילדינו במסגרות החינוך,על העומס הבירוקרטי שיפול על הפסיכולוגים בשירות החינוכי כתוצאה מתיקון 11 לחוק החינוך המיוחד - התעלמו אנשי משרד החינוך מהאזהרות", היא מסבירה, "התוצאה הבלתי נמנעת הייתה הפיכת תפקידם של הפסיכולוגים מטיפול בילדים וייעוץ למסגרות, לבירוקרטיה. במקום להיות בשטח ולעסוק בפסיכולוגיה חינוכית, יושבים הפסיכולוגים מבוקר עד ערב בוועדות מיותרות ומנופחות. ללא תוספת תקנים והחזרת הפסיכולוגים לשטח, בקרוב מאד נתחיל לראות את הפגיעה בפועל בכל תלמידי ישראל ואנשי הצוותים החינוכיים. אנו קוראים למשרד החינוך לשחרר את הפסיכולוגים מהעול הבירוקרטי ובמקביל להוסיף תקנים ולשפר את שכרם, כדי שיותר אנשי מקצוע איכותיים יצטרפו למערכת הציבורית".