סביב בהלת הקורונה והבידוד - שעם יד על הלב, חלקנו די מייחלים לקבל כדי לזכות בשבועיים "פס" מהעבודה - יש ילדים ומתבגרים שנמצאים בבידוד חברתי, ולא רק למשך 14 יום. אז איך לזהות מתי הקושי החברתי הופך למצוקה של ממש, ומה אנחנו כהורים יכולים לעשות כדי לעזור?

בידוד או ביישנות?

אז מה זה בעצם בידוד חברתי? איפה עובר הגבול בין ילד ביישן או ילדה שמעדיפה קשר עמוק עם שתי חברות קרובות על פני הגשמת חלום "מלכת הכיתה" של ההורים שלה, למצב של חוסר יכולת ליצור קשרים חברתיים, או חלילה, סיטואציה של נידוי וחרם?

הגבול אמנם לא תמיד ברור, אבל אפשר להניח שאתם מכירים את המתבגר שלכם לא רע. אם בעבר הוא נהג לבלות עם חברים ועכשיו זה אחרת – זו נורה אדומה. עוד סימנים: מה קורה בטיולים השנתיים? האם קשה לו למצוא קבוצה לצורך קנייה משותפת של האוכל, או שהוא לא מצליח להשתלב בשום חדר או אוהל? האם הבת שלכם מוזמנת לימי ההולדת של חברות? ואיך הם מרגישים כשיש עבודה בקבוצות?

חשוב לזכור שבגיל ההתבגרות החברים הם מרכז העולם. המשחקים איתם מפנים את מקומם לשיחות עמוקות יותר או פחות, וזו בדיוק הזירה לתרגל עליה מיומנויות חברתיות שימשיכו לשרת את המתבגרים שלכם בהמשך החיים. לכן, עם כל אי הנעימות שאנחנו מרגישים כשהמתבגרים שלנו מעדיפים לבלות עם החברים מאשר עם המשפחה, זה שלב בריא שמאפשר להם לגבש את הזהות העצמאית שלהם. אם זה לא קורה – זה עלול לפגוע בהתפתחותם האישית ולהשליך לרעה על המשך חייהם. אז שימו לב על מה הלבד של המתבגרים שלכם "יושב": האם זה אופי והאקלים בכיתה, או מצוקה אמיתית כמו חרדה חברתית, ערך עצמי נמוך ואפילו סוד שהם מסתירים?

מה עושים עם זה?

התחום החברתי הוא תמיד אחד המקורות לתסכולים והכאבים הגדולים שלנו בתור הורים – כי זו הטריטוריה שאין לנו בה דריסת רגל, בטח לא בגיל ההתבגרות. אז איך בכל זאת אפשר לעזור למתבגרים שלנו לצלוח את משוכת חיי החברה בהצלחה, או לפחות לא לצאת ממנה עם צלקות עמוקות?

1. להיות נוכחים שם עבורם, ברגישות ובלי להפעיל לחץ, ולחתור לשיחה כנה על הנושא. כן, זה לא קל, ואולי הם גם ינסו להדוף אתכם מהנושא הכל כך טעון הזה, אבל זה בדיוק המקום לאתגר את עצמכם, כי אין מישהו אחר שיעשה את זה עבורם – חוץ מכם.

2. המנעו מלהטיל עליהם סנקציות שפוגעות בקשרים החברתיים שלהם, כן, גם אם מגיע להם עונש, בחרו את המלחמות שלכם בחוכמה מתוך הסתכלות על טובתם בטווח הארוך.

3. שתפו אותם במידע על חיי החברה שלכם ושאלו אותם מדי פעם על החברים שלהם. הרעיון הוא לעשות את זה באופן קבוע וטבעי מבלי שזה ירגיש להם חינוכי, מזויף או מאולץ.

4. אם אתם מרגישים שהבעיה היא קצת מעבר לביישנות, ושהמתבגר שלכם נמצא במצוקה נפשית אמיתית, פנו לגורם מקצועי שישוחח אתכם, יאבחן את המצב וימליץ על דרכי הטיפול המתאימות.

5. בנוסף, אם ידוע לכם על בעיה חברתית בבי"ס – אם מציקים לילד שלכם, צוחקים עליו, או חלילה מחרימים אותו – אל תשתקו, זה לא יעבור לבד וגם אם כן זה יפגע בו מאוד. דברו עם המורה, היועצת, המנהלת, המפקחת – ואל תוותרו עד שזה ייפתר.

יהודה לימן הוא פסיכותראפיסט, מרצה בחוג לחינוך הקריה האקדמית אונו, מייסד ומנהל "מרכז לימן"