באפריל האחרון' פרופ' אורן הרמן מאוניברסיטת בר אילן התראיין ל"הארץ" ותיאר את המסע האקדמי שהוביל לכתיבת ספרו החדש: "מחיר האלטרואיזם- ג'ורג' פרייס והחיפוש אחר מקורות טוב הלב". לדברי פרופ' הרמן, השאלה מדוע אנשים בורחים לפעול באופן אלטרואיסטי תמיד סיקרנה אותו, ואחת המסקנות אליהן הגיע אחרי שנות מחקר רבות היא כי לנתינה ללא תמורה יש אינספור יתרונות. "הדרוויניסטים שמו את הדגש על העובדה שהטבע מתאר מצב של קרב תמידי, ושהכשירים ביותר מנצחים, ואת הכשירים ביותר אנחנו תירגמנו במשך הרבה זמן לאגואיסטים יותר", הסביר הרמן, "אבל האמת היא שאנחנו מין חברתי, וכדי שמין חברתי יוכל להצליח יש צורך בשיתוף פעולה בין הפרטים של המין הזה".
במילים אחרות, פילנתרופיה, נתינה ועזרה לזולת - הן תכונות שביכולתן להבטיח את המשך קיומו של המין האנושי, אבל התפקיד שלהן הוא לא רק אבולציוני: מחקרים הראו כי התכונות הללו מעוררות תגובות פיזיולוגיות חיוביות הקשורות לשחרור דופמין, מוליך עצבי הקשור לפעילות תקינה של תנועה, קשה ולמידה. למרבה הצער, למרות שכולנו שואפים ליצור חברה אלטרואיסטית ונדיבה יותר, בפועל יש מעט מאוד מודעות לאופנים השונים בהם ניתן לעודד בני אדם להיות אמפתיים יותר לסבלו ומצוקתו של האחר. מכיוון שקשה מאוד לשנות הרגלים ישנים, אחת הדרכים האפקטיביות ביותר ליצור קהילה תומכת הדואגת לכלל חבריה היא להשקיע בחינוך ובקידומם של רעיונות פילנתרופיים בגיל מוקדם ככל הניתן.
לא בהכרח על בסיס כלכלי
בעוד שמערכת החינוך משקיעה משאבים רבים בחינוך מיני, מניעת שימוש בסמים וזהירות בדרכים, חינוך לפילנתרופיה אינו נתפס כיעד חינוכי מרכזי. מקבלי ההחלטות צריכים לדעת כי דווקא בתקופה שבה הפערים הכלכליים הולכים וגוברים חשוב להדגיש כי עזרה ונתינה לזולת יכולה להגביר תחושות של ביטחון וערך עצמי בקרב ילדים. יתרה מכך, פעילות פילנתרופית מסייעת בפיתוח חשיבה ביקורתית ופותחת דלת לעשייה משמעותית התורמת לסביבה ולחברה.
חשוב להבהיר כי המילה "פילנתרופיה" לא מתייחסת רק לגיוס כספים או לנתינה על בסיס כלכלי. למעשה, מדובר בתפיסת עולם רחבה בהרבה שבמרכזה ההבנה כי לנתינה ללא תמורה יש אינספור יתרונות חברתיים, חינוכיים ואפילו פיזיולוגיים. בהתאם, חינוך לפילנתרופיה לא חייב לכלול פעולות לגיוס כספים (כמו למשל מכירת עוגיות על ידי תנועות נוער כמו "הצופים"). חינוך כזה יכול להתמקד באינספור פעולות פשוטות שניתן ליישם במסגרת חינוך פורמלי ובלתי פורמלי: סיוע לעמותות בשכונה, ביקורים שבועיים בבתי אבות ובתי חולים, מפגשים עם בעלי מוגבלויות וסיוע להם ושלל פעילויות נוספות.
דגש על פילנתרופיה יכול לספק השראה גם ליוזמות יצירתיות יותר כמו הקמת קרן פילנתרופית בבית הספר שתנוהל על ידי הילדים (אשר יחליטו בעצמם אילו מטרות הם מעוניינים לקדם), או לחלופין הפקת אירוע קהילתי כמו יריד למסירת בגדים וחפצים יד שנייה. בנוסף, מוסדות החינוך יכולים להזמין פילנתרופים לשוחח עם הילדים ולהסביר להם יותר על פעילותם.
הרעיונות הללו אולי נשמעים כמו מותרות, אבל בקנדה למשל מדובר בלחם וחמאה של מערכת החינוך, כך גם בארה"ב ובמדינות רבות באירופה. הדגש הרב המושם על חינוך פילנתרופי מסייע להפוך את התלמידים במדינות אילו לאזרחים תורמים, אמפתיים ויצירתיים. למרבה הצער, המצב בישראל, רחוק מזה, בישראל יש יחס הפוך בין הצורך בחינוך לפילנתרופיה לבין המשאבים שמושקעים בנושא. דו"ח חדש שהארגון לשיתוף פעולה ופיתוח כלכלי פרסם במאי האחרון עורר גלים בעקבות הקביעה כי שיעור העוני בישראל הוא הגבוה במדינות המפותחות (OECD). לפי הדו"ח, אחד מכל שלושה ילדים ישראלים חי בעוני ואחד מכל חמישה ישראלים עני.
מפתח ליצירה של חברה קצת יותר שוויונית
על רקע הנתונים העגומים הללו והפערים ההולכים וגדלים בין העשירונים השונים בחברה הישראלית, הצורך לחנך ילדים להיות מודעים יותר לסביבתם ולבעיות הכלכליות של הקהילה בה הם חיים הוא בעל חשיבות מיוחדת. בנוסף, אם האמצעים שנסקרו כאן אכן יוטמעו במערכת החינוך, הרווח יכול להיות כפול: לא רק שהילדים יגדלו להיות אזרחים מעורבים ונדיבים יותר, הם יוכלו להשפיע על המעגלים הרחבים המקיפים אותם. ילד המבקש מהוריו רשות למסור בגדים שהוא כבר לא לובש או משחקים ישנים שמעלים אבק בארון יכול לעורר את המודעות של המשפחה כולה לבעיות כמו פערים כלכליים וצריכת יתר בחברה שהמאפיין המרכזי שלה הוא שפע.
חינוך לפילנתרופיה, עם כך, דומה לזריקת אבן לתוך אגם: זוהי פעולה שיוצרת אינספור מעגלי משנה, וביכולתה לשנות את הסביבה כולה. בריאון ל"הארץ" פרופ' הרמן הסביר כי "ככל שאנחנו נעשים יותר חברתיים במהלך האבולוציה, הצורך בשיתוף פעולה גובר ואז האבולוציה נוטעת בנו כל מיני מכניזמים שמאפשרים לנו שיתוף פעולה יותר טוב. למשל, היכולת לקרוא את המחשבות של אחרים. או סנכרון. הולכים לקונצרט - 5,000 אנשים באולם - ותוך כמה שניות כולם מוחאים כפיים. סנכרון, אמפתיה וצדק הם מכניזמים שנועדו לפתור את הבעיה הבסיסית ביותר, איך לחיות בתוך קבוצה".
כדי לאפשר לילדינו – ולילדיהם – לחיות באופן טוב וצודק יותר יש להכין אותם לחיים קבוצתיים המתבססים לא רק על תחרותיות ושאפתנות, אלא גם על היכולת לוותר מדי פעם, לחלוק את מה שיש לך עם אלו שיש להם פחות ממך ולהתבונן בביקורתיות על תרבות הצריכה. זה אולי לא נשמע אופנתי כמו חוגי שפות או יוגה לפעוטות, אבל זה המפתח ליצירתה של חברה שיוויונית קצת יותר.
הכותב הינו יועץ לעמותות בגיוס משאבים.