אף אחד לא יודע לומר בדיוק מה יהיו השפעות הרגע ההיסטורי המוזר שאנחנו חווים כעת עם הילדים שלנו. מה הם יזכרו מהתקופה הזו? אילו פחדים הם יפתחו? האם יהיו פחות מחבקים? פחות תמימים?
אחת התופעות שהורים רבים מגלים בעקבות הקורונה היא העדפה מובהקת של הילד להורה אחד על פני השני. עוד ועוד הורים מדווחים שהילד ב"תקופת אמא" או "תקופת אבא", וכשהעניין קורה בלי הפוגה במשך 24 שעות ביממה, זה עשוי להיות מתסכל ומתיש עבור שני הצדדים - גם המועדף וגם הזנוח. ילדים רבים נעשים עכשיו תלותיים מאי פעם, לא זזים מאמא או מאבא ומסרבים לפעול באופן עצמאי.
המומחים לא מוטרדים מהתופעה בכלל, ואף מאמינים שהיא צפויה בשעת חירום בינלאומית כזו. "הילדים מתבייתים על איזור הנוחות שלהם", מסבירה טובה קליין, מומחית להתפתחות הילד. "הסיטואציה מעצימה אתגרים והתנהגויות שכבר היו קיימים קודם, ברקע. אם ילד הראה העדפה הורית לפני הקורונה, ההעדפה כנראה תתעצם עכשיו".
"אם אחת סיפרה לי שהילדה שלה כל כך מתנגדת לבעלה, שהיא ממש מסובבת לו את הגב בכל פעם שהוא פונה אליה", מדווחת הפסיכולוגית ד״ר רבקה שרג הרשברג. "לאב אחר היתה בעיה הפוכה: הבן שלו רוצה רק אותו, למרות שהוא עובד מהבית שעות ארוכות ואשתו היא זו עם הגמישות הגדולה יותר לטפל בו. העדפות להורה מסויים, והמשחק בהן, הן דבר נורמלי. לרוב מדובר בסימן להתפתחות בריאה. כשילד חש בטחון מלא בקשר עם הוריו, הוא מרגיש חופשי לחקור ולאתגר את היחסים האלה באופן הזה".
ההתנהגות אליה מתייחסת הרשברג נחשבת לנורמטיבית מגיל שנתיים בערך ועד גיל חמש, וזו אחת הדרכים בהן הילדים חוקרים את עצמאותם ואת יכולת השליטה שלהם בעולמם. המצב הנוכחי בהחלט יכול להניע אותם לנסות לרתום מחדש את המושכות. "בעודם מגלים מי הם, הם מגלים גם מה העדפותיהם", היא ממשיכה. "עם העדפות מגיעה מידה של שליטה וכוחנות".
גם הילדים הבוגרים יותר יכולים להביע העדפות, אך זה יקרה בעיקר לנוכח איום מסוג כזה או אחר. "באופן טבעי הם נוטים עכשיו לחפש את ההורה המרגיע שנותן יותר ביטחון", מסבירה ד"ר לורה מרקהם. "לרוב הילדים יש היררכיה הורית מובנית שמופעלת בעיקר כשהם חולים או חשים סכנה. לרוב ההיררכיה נראית כך: הורה אחד, ואז ההורה השני, אחים, סבים ועוד. בהתחשב במצב הנוכחי, כדאי להעניק לילדים את מה שהם מבקשים: תשומת לב, מגע ואהבה".
המומחים מנחמים את ההורים, שהרי גם הם זקוקים כרגע לאהבה ונחמה, ומעודדים אותם לא לקחת את הפניית הגב באופן אישי. להפך, אפשר לראות בה מחמאה גדולה. "ילד שדוחק את ההורה שלו, בתוך יחסים תקינים ובטוחים, אומר בעצם שהוא מרגיש מספיק אמון ואהבה", אומרת קליין. "זה אולי נשמע משונה, אבל ילדים צעירים רואים את העולם אחרת מאיתנו, המבוגרים. הם לא ידחו מעליהם הורה שהם לא בטוחים באהבתו".
אז מה עושים כשבכל זאת צריך קצת מנוחה מההעדפות?
- לוקחים הפסקה. לרוב, אם ההורה המועדף יעלם מהשטח, הילד יהיה בסדר גמור. אפשר לקחת נשימה בחדר או סיבוב ברחוב ולהבטיח לילד שתחזרו בקרוב. אחרי מעט מחאות, רוב הילדים ישחררו.
- משלבים כוחות. כששמים יותר מדי משקל על סיטואציה, לפעמים הדברים יוצאים משליטה. כדאי ששני ההורים יבטיחו לילד שזה בסדר מבחינתם שהוא נותן רק לאחד מהם לקלח אותו, לדוגמה, שאף אחד לא נפגע והכל בסדר.
- מייצרים כיף. ההורה הזנוח יכול ליצור פעילויות מיוחדות עם הילד כדי להתקרב בתקופה הזאת. אפשר לשחק, לבשל, לעשות פרוייקט משותף, משהו מיוחד שלא נוהגים לעשות בדרך כלל. הפעילות תיתן הפסקה להורה המועדף, ותחזק את הקשר בתקופה הזו.
- זוכרים שזה זמני. שני ההורים, הפופולרי יותר והפופולרי פחות, כדאי שיזכירו אחד לשניה שממש כמו הקורונה, מדובר במצב שיחלוף, והעתיד, מעורפל ככל שיהיה, לא יראה כמו הימים האלה.
