מערכת החינוך מתעוררת ומנסה לשדר מסר של תקווה. היום בשעה 16:00 אחר הצהריים תקיים ברחבה מול משכן הכנסת בירושלים עצרת בעד חיים משותפים ונגד אלימות.
"העצרת התפתחה משיח של כמה מנהלי בתי ספר אתמול בלילה, כשככל שהאירועים הלכו והצטברו היה לנו יותר ויותר ברור שאנחנו חייבים להשמיע קול. אנשי חינוך לא יכולים לשבת בבית כשהמדינה שלנו בוערת בגלל קיצונים בשני הצדדים", אומר איציק חולדאי, מנהל תיכון אזורי ברנר ומוסיף כי מטרת ההפגנה היא להעביר מסר של פיוס ואחריות לחיים משותפים.
"יש בינינו אנשים שונים, דעות שונות ודתות שונות, אבל אנחנו חיים יחד ונמשיך לחיות יחד, ומוטלת עלינו האחריות למנוע אלימות וקיצוניות ולקדם שיח ושיתוף פעולה. אנחנו אנשי חינוך שמודאגים מאד מהמצב וקוראים לציבור הישראלי ולהנהגה להרגיע את הלהבות".
את ההפגנה יזמו פורום מנהלי בתי הספר של רשת ברנקו וייס. "ההפגנה הגיעה מהשטח בעקבות התמודדויות עם התלמידים", אומרת סיגל מורן, מנכ"לית הרשת. "יש לנו בית ספר ערבי, יש לנו בית ספר מעורב של יהודים וערבים. הקול צעקה שלנו הוא שאין לנו ארץ אחרת, זה לא הזמן להיות צודקים אלא להיות חכמים. רשת ברנקו וייס היא משפחה גדולה ששותפים לה יהודים וערבים, דתיים וחילוניים הפזורים על כל רחבי הארץ. בואו נעשה כל אחד במקומו ובהתאם ליכולתו ובכדי להרגיע את הרוחות".
ברשת לומדים כאלפי תלמידים מכל המגזרים בכל רחבי הארץ. החל מחרדים ועד קמפוס בדואי במדבר. המכון מפעיל שמונה בתי ספר תיכוניים שש שנתיים (בסאסא, בבית שמש, במזכרת בתיה, בפרדס חנה, בבית חשמונאי, בעין נקובא-עין ראפה, בנען ובמיתר) ו-14 בתי ספר ייחודיים לנוער בסיכון חינוכי (ברמת הגולן, בקריית שמונה, במרום הגליל, בטבריה, בחדרה, בפרדס חנה, ברמלה, באור יהודה, במודיעין, בבית שמש, במעלה אדומים, בבת-ים, באילת ובבאר-שבע).
"אנחנו בתקופה קשה מאוד, בה קיצונים אלימים גוררים אותנו לאלימות ורומסים את מה שנבנה כאן משך עשורים. אנחנו כאנשי חינוך רואים את תפקידנו להמשיך לבנות את העתיד המשותף שלנו בארץ, מתוך כבוד הדדי והידברות. כדי להזכיר לאנשים שאפשר לדבר אחד עם השני גם מתוך פחד וכעס, כדי לשכך קצת מהכאב ולהמשיך לבנות גם כשקשה", אומר איתמר בנית, מנהל בית הספר "דרך".
בשיחת הטלפון הוא מבקש להדגיש כי הוא מייצג את עמדותיו האישיות בלבד. "אני מאמין שעמידה משותפת של אנשי חינוך מכל קצוות האוכלוסייה (ואני מקווה שיגיעו), תזכיר לאנשים שיש בארץ כוחות חזקים מאוד של טוב. שמה שאנחנו רואים ושומעים בלילות האחרונים מייצג חלק קטן באוכלוסייה ולא את הרוב, שמעוניין לחיות בשלום. שנזכיר שאפשר וצריך להסתכל על הגוונים והמורכבויות, ולא לצבוע קבוצות שלמות באוכלוסייה כאלימות ומגזרים שלמים כאויבים. שיש לנו את הכוח לעמוד מול אדם ולראות אדם. מעבר לכעס, מעבר לפחד, מעבר לוויכוחים".
להפגנה יצטרפו מורים ומנהלים נוספים מכל הארץ. אביגיל קורי, מחנכת של כיתה ה' ומורה לעברית בבית הספר הדו לשוני ביפו אומרת בכאב שבימים האחרונים הלב שלה נקרע. "שנים שאני מקדישה את עצמי לפעילות פוליטית במטרה לייצר חיי שותפות של יהודים ופלסטינים. היו הרבה תקופות של כאב וייאוש. אבל מה שאנחנו רואות בימים האחרונים, מביא אותי לשיאים חדשים של פחד ועצבות".
כמורה שמחנכת בצוות מעורב, יהודי ערבי, קורי חרדה לעתיד תלמידיה. "אני עושה כל שביכולתי לחנך אותןם לחשיבה ביקורתית ולאמונה בשותפות וביכולת שלנו לגבור על הכוחות הגדולים שמנסים לסכל את המאמצים היומיומיים שלנו. אני רואה את היחס ל המשטרה לתושבי יפו, רואה את האלימות המבעבעת סביב העיר ובתוכה - והדבר מדיר שינה מעיניי. הלוואי ונצליח להמשיך בדרך אותה אנחנו סוללות זה שנים יחד, והלוואי שהאור יגבר על החושך".